"כיצד מראה יהודי שהוא אוהב את ה'?"

קטע מה'יחידות' המיוחדת לתושבי כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד:

כ"ו תשרי תשד"מ היה ליל יחידות-כללית. במפתיע הורה הרבי שתתקיים 'יחידות מיוחדת' לתושבי כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד:

"מיד עם היסוד, הורה נשיא דורנו את היסודות הרוחניים עליהם צריך כפר חב"ד (וכן נחלת הר חב"ד) להיות מושתת, עליהם יהיה מושתת ועליהם הנו מושתת. יסודות אלו יהיו תפקידם של התושבים, שיפיצו אותם בכל ארץ הקודש, "וממנו אורה יוצאה" – משם יתפשט הדבר בכל הארצות כולם.

היסודות הם: לכל לראש, כמובן כשמו של "כפר חב"ד" – לימוד פנימיות התורה, נשמת התורה, חב"ד דתורה, וזאת, כמובן, יחד עם לימוד נגלה דתורה, וזה דורש גם, כמבואר בכמה מקומות, את הקדמת עבודת התפילה.

שכל זה נוגע ל"ואהבת לרעך כמוך": כיצד מראה יהודי שהוא אוהב את ה' – לכל לראש על ידי שהוא עובד את ה' בתפילה; לאחר מכן על ידי לימוד תורתו שהיא חכמתו ורצונו של ה'; והלימוד מביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור בחיי היום יום".

תפילה היא ענין של 'פיקוח-נפש'

וכך כתב בשעתו אדמו"ר האמצעי:

יחוסו נא על נפשם לעמוד ברוב עוז התגברות יתירה, לקבוע בנפשם עול האמיתי מידי יום ביום שעה גדולה, לצרכי פיקוח נפש נפשו ביגיעה רבה בתפילה, שכל חיי נפשו תלויים בה.

ובפרט שיהיו מתאספים כולם כאיש אחד, ואיש את רעהו יעזורו ויאמר חזק, ולא להיפרד בפני עצמו חס ושלום, וקל וחומר שלא יתגודדו ויעשו אגודות אגודות, זה מתפלל וזה מדבר דברים בטלים, שדבר הרע הזה גורם כמה נפילות עצומות בפריקת עול מלכות שמים מעט מעט, עד אשר יפול הנופל תכלית הנפילה ח"ו.

היצר הרע מבלבל דווקא בעת התפילה

בשיחתו בש"פ קרח תשכ"ז אמר הרבי:

"כי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם בארצכם וגו'": לכאורה, כיצד יכול גוי לשלוט על יהודי ולהיות "צורר אתכם"?

אין זאת אלא מכיון שאצל היהודי עצמו יש "א-ל זר אשר בקרבך", והוא צר הצורר בארצכם – בה"ארץ ישראל" של כל יהודי, שזהו בזמן התפילה, שדוקא אז הוא מדבר דברים בטלים. ומכיון שאין מתאים לו לדבר לבד, הרי הוא משתדל שהזולת גם ידבר, ואם הוא מתבייש לדבר דברים בטלים, אזי הוא חושב מחשבות זרות, וכל זה הוא "בארצכם" – כשהוא לפני ה'.

דלכאורה, הרי יש לו את משך כל היום בשביל לדבר דברים בטלים, ואם אין לו זמן, הרי הוא יכול להוריד כמה דקות מהזמן שהוא עוסק במסחר, או מהזמן שהוא קורא עיתונים . . אבל לא בשעת התפילה דוקא.

דוקא כאשר הוא נמצא "בארצכם" – כשהשליח צבור עומד ומתפלל, ו"דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים וכו'", דוקא אז בא הצר הצורר. כי כשהוא עסוק במסחר, אזי היצר הרע אינו להוט כל כך שידבר דברים בטלים, דוקא בשעת התפלה, כשהוא "בארצכם", דוקא אז הוא להוט לדבר.

ועל זה נותנת התורה עצה "והרעותם בחצוצרות", דהיינו קול המטיל חרדה – ענין הביטול, שאז מתבטל גם הצר והצורר כו'.