אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מרגש ומיוחד מאוד, שקרה עם אבא שלי לפני כמה שנים טובות. אבא שיתף אותנו, שבילדותו הם גרו ברוסיה, בעיר שנקראה אז 'גורקי', בתקופה בה היהודים נאלצו למסור את נפשם בכדי לשמור תורה ומצוות. בנערותם, ההורים היו שולחים אותם בחופשת הקיץ לאוקראינה בכדי ללמוד שם תורה, מפני שבמשך השנה הם היו חייבים להיות בבית הספר הממשלתי, ולהסתיר את יהדותם.

בנסיעה מרוסיה לאוקראינה היה מלווה אותם יהודי בשם ר' משה, שהיה דואג שהכל יעבור בשלום. קיץ אחד, הם עלו על הרכבת מרוסיה לאוקראינה. זו הייתה רכבת בין לאומית, שהייתה מלאה בסוכני ק.ג.ב. ואנשים מכל העולם, ובנסיעות הקיץ שלהם ר' משה היה מארגן להם את החדר הקטן של הגברת שמוכרת שתייה בתוך הרכבת - הוא היה נותן לה מעטפה, והיא הייתה יוצאת לזמן קצר, וכך הם היו מניחים תפילין מבלי שאף אחד יראה אותם.

אבל באותה הנסיעה, כשהגיע ר' משה לאותה הגברת והציע לה מעטפה בכדי שתיאות לפנות עבורם את החדר לזמן קצר, היא אמרה לו: "תגיד לי, אתה נורמלי? אני עובדת בק.ג.ב. ואתה מציע לי דברים כאלה? תיזהרו לכם!". הם לא ידעו מה לעשות. אבא שלי ואחיו ר' שלמה, נערים צעירים, וסביבם מאות אנשים שבתוכם הרבה סוכני ק.ג.ב, איך הם יניחו תפילין?

חלפו להן השעות ועוד מעט שוקעת השמש. פנה אליהם ר' משה: "נערים צעירים, יהודים, אנחנו לא מפחדים ולא מתביישים! הניחו פה תפילין ליד כולם וה' יהיה בעזרנו". אבא שלי סיפר על החוויה האישית המטלטלת, הצורך להתגבר על הפחד ולהתגבר על הבושה. הם הניחו תפילין כשמאות עיניים מביטות בהם, אבל ברוך ה' הכל עבר בשלום.

כמה שנים לאחר מכן, כשאבא שלי הצליח לצאת מרוסיה ועלה לארץ הקודש בשנת 1967, הוא הלך ללמוד בישיבה בכפר חב"ד. בישיבה היו יוצאים בכל יום שישי בצהריים לקיים את מה שביקש הרבי באותה תקופה - 'מבצע תפילין'. הרבי יצא אז באותו מבצע מפורסם שנמשך עד היום, שנועד לזכות כל יהודי שעדיין לא הניח תפילין. היו אלו הימים שלפני מלחמת ששת הימים, והרבי אמר ש'מבצע תפילין' יוסיף בביטחון ובשלום הארץ.

אבא שלי יצא עם החברים שלו ברכבת מכפר חב"ד לתל אביב, אל עבר התחנה המרכזית. ברכבת הם פגשו המון חיילים צעירים במדים, כשבראש קבוצת החיילים ישב אדם מבוגר, אבא שלי ניגש תחילה אליו ושאל: "אתה רוצה להניח תפילין?", האיש השיב: "לא, תודה". אבא שלי החל לעבור בין החיילים, אך אף אחד לא שיתף פעולה. אבא שלי הבין שיש פה הוראה מלמעלה.

הוא ניגש לאדם המבוגר שישב בראש השורה, ואמר לו: "אני יהודי עולה חדש מרוסיה. כשהייתי נער צעיר ברכבת פחדתי והתביישתי להניח תפילין, אבל התגברתי, כי הבנתי שאנחנו לא מפחדים ולא מתביישים. אז תגיד לי אתה אדוני - אתה מפחד או מתבייש?". היהודי כל כך התרגש מהדברים שיצאו מהלב, הזיל דמעות ואמר לאבא שלי: "אני רוצה להניח תפילין!". כשסיים, הצטרפו כל החיילים שעדיין לא הניחו תפילין אל מי שלימים התברר שהיה מרמטכ"לי צה"ל, ועשו זאת גם כן.

*

בפרשת השבוע אנו קוראים על הציווי המפורסם: "כי תצא למלחמה על אויבך". אומרת תורת החסידות: לכל אחד מאיתנו יש מלחמה תמידית עם היצר הרע שבתוכנו. לפני שהיו יוצאים למלחמה היה כהן שבא ונואם בפני החיילים, ואומר להם: 'אל ירך לבבכם! אל תיראו, אל תחפזו, ה' אלוקיכם הולך איתכם להילחם ויושיע אתכם'. נשאלת השאלה: איך אפשר לצוות על מישהו לא לפחד? זה הרי אינסטינקט טבעי!

אלא, מלמדת אותנו תורת החסידות את היסוד של: מח שליט על הלב. יש באפשרותנו, באמצעות המח, לשלוט על הרגש שבלב. זה תהליך מאוד מורכב, אבל הוא אפשרי. ברגע שאנחנו מבינים שהכל בידי ה', והוא שומר עלינו והוא איתנו, ככה באמצעות המח אנחנו יכולים לשלוט על כל רגש שבלב, גם על פחד, גם על בושה, ועל כל הדברים האחרים שמפריעים לנו. יהי רצון מה' יתברך שיהיו לנו את כל הכוחות לנצח כל רגע מחדש, ונזכה לגאולה תיכף ומיד ממש.

צפו: