א. וראה בטוב ירושלים

הם לא הסתפקו במה ששיתפתי וביקשו: "ספר לנו עוד קצת על ארץ ישראל", וכך מצאתי את עצמי בליל שבת קודש שחלף, מוסיף לאורחיי עוד חוויות שונות מהביקור בקיץ זה בארצנו הקדושה:

מכולת קטנה שוכנת לה בפינת רחובות הטורים ובר גיורא בירושלים הקדושה, בה עוד היתה אמי שתחי' קונה בילדותה. בהיותי שוהה הפעם באזור זה, נקלעתי לא פעם לקניות בחנות זו וראיתי מזווית עיניי, את יופייה של ירושלים. פעם זו נערה צעירה שחזרה אל החנות ועומדת שוב בתור בסבלנות, תבנית ביצים בידה, וכשמגיעה תורה, היא אומרת לחנווני: "אני חושבת שאולי בחשבון שעשית לי, לא נלקחו בחשבון ביצים אלו, ועוד לא שילמתי עליהן", והאיש מאחורי הדלפק, שכנראה רגיל למקרים שכאלו, בודק איתה בסבלנות את החשבון של הקנייה האחרונה שעשתה לפני שעה קלה והיא שמחה ונרגעת שאכן החשבון כולו שולם, שח"ו לא תיכשל בגזילה. 

ימים מספר אחר-כך, בערב שבת קודש, מניח אברך על הדלפק מספר מוצרים שברצונו לרכוש, לידו בתו, עם ארטיק בידה, והעיניים נוצצות על הממתק שאביה קונה לה עכשיו לכבוד שבת. בסיום החשבון הוא מגיש את הכסף לידו של המוכר, אך זה מגלה כי אין די כסף בידי האיש לכל המוצרים שביקש לרכוש. הוא מציע לו בעדינות ובכבוד, לוותר על כמה מוצרים. האיש קצת נבוך עקב מצבו העגום, מתלבט קשות על מה לוותר; ולפתע מהצד קולט מישהו את הנעשה, ובזיק עיניו ותנועת יד מהירה, הוא מרמז למוכר כי הוא משלם הכל; הוא מבין, מוצא את המילים הנכונות להסביר לקונה, שהוא טעה והכסף כן מספיק לכל הקנייה, כפי שהוא כנראה רגיל לא פעם ולא פעמיים...

מלאה היא ירושלים הקדושה באנשי חן וחסד, ישרים ונאמנים, טובי לב למען הנזקק והחלש, העושים את רוב צדקתם בסתר!

ב. חסיד אומות העולם

הוא אומנם קיבל את 'פרס נובל לשלום', אבל לוּ יכולתי, הייתי מגיש לו גם את עיטור 'חסיד אומות העולם'. כך מצאתי את עצמי השבוע ביום ראשון בבית הקברות 'נובודובצי' היוקרתי שבדרום-מזרח המרכז של מוסקבה, פוסע בין חלקות הקבורה  של סופרים ומשוררים מפורסמים ובעיקר מדענים ואנשי ממשל רוסים וסובייטים, חולף על פני קברו הענק של בוריס ילצין ומצבתו המגולפת של ניקיטה חרושצ'וב, ויחד עם ההמונים התקדמתי לקברו הטרי, של הדייר החדש והחשוב: מיכאיל גורבצ'וב. 

הוא גילם פריצת דרך, בהיותו צעיר יחסית ונמרץ. נכונותו לרדת אל העם, ולשוחח עם אזרחים פנים אל פנים, באופן ספונטאני, היתה חידוש מרעיש. לא היה כדבר הזה בכל ההיסטוריה של המשטר, או בעצם של כל המשטרים שקדמו לו. השליט היה תמיד מורם מעם. אבל גורבצ'וב רצה להפיח רוח חיים במשטר ולרענן את המדינה. הוא היה מהדמויות החשובות ביותר של זמננו, אף שייתכן שבסופו לדבר הוא יתכווץ בתודעה ההיסטורית לבן-דמות של עוד פוליטיקאי שהיה וחלף; אבל לנו היהודים, תמיד נזכור אותו כאיש שחולל את המהפכה, האיש שהסיר את מסך הברזל שכיסה את ברית המועצות לשעבר, כאשר הכריז על מדיניות הגלסנוסט ('פתיחות') והפרסטרויקה ('בנייה מחדש'); ובעיקר זכה וגילם את נבואתו של הרבי מספר שנים לפני כן, ש'המדינה ההיא' תפתח את שעריה וכל יהודי יוכל לצאת ממנה.

לפני מספר שנים, התלוויתי לביקור אצלו עם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שהקשר וההערכה שלהם אחד לשני, היה בולט וניכר לעין. השיחה הייתה מרתקת ומעניינת מאוד, ובין השאר הם שוחחו על דברי הרבי, על אישורו לפתוח ישיבה ובית ספר יהודי ועוד.

לפני היציאה, לחץ לי גורבצ'וב את ידו - לחיצה גורבצ'ובית, ואת תיעודה של רגע מיוחד זה, שמרתי לי למזכרת נצח. 

ג. עליה לצורך עליה 

"באתי לכאן מבוכרה שבאוזבקיסטן. בכיסי רק כמה רובלים, ואני מכיר כאן רק אדם אחד. היום, לאחר תשע שנים, אני יוצא ממוסקבה, עם אשה וילדים, כאשר אני מכיר כאן המון אנשים". כך בקול נרגש פתח מיודענו את דבריו בהתוועדות חסידית, שנערכה בצהרי יום רביעי בבית התמחוי שבמרכז החסד היהודי "שערי צדק".

את שמו הקודם כבר הספקתי לשכוח מזמן, והשם נפתלי שבחר לעצמו, בהיכנסו בבריתו של אברהם אבינו לאחר שהתגייר כדת וכדין, מתאים לאופיו ותכונתו - כסמלו של שבט נפתלי - איילה שלוחה, העושה הכל מיד ומהר.

והוא הספיק המון. מאז היכנסו לעבוד ב'מרכז החסד היהודי', בה התקדם לתפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז, לצד עבודת שמשות בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה', הוא ישב והגה בתורה ובהלכה בכל שעה פנויה, למד להיות כלי קודש בתחומים רבים, הקים את ביתו עם אחת העובדות המסורות אצלנו במרכז, ונהפך חיש מהר לאבן מאבני הקהילה.

לבו ולב משפחתו, משתוקקים מזה זמן רב לעלות ולחון את ארצנו הקדושה, ולאחר מאמצים רבים הוא ב"ה עבר וסידר את כל הבירוקרטיה. ובשבוע זה, נפרדנו מתוך הערכה והוקרה רבה מהרב נפתלי קויפמן ומשפחתו היקרה, לקראת נסיעתם בשבוע הקרוב לארץ ישראל, בה הם יעשו בע"ה עלייה לצורך עלייה.

ולתמונת השבוע שלי: ממשיכים קדימה!

"בימים קשים אלו אתם ניצבים כעמוד האש ההולך לפני המחנה, כלל יהודי רוסיה נשענים עליכם מבחינה רוחנית ונפשית... ברי הדבר כי "לעת כזאת הגעת למלכות", זו השעה בה מוטל עליכם לחזק ולעודד את קהילותיכם... באים אנו בזה לחזק את ידיכם ולהודיע דעת תורה, שחובה קדושה מוטלת על כל רב להישאר במחיצת צאן מרעיתו ואסור לו לעזוב את קהילתו ח"ו.... מובן אם כן, שהתפקיד המוטל על הרבנים, לחזק את שמירת התורה והמצוות בקהילתם, לעסוק בגמילות חסדים ובעזרה גשמית ורוחנית לבני הקהילה ולהתרחק ממעורבבות בענייני פוליטיקה ומדינאיות לכל צד שהוא".

מילים אלו הם חלק ממה שהעתקתי מתוך אגרת מיוחדת ששיגר השבוע, הראשון לציון והרב הראשי בישראל הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א. מכתב זה מצטרף למכתבים נוספים ששלחו רבנים ואישי ציבור רבים, לכבוד הכנס המיוחד שנערך כאן בימים שני ושלישי, לכלל רבני רוסיה העומדים על משמרם ולא משאירים את קהילתם כצאן ללא רועה. כנס חשוב שיזם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, עמד בראשו והציג את עמדת הרבנים, בתקופה לא פשוטה זו, והיא: להישאר כל אחד בעירו ועם קהילתו, תוך קריאה לשלום מיידי ולסיום שפיכות הדמים, לצד המשך פיתוח הקהילות, הפרחת היהדות, כפי שבאה לידי ביטוי בשבוע שעבר בפתיחה המוצלחת של שנת הלימודים החדשה, תוך תפילה שלא יישפך דם, וקריאה לכל בעלי היכולת בעולם כולו לסייע לפליטים ולכל אלו הסובלים מהמצב בעולם, להביא לסוף הדם והדמעות, ומתפללים יחד שבקרוב ממש יקוים היעוד שבנבואת הנביא ישעיה "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

הרב שייע דייטש,

מוסקבה