ה'קבוצה' מארץ-הקודש - פרפראות וניצוצות
בשבת-קודש פרשת חיי-שרה תשי"א, בטרם קיבל עליו הרבי את הנשיאות באופן רשמי, התוועד הרבי כהוראת חותנו עם אנ"ש והתמימים. באחת השיחות תבע הרבי קבלת-עול ובתוך כך התייחס ללימוד התורה גם כשאין חשק. אחר כך ממשיך ('תורת מנחם - התוועדויות תשי"א' כרך ב' עמוד 92) ואמר:
ובכל זה ניתוסף הדגשה מיוחדת בנוגע לתלמידי הישיבה שבאו מארצנו הקדושה תבנה ותכונן:
מהדברים היחידים שרק בשבילם מותר לצאת מארץ-ישראל (ולולי זאת אסור לצאת מארץ ישראל) לחוץ-לארץ, הוא, "ללמוד תורה", ובנידון דידן, לקח הרבי על עצמו את האחריות והורה להם לצאת מארץ-ישראל בשביל ללמוד תורה, וכיוון שכן, הרי אם חסר אצלם חס ושלום בלימוד תורה, נמצא, שהרשיון להיציאה מארץ- ישראל אינו בתוקפו על-פי דין.
הרבי הרי ידע את שייתרחש...
למי כוונו דברים אלו?
ובכן, בחודש כסלו תש"י קיבלו שישה תלמידים מישיבות חב"ד בארץ-הקודש (אחי תמימים בתל-אביב ותורת-אמת בירושלים) "רשיוני היציאה לנסוע ללמוד בהישיבה המרכזית תומכי-תמימים ליובאוויטש בפה". הרבי הריי"צ שיגר להם מכתב ברכה (איגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע כרך יו"ד עמוד שט) ובו כתב:
והנה הסכמתי על נסיעתם אמורה מכבר ובזה הנני לברכם בנסיעה כשורה והסתדרות טובה בתומכי תמימים ליובאוויטש ויצליחו בלימוד וביראת שמים ובקנין מדות טובות בדרכי החסידות. ההשגחה העליונה סיבבה את הדברים כך שקבוצת תלמידים זו דרכה של אדמת ארצות-הברית באותה שעה שנשמתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נסתלקה לגנזי רום.
אחד התלמידים שנמנו על קבוצה זו הוא המשפיע המפורסם ה'חוזר' הרה"ת ר' יואל שי' כהן שבאחד מיומניו (יום ב' לפרשת תרומה, ג' אדר תש"י - ראה 'ימי מלך' כרך ג' עמוד) כתב:
1066
"רמ"ש אומר שמכיוון שכבוד קדושת [אדמו"ר] זכותינו יגן עלינו כתב לנו לנסוע היה - אין כל ספק שעלינו להשאר פה, כי הן אמת שהכוונה שאנו חשבנו בנסיעה [=להיות במחיצת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ] לא שייכת כעת, אבל את כוונת כ"ק אי אפשר לדעת, ומכיוון שאמר לבוא הנה בוודאי צריכים להשאר".
ובעל-פה סיפר ('ימי בראשית' עמוד 107):
"כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לי שהיות וכ"ק אדמו"ר הכ"מ הורה לי לבוא לכאן הרי אין ספק שעליו להשאר פה "הרבי ידע בוודאי קודם מה שיתרחש .. והוא בוודאי לא התכוון שתבוא לכאן לשבועיים בלבד"...בחודש תמוז תשי"א כותב הרבי ('אגרות קודש' כרך ד' עמוד שסב) לבחור נוסף שהודיע לו כי הצליח לקבל אשרת יציאה מחד גיסא, ומאידך גיסא גם אפידייויט ומאחל לו: "ויהי רצון שיסודר הכל בעתו ובזמנו, והשם יתברך יביאו למחוז חפצו האמיתי הוא חפץ ה' בשעה טובה ומוצלחת".
וממשיך:
"בטח ראה השיחה של שבת קודש מברכים כסלו תשי"א אשר בה מדובר על האחריות שלוקחים על עצמם תלמידי ארץ ישראל בנסיעתם לחוץ לארץ ללמוד תורה".
"ביאתו לכאן על תנאי"
במשך השנים הבאות חזר הרבי והדגיש בהזדמנויות שונות בכתב ובעל-פה בסגנון כזה או אחר את חובתם של תלמידי ארץ-הקודש בלימוד התורה ובהתמסרות כליל ל"תורתו אומנותו". כך למשל כתב בפתק להנהלת ישיבת תומכי-תמימים ב770- בל"ג בעומר תשל"ה:
תלמידי ישיבה שבאו מאה"ק [=מארץ הקודש] כהיתר הרמב"ם בזה המפורסם בס' [=בספר(ו)] יד החזקה. מובן ופשוט אשר לשבת וללמוד בשקידה ובהתמדה בשמירת כל סדרי הישיבה בדיוק.
ובמברק מז' ניסן תש"ל להנהלת ישיבת תומכי-תמימים בארץ-הקודש (נדפס בספר 'אשכילה בדרך תמים' עמוד 338):
תמוהה ומוזרה השמועה שכאילו לא הזהירו כל אחד ממש מהתלמידים הרוצים לנסוע לכאן שזה תלוי בהחלטתם התקיפה ללמוד כאן בהתמדה וביראת שמים ובהנהגה חסידותית ובוודאי יזהירו עתה ויודיעני בטח.
עד היכן הגיעו הדברים, ואיזו מידה של התמדה ושקידה התכוון הרבי, זאת ניתן ללמוד מתשובת הרבי לשאלת תלמיד ביום ו' באייר תשכ"ז ('היכל מנחם' כרך ג' עמוד רג) הכותב לרבי:
"הועלתה הצעה שהיות וישנם .. שאינם מבינים שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א באידיש, לתרגם שיחות .. דשנה זו ללשון הקודש .. ושאלתי היא (א) האם ראוי ונכון הדבר? (ב) האם ראוי ונכון שהת' .. וכן .. [מ"קבוצה" של התלמידים שבאה מאה"ק ת"ו לשהות שנה במחיצת כ"ק] יעשו במלאכת התרגום?".
והנה, בעוד שלחלק הראשון במכתב השיב הרבי תשובה חיובית ("ראוי ונכון הדבר באם יהיה מתרגם ראוי ונכון"). הרי שלחלק השני השיב:
"כמה פעמים נדבר ונתבאר שביאתו לכאן בתנאי ועל מנת ללמוד בהתמדה וכו' וכו' - ועל-פי פסק דין הרמב"ם. ותמיהה וגדולה על שאלתו הנ"ל". "ואין חולק על זה".
"אגב: לפסק דינו של הרמב"ם הנ"ל ציין הרבי (בשבת הגדול תש"ל) שזהו פסק-דין שאין איש חולק על זה.
ש"כנראה טעות חלה"...
בכלל סייג הרבי מראש את תנועת הנוסעים ל770-. "לכל לראש" כתב (איגרות- קודש כרך כ' עמוד כו) לבחור שביקש "להיות" כאן עליו לבקש מהנהלת הישיבה תומכי-תמימים בה לומד, שיכתבו להמזכירות בפרטיות אודות מעמדו ומצבו בלימוד. בקיום המצוות ובעבודת התפילה", וכן, "ודעתם בהנוגע לתועלת היותו משך זמן כאן".
מעשה באחד ממנהלי ישיבות חב"ד בארץ הקודש שכתב לרבי כי העירו לו "שיש להשתדל לשלוח יותר תלמידים מהישיבה בכל שנה". הרבי (לפי מענה שנמסר ע"י המזכיר הרה"ח ר' בנימין שי' קליין) הקיף את המשפט הזה מתוך מכתבו של הכותב, ציין סימן שאלה וסימן קריאה "?!" וכתב:
כנראה טעות חלה. ואדרבא - אין דעתי נוחה משילוח תל' [=תלמידים] מאהקת"ו [=מארץ הקודש תבנה ותכונן] לכאן (גם - לא מתו"ת [=תומכי תמימים] אפי' במספר דע"ע [=דעד עתה], ופשיטא - שלא להוסיף. והטעם - מובן. ובפרט שתוצאות שהותם כאן מפעם לפעם היפך דהוספה ועלי' [=ועליה]. וק"ל [=וקל למבין]. כולל שגם אחוז המצליחים בתוי"ש [=בתורה ויראת שמים] ע"י [=על ידי] שהותם כאן ג"כ [=גם כן] כנ"ל. ובאם לא יוטב המצב כאן בזה (ואין שמים לב להטבה בזה כלל) ובמדה חשובה - אין מקום להתיר יציאתו לחו"ל [=לחוץ לארץ] בעתיד.
את סיום ההתוועדות אחרון של פסח תש"ל אחר ברכת המזון חתם הרבי בדיבורים הבאים:
כיוון שישנם תלמידים שהגיעו הנה מארץ הקודש על-פי היתר הרמב"ם דללמוד תורה, שהכוונה בזה - לימוד יותר ממה שלמדו לפני זה, ועל-דרך זו ישנם אלה הנוסעים מהכא להתם, שהרי הם "כתרי מינן" וכל אלו מקבלים על עצמם את שהבטיחוני ללמוד בהתמדה, יערכו התוועדות בינם לבין עצמם עבור מקבלי ההחלטה [למרות שהיא "בלי נדר"] והלימוד יהיה מביא לידי מעשה ויהי רצון שמההתוועדות שיערכו יתווסף כוח התעוררות שיהיו חסידים אמיתיים ויראי שמים ולומדים לשם ולתהלה ולתפארת בכל הפירושים...
"בהנהלת ובבעלות ההנהלה"
בשבת קודש פרשת צו, שבת הגדול תשכ"ט הקדיש הרבי שיחה לכבוד "הנמצאים כאן שיצאו מארץ ישראל". הרבי הקדים ואמר: "בוודאי יצאו בהתאם לדין שאין לצאת מארץ-ישראל אלא אם הכוונה היא ללמוד תורה. ואם כך הוא לגבי כל יהודי, וכל שכן אצל יהודים שומרי תורה ומצוות, על-אחת-כמה-וכמה אצל אלו שכל עניינם ומעיינם הוא ללמוד תורה, ברור, אפוא, שכל נסיעתם היא כדי ללמוד תורה.
הרבי הוסיף והדגיש שההיתר "ללמוד תורה" בחו"ל הוא כאשר זהו בדרגא כזו של לימוד התורה, שהתורה שלמדו לפני כן (בארץ-ישראל) לא נחשב כלימוד תורה לגבי זה הנוכחי. וממילא מגיע להם יישר כח, הן מצד עצמם גופא שכיתתו רגליהם ללמוד תורה, במיוחד כאשר לכך יש השפעה גם על הזולת, כאשר בחור מכאן רואה שהלה כיתת רגליו כדי ללמוד תורה ואף לווה לצורך הוצאות הנסיעה - אשר "עבד לוה לאיש מלוה" - הכל כדי ללמוד תורה בוודאי שהדבר פועל עליו (ביודעו שעליו אין מוטלות בעיות של הלוואות וכו') שימסור רצונו ללמוד תורה עד שהדברים פועלים גם על אותם שכבר אינם מצויים בין כתלי הישיבה (שהכניסו לעצמם כי אינם צריכים להגיע לזה הם נעלים מזה ואף הם חייבים הרי בקביעת עתים לתורה של (לכל הפחות) "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית")!...
הרכי המשיך וביאר בהרחבה (ראה 'אשכילה בדרך תמים' עמודים 153-151) כי גם בזמנים שמחוץ לסדרי הישיבה קיים העניין של "מפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים": "גם באכילתו ובשנתו נמצא התלמיד ב"פתח אוהל מועד", כי אף זה נעשה לשם שמים ו"בכל דרכיך דעהו". על התלמיד לזכור כי לומד הוא בישיבה של נשיא הדור והרבי לא רצה שיהיה צדיק באדרתו אלא שיפעול גם בחלקו בעולם. ולכן אין מקום לטענה ששלם הוא והינו יכול ללכת לטייל". כל זה - אמר הרבי - הוא ציווי אך גם הבטחה ונתינת כוח.
בשלהי שנת תשד"מ פנה אחד מתלמידי ה'קבוצה' החדשה (תשמ"ה) לרבי וכתב כי הוא רוצה לנסוע לארץ-הקודש ליום השנה (יארצייט) של אביו. הרבי ציין (ראה גם יומן רישומה של שנה - תשד"מ עמוד 310) כך:
ללמוד בקבוצה
ובמילא הוא בהנהלת ובבעלות ההנהלה דכאן ובכל העניינים יעשה כהוראתם. אזכיר עה"צ.
לחזור לארץ בזמן
עניין הנסיעה מאה"ק לחו"ל כרוך בבעיות רבות. העיקרית - היתר היציאה שמעניק הצבא לבחורים. הרבי התייחס לכך בהזדמנויות שונות ואף בהתוועדויות. מעניין לצטט כאן קטע ממכתבו של הרב ח.מ.א. חדקוב ז"ל להרה"ח ר' פינחס אלטהויז
(ז"ל) מיום ט"ז במרחשון תש"כ:
"כפי שנודע לנו על-ידי אחד התמימים שי' דכאן, פנו לכבוד מעלתו התמימים .. בבקשתם שישתדל בהיתר יציאה עבורם לביקור זמני בארצות-הברית, ואשר כמ"ע רוצה שגם המרכז לענייני חינוך יתמוך בבקשתם וכו'. והננו למלא בזה בקשת התמימים הנ"ל, אשר בהודיע כמ"ע להם שכתבנו זה - בטח יתחזק על-ידי זה רגש אחריותם לקיום הבטחתם לחזור אם ירצה השם לאה"ק ת"ו בזמן מתאים להתחייבותם הנ"ל".
הבעיות קשורות ישירות לאופן לימוד התורה
בהתוועדות שבת-קודש פרשת מצורע תש"ל (שיחות-קודש תש"ל כרך ב' עמוד 11) הקדיש הרבי שיחה [שכבר ציטטנו חלק ניכר ממנה ב'התקשרות' גליון לח (חג הפסח תשנ"ה) עמוד 12] לאופן לימוד התורה של בחור בימים הסמוכים לחג הפסח; בהמשך לאותה שיחה המשיך הרבי ואמר (שיחות-קודש שם עמוד 12):
בהמשך למה שדובר לעיל אודות הבחור שהתכוון [ללמוד] לאחרי פסח, רואים את התוצאות מכך: מיד התחילו בעיות ("טראבל") עם ניירותיו ("פאפירן") בנוגע לשהותו כאן; כנראה שהוא לא קישר בין שני האירועים, אך לאמיתו של דבר קשורים הם. כאשר הוא אינו לומד - ישנם בעיות עם השהות כאן.
כוונתי איננה לאמירת מוסר, ואף לא לספר בגנותן של ישראל, אין זה אלא כדי ש"מהם יראו וכן יעשו" שיפיקו מכך דמכיוון שכל ההיתר לנסוע מארץ-ישראל הוא כדי ללמוד תורה הרי בשעה שאין מקיימים זאת ישנם בעיות עם השהיה מחוץ לארץ- ישראל; זה מראה הקדוש-ברוך-הוא ששני העניינים שאם לא רוצים ללמוד - אין להיות כאן.
הדברים מכוונים לכך שצריכים מיד להתחיל ללמוד, עוד לפני פסח, ולא משנה מה שהיה עד עכשיו; מכאן ולהבא יש להתחיל ללמוד .. כך יהיה כך "פסח כשר ושמח" בקיום כל העניינים ד"בחומר ובלבנים וגו'" בלימוד התורה כמבואר ב'תורה אור' (מרבינו הזקן ..".
את דבריו סיים הרבי בהבטחה:
ולא יהיו צרות בהארכת הניירות, הוא יוכל לשבת וללמוד בהרחבה ללא כל עניינים המבלבלים, וזה יביא ל'פסח כשר ושמח' בכל העניינים.
'קבלות פנים' ו'צאתכם לשלום'
בדרך כלל, נהג הרבי לקבל פניהם של התלמידים בשיחה מיוחדת שהקדיש להם לכבוד בואם. בהתוועדות מסויימת לאחר בואם איחל להם ש"יהיו דוגמא חיה לתלמידים, לראשי הישיבות, לבעלי-בתים ולכלל ישראל". אחר-כך הורה להם לומר "לחיים" ואמר שיאמרו ניגון מארץ-ישראל, והתחיל בעצמו "הושיעה את עמך". שנים רבות הם זכו תלמיד ה'קבוצה' ל'יחידות כללית' לפני שובם לארץ-הקודש.
[אחדות נאספו בהוספות לליקוטי-שיחות כרך יד הוספות ט"ו-ח"י אלול "להתמימים שיחיו החוזרים לאה"ק ת"ו" (שם עמוד 333) "להתמימים הנוסעים לאה"ק" (שם עמוד 335) ובכרכי שיחות-קודש במקומו].
בשנת תשכ"ה (היא שנת האבילות אחר אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה) מסר כ"ק אדמו"ר להרב חדקוב למסור להת' הנוסעים לאה"ק ת"ו ביום כ"ו אדר ב' תשכ"ה (ליקוטי-שיחות כרך יד שם עמוד 339) שורת הוראות (תחילתה: "כ"ק אדמו"ר שליט"א מסר שאינו יכול לקרוא אתכם כולכם ביחד לחדרו ולומר הנ"ל באופן הדרוש וכו' - מסיבתו הפרטית בשנה זו ולכן מסר על-ידי").
באחת ההזדמנויות הללו ('אשכילה בדרך תמים' עמוד 339) אמר וביקש שבשובם לאה"ק יוסיפו בהתמדה ושקידה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות. שיהא ניכר בכם שם שהייתם פה שנה בהיתר ונתינת כוח, כדי ללמוד בהתמדה ושקידה. אפילו לאלה שחסרו ההתמדה והשקידה הרי 'בכוח' היו אלה והואיל ואין זה דבר הנאבד, הרי שגם עכשיו יכולים לנצל את הכוחות שם, לכל הפחות, שיצאו לפועל, בין בנגלה ובין בחסידות, והלימוד יהיה מתוך אהבת השם ויראת השם וממילא יגיע הדבר בתוספת הידור בקיום המצוות ויהיה זה באופן של יגיעה מצדכם, ואז יהיה "ומצאת", שלא בערך יותר מהמגיע מצד היגיעה...
ביום ג', ד' באייר תשל"ו אחרי תפילת מנחה עמדו ליד 'גן עדן התחתון' חברי ה'קבוצה' השבה לארץ-הקודש. הרבי נכנס לחדרו, יצא והעניק לכל אחד מהתלמידים 2$ באומרו להם: "סעו בבריאות ושיהיו בשורות טובות, בוודאי תראו את ה'רשימה' ממה שדובר אתמול, ולכך יש שייכות לכל אחד מכם ולכולכם יחד". (רשימת הרי"מ סי' סוסובר).
שלוחי הרבי בישיבות חב"ד באה"ק
קבוצות אחדות של בחורים נסעו בשליחות הרבי (לאחר תיאום עם הנהלת ישיבת תומכי-תמימים המרכזית בלוד וכפר-חב"ד - דבר שהרבי חזר והדגיש) לישיבות חב"ד באה"ק ת"ו. המטרה ללמוד בהתמדה ושקידה לחזק ולרומם קרנה של הישיבה, לעודד את התלמידים וכו'. הרבי נהג לשגר לקבוצות אלו מכתבים כלליים-פרטיים: כך למשל אנו מוצאים איגרת מט"ז באייר תש"ל שנחתמת: "בברכה להצלחה בת"ת [=בתלמוד תורה] ולהיות חי"ל [=חסידים, יראי-שמים, למדנים]" היא הופנתה: "אל התלמידים שעלו מכאן וילמדו בישיבת תומכי תמימים בקרית גת בתוככי כל תלמידים ישיבה זו ה' עליהם יחיו".
וכן (ט"ו אלול תש"ל): "אל חברי הקבוצה שליט"א בישיבת תומכי תמימים בקרית גת" (נחתמת בברכה: "בברכה להיות כאו"א [=כל אחד ואחד מהם - שי' [=שיחי'] - חי"ל [=חסיד-ירא-שמים-למדן] ובברכת כתיבה וחתימה טובה"].
ונשארו (כמתוכנן)
עד ימים אחרונים של חנוכה זכו לשיחה מיוחדת בשבת חנוכה
וכמו"כ ליחידות כללית.
כפי שכבר פורסם ונדפס כמה פעמים.
0
0
מאפשרים לכם לקבל
