הדי הפיצוצים והבזקי האור ביער הסמוך, מעברו של נהר פסול, נראו היטב ממתחם ציון אדמו"ר הזקן בהאדיטש. "זה עניין של זמן עד שהעיירה תיפול בידי הרוסים. תמהרו לברוח לפני שתקלעו לאש הקרבות", אמרו אנשי הבטחון המקומיים לשלוחים, הרב שניאור זלמן דייטש ורעייתו ולמשפחות השלוחים האחרים שהתגוררו במקום.

זו הייתה דילמה קשה מאוד. מחד, הקרבות הניטשים במרחק של כ-7 קילומטרים אוויריים לצד הדיווחים בכלי התקשורת על התקדמות מאסיבית של טורי השריון הרוסיים, הבהירו בצורה הברורה ביותר מה עתידו של האזור. מאידך, איך אפשר להפקיר את הציון הקדוש?

בצר לו התייעץ הרב דייטש עם ה'עשה לך רב' שלו, ועם שורה של שלוחים ועסקנים בכירים באוקראינה ובעולם, ובסופו של דבר, בלב כבד נפלה ההחלטה: חייבים לברוח.

כשעיניו זולגות דמעות נכנס הרב דייטש לציון הוד כ"ק רבינו הזקן וביקש ברכה בדרך הקשה, הרוויה בקרבות.

אבל התפילה האישית על עצמו, על משפחתו ועל יתר היהודים שהיו בסביבה, היו בעיניו כאין וכאפס לעומת המטרה האמיתית שלשמה נכנס לאוהל הקדוש. "אני מבטיח שנעשה הכול כדי לשמור על הציון. מרחוק או מקרוב. תחת הרוסים או תחת האוקראינים, אעשה הכול כדי שיהודים ימשיכו להגיע לכאן, וכדי שהמתחם הגדול כולו ימשיך הלאה".

ואכן, רגע לפני ששיירת המכוניות שחילצה אותם יצאה לדרכה, עבר הרב דייטש מעובד לעובד וסיכם איתו את המוטל עליו. חלקם היו אחראים מטבע הדברים לאבטחה, חלקם לאספקה של מזון שיחולק לטובת יהודי האזור שהגיעו להסתתר במתחם ולטובת אלו שלא עלה בידם, חלקם ידאגו לבישול המנות החמות שיחולקו מידי יום ליהודי האזור, אחראים יהיו אחראים על ניקוי השלגים, גיזום הצמחיה, הנהלת החשבונות, התאורה וכל היתר. "תקבלו את כל המשכורת שלכם כמו שהיה בשנים האחרונות" הבטיח להם.

ואכן, העובדים כולם, גויים ברובם, הבינו את חשיבות התייצבותם במקום הקדוש, והמשיכו להגיע מידי בוקר למתחם, איש איש על משמרתו, במשך כל החצי השנה האחרונה.

דא עקא, שקופת האדיטש התדלדלה. מאות החסידים שהגיעו למקום מידי שבוע, חלקם מכל רחבי אוקראינה, והשאר מישראל, מכל מדינות אירופה, מדינות בריה"מ לשעבר ומארה"ב, הפסיקו להגיע כמעט כליל, ואין עוד איש שיתן יד לתחזוקת המקום.

קופת האדיטש ריקה! נר התמיד דלק באוהל, העובדים ממשיכים להגיע מידי יום כדי לשמור על ציונו של אדמו"ר הזקן למרות המלחמה וקשייה הרבים, אבל כבר אין מי שיוכל לממן את משכורתם.

חסידים יקרים! בח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, כולנו נרתמים ותורמים לאחזקת הציון הקדוש בהאדיטש!!!

כל רבותינו נשיאנו דאגו באופן איש לתחזוקת המקום ולכך שחסידים יגיעו להתפלל בהאדיטש, גם בתקופות הכי קשות של הקומוניזם.

וכך כותב אדמו"ר הרש"ב במכתב מיוחד ביום א', ט"ז שבט תער"ב לבנו ממלא מקומו כ"ק אדמו"ר הריי"צ: בדבר האדיץ ...ההנהגה הפנימית בהנר תמיד שיהי' בתמידית ובשמן זית זך ...וגם שלא יהיה ע\וב בלי שמירה לגמרי".

זה הוא כבודו של אדמו"ר הזקן, זה הוא כבודו של הרבי!

זו היא זכות, זו היא חובה של כולנו!

חסידים! שימו לב למילותיו הק' של הרבי בהתוועדות הנ"ל בהתוועדות בשבת פר' חיי שרה ה'תשמ"ה לתרום בח"י באלול, יום הולדתו של אדמו"ר הזקן ומתברכים בכל הברכות: "שנתינת צדקה ב"יום זכאי", ועאכו"ח ביום הולדת של נשיא... פועלת ומביאה את כל ההמשכות וההשפעות כו', ולא רק בענינים רוחניים, אלא גם בענינים גשמיים - בני חיי ומזוני בפשטות. וזהו גם א' הטעמים לעריכת מגבית של צדקה בח"י אלול - להיותו יום הולדת של אדמו"ר הזקן".

לסיוע לציון הקדוש של אדמו"ר הזקן בהאדיטש - לחצו כאן>>>

"ואפילו אם היה איזה ספק בדבר (אם נתינת הצדקה בקשר ליום זה מביאה לכל ההשפעות וכו') - - הרי כאשר יבואו לאדם נורמלי ויאמרו לו" תשקיע פרוטה אחת מרכושך, יתכן שתפסידה, יתכן שתקבלה בחזרה, ויש סיכוי שעי"ז תרוויח אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, הנה אדם נורמלי, לא יהסס לרגע, ובוודאי יתן את הפרוטה, ולא עוד אלא שישאל ויברר האם נתינת פרוטה נוספת יכולה להגביר את סיכוייו להרוויח אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות! ועאכו"כ בנדו"ד – נתינת הצדקה – שדבר ברור הוא (ללא כל ספק וספק ספיקא) שאפילו ע"י סכום קטן מקבל שכר גדול ביותר!".