כשהתיישבתי לכתוב את הטור השבועי, בנושא מסויים, הגיעתני הידיעה המרה על הסתלקותו של שליח הרבי להרצליה הרה"ג הרה"ח הרב ישראל הלפרין ז"ל. אצבעותי התאבנו. לא הצלחתי להקליד. בעיני רוחי חזרתי אל תחילת שנות המ"מים אז הוא היה אברך נמרץ שהתגורר בכפר חב"ד והוא בחר לעסוק בתורה בזאל של תומכי תמימים יחד עם הבחורים הצעירים וכך הוא היה לנו לדמות מופת.

הרב הלפרין הנקרא בפי כול 'רלי' (בריש סגולה) גדל בנתניה ועבר בילדותו מסכת חיים לא פשוטה שגרמה לו לדלות מתוכו ומפנימיותו כוחות נעלמים וכשרונות ויכולות בלתי נתפסים. הוא היה מאז ומתמיד איש עקרוני ולא היה בעולם דבר שיכל להסיט אותו מעקרונותיו.

למרות שגדל להורים אמידים שהיתה להם שרשרת חנויות בשווי הון עתק הוא קיבל על עצמו לא להיות ניזון מהם והתפרנס רק בכוחות עצמו. לימים הוא ירש את שרשרת החנויות, ירושה שהיוותה עבורו משענת כלכלית שאפשרה לו להקדיש את כל עיתותיו לקהילתו ולעבודת השליחות שלו.

למרות שעלה וטיפס במעלות התורה, היראה והחסידות הוא נקרא בפי כל 'רלי' כאותם החסידים שנותרו תמיד בשמם ללא תוארים כלל. 'רלי' היה מנהיג מנערותו ובעיני חבריו הוא היה מושא להערצה ללא גבול. כשלמד בבית ספר תיכון הוא ניגש באחד הימים למנהל בתפקידו כיו"ר ועד התלמידים וביקש לשוחח עמו על הטבת תנאי התלמידים והסרת גזירות למיניהן שהקשו על התלמידים. המנהל זלזל בו ואמר לו שעליו לחזור מיד לכיתה וכי אין לו פנאי לשוחח עמו. רלי הזהיר אותו כי אם לא יתקבל לשיחה הוא משבית לו את בית הספר. המנהל לעג לו וקיבל את דבריו כאיום סרק אך רלי יצא לחצר ונתן שריקה לפי סיכום מראש ובאותה שניה כל התלמידים נטשו את כיתותיהם באמצע השיעור אל המגרש. המנהל נבהל מהנער שהצליח לסחוף אחריו את כלל התלמידים הסרים למרותו וקיבל אותו מיד לשיחה ונענה לבקשותיו מחשש פן יבולע לו.

כך הוא טיפח את מנהיגותו מבלי שיהיה אדם שינסע לערער על מנהיגותו ואת תכונת המנהיגות ללא סייג הוא הביא עמו לעולמו החדש כאשר התקרב לתומ"צ.

רלי היה חבר בקבוצת חברים ענקית אותה הנהיג בגאון והיו נוהגים לבלות ולהתרועע ביחד. באחד הימים רלי עבר בתחנה המרכזית והציעו לו להניח תפילין. כדרכו התלוצץ מהרעיון בשנינות ובהומור מפותח ואף תקף את התמימים שביקשו ממנו להניח תפילין בשאלות קשות על היהדות והתורה. התמימים הציעו לו להגיע לכפר חב"ד כדי לקבל תשובות שיספקו אותו.

רלי הסכים והודיע כי הוא יבוא לכפר חב"ד בליווי עשרות נערים ונערות למפגש עם חסידי חב"ד כדי להציג את משנתו ואת שאלותיו ל'דתיים'.

הם הגיעו לכפר חב"ד ושם הם ישבו להתוועדות חסידית עם הרב ישבעם סגל. הרב סגל החל לשוחח עמם על חשיבות קיום מצות תפילין מידי יום. במשך ההתוועדות הארוכה עמד רלי בין כל חברי הקבוצה שבאה עמו ולא הפסיק להתלוצץ לרגע אל מול הרב סגל. כולם שמעו והאזינו לבדיחותיו המתגלגלות של רלי על כל מלה שיצאה מפי הרב סגל. הערב שאליו הגיעה הקבוצה הסתכם כערב של כשלון צורב כאשר כל התלמידים בראשות המנהיג רלי הצליחו להביס ולפרוך את דברי המשפיע המבוגר מכפר חב"ד.

מתוך כל חברי הקבוצה שהשתתפו באותו ערב היה אחד שהחל להרהר בדברים שהרב סגל הצליח להשמיע מבעד למסכת הבדיחות והתלוצצות. היה זה רלי בעצמו שהחל לשחזר את הדברים שנאמרו והוא קלט שיש בהם דברי אמת והגיון רב.

רלי המשיך להגיע להרב ישבעם סגל ופירט בפניו את כל שאלותיו וספקותיו והרב סגל ענה לו בסבלנות ובישוב הדעת על כל שאלותיו אחת לאחת. כאן החלה התפנית בחייו שהביאה אותו לאורך חיים חסידי ולהקפיד על קלה כחמורה. כשרלי גילה את התובנות שיש ביהדות הוא נצמד לתורת ה' למצוותיו ולרבי.

•

עד מהרה הוא התחבב על כל חשובי פרנסי כפר חב"ד והם השתמשו בו לעת מצוא. פעם אחת ברח אדם מביתו אל הפרדסים הסובבים את כפר חב"ד והיה חשש לחייו. עסקני הכפר שעמדו חסרי אונים מול האתגר שלפניהם פנו מיד לרלי הלפרין והוא תוך דקות העיר את כל פנימיית הבחורים מישיבת תומכי תמימים. כמו מפקד מן השורה הראשונה הוא אסף את כל התלמידים בשעה 2 בלילה לחמ"ל שפתח, חילק אותם לקבוצות קטנות והצעיד את כולם אל תוככי הפרדס החשוך בפריסה מירבית כדי לחפש את הנעלם.

לאחר שעתיים נמצאה ה'אבידה'. האיש הוחזר בשלום לביתו ומאות הבחורים שבו למיטתם, כאשר הכל התנהל בארגון יוצא מן הכלל לפי הפקודות החדות של המפקד רלי. כולם הבינו כי לתנועת חב"ד בארץ הצטרף חייל הראוי להיות מצביא ולהוביל פרויקטים גדולים כפי שאכן קרה בשנים המאוחרות יותר.

באותם הימים היתה קבוצת פוחזים עבריניים מהישובים העוטפים את כפר חב"ד והם היו נוסעים בדרך קבע באוטובוס העושה את דרכו מתל אביב לכפר חב"ד ולישובים מסביב. הקבוצה האימתנית הזו הפילה את חיתתה על כל נוסעי האוטובוס ומטרידים את מנוחתם מבלי שהנהגים או המשטרה תוכל לטפל בהם. נוסעי האוטובוס בקו זה סבלו זמן רב והמצב החמיר מיום ליום. בעיקר סבלו מהם בנות בית רבקה בדרכם לכפר חב"ד ב' ועסקני הכפר לא הצליחו לפתור את הבעיה הקשה.

עד שנזכרו בהאברך רלי הלפרין. כששטחו לפניו את הבעיה הוא גייס לעזרתו שניים מתלמידי ישיבת הרב גפני שהיו 'קראטיסטים' לשעבר, את הרב פישל ג'ייקובס וחבר נוסף. הם עלו לאוטובוס במשך כמה לילות עד שנתקלו באותה חבורה פושעת. כשהתחילה מהומה באוטובוס. רלי נתן לנהג פקודה לעצור ולפתוח את הדלתות. תוך כמה דקות התפתח שם קרב אימים כשידו של רלי וחבריו היו על העליונה. כל הקבוצה מצאה את עצמה מחוץ לאוטובוס חבולים ומוכים. בסיום הקרב הזהיר אותם רלי כי בפעם הבאה באם לא יתנהגו בנימוס, התגובה תהיה קשה שבעתיים ומאז שקטה הארץ והמנוחה והשלוה חזרו לכפר חב"ד.

אין כאן המקום להאריך על הסיוע הגשמי והמוראלי שהביא עמו הרב הלפרין וכל זאת בימים שבהם הוא יושב והוגה בתורה עד מיצוי הנפש ושותה בצמא דברי א-לוקים חיים.

•

אחד מציוני הדרך שבהם פרצה חב"ד חוצה היה בעת קיום התהלוכות בשנת תש"ם לאור הוראת הרבי. מי שהוביל את כל המערכה הלא פשוטה באותם הימים מול ההתנגדות שקמה לקיום התהלוכות מבני ברק היה האברך רלי הלפרין שהקים את הפיקוד העליון ומשם שלח את זרועותיו לכל פינה בארץ והצליח לעורר את כל אנ"ש דארץ ישראל לפעול בכל הכוח להצלחת התהלוכות. הוא היה גם מי שטבע את כותרת התהלוכות "יחד כל ילדי ישראל", דבר שהיה לשביעות רצון הרבי שהזכיר בהתוועדות את סיסמת התהלוכה.

הכל התחיל כאשר החסיד רבי משה סלונים שמע על הוראת הרבי לקיים תהלוכות והוא כמו כולם הבין שאם רוצים להניע את "חב"ד" בארץ חייבים להטיל את הפיקוד על רלי. הוא קרא לרלי והסביר לו את אשר לפניו ואמר לו כי הוא מנדב לו את משרד הרשת (רשת אהלי יוסף יצחק) למשימה החשובה. 

בתפיסתו המהירה והחדה רלי קלט את הענין והודיע להרב סלונים שהיא נרתם למשימה. לאחר כמה ימים משרד הרשת הפך לחמ"ל של ממש. הקירות כולם צופו במפות עליהם נרשמו כל שמות הערים והישובים בארץ. מקו טלפון אחד במשרד נוספו עוד שני קוים ובמשך כל שעות היממה האורות דלקו ופקודות מטכ"ל הועברו בנחישות לכל פינה בארץ.

אפילו הרב משה סלונים שהיא איש של "לכתחילה אריבער" בכל המובנים נבהל מגובה האש שהתלקחה במשרדו. הוא הגיע באחד הבקרים וקרא לרלי והודיע לו שברגע זה עליו לחפש משרד אחר. זה היה גדול גם עליו. הוא תלש את כל המפות והתרשימים מהקירות והכניס את הכל לתוך הטנדר שלו כמו גם את כל הציוד שכלל בעיקר חומרים מודפסים לקראת התהלוכות, הוא אמר לרלי שהוא מעביר אותו לבית שז"ר למשרדו של ליבוב... 

רלי לא ניסה להתעמת אתו. הוא קיבל את הגזירה בהכנעה ואכן עבר לבית שז"ר והקים את כל החמ"ל מחדש ואת ההמשך כולנו יודעים. הצלחה כזו בקנה מידה כה גדול לא ידעה חב"ד מעודה והנחת רוח שהדבר הביא לרבי היה עצום.

לאחר הצלחת התהלוכות, כשראו עסקני חב"ד את הכוח החב"די החדש, הם הבינו שמעתה ואילך יש לפעול בקנה מידה שונה לגמרי. רלי פנה אז להרב אפריים וולף והציג בפניו תוכנית מפורטת כיצד להניע את פעילות התנועה למחוזות חדשים לגמרי. הוא ביקש תקציב זעום יחסית להנעת התהליך אך בסופו של דבר התכנית לא יצאה אל הפועל.

בכל זאת, כל אימת שחב"ד נדרשה למבצע בקנה מידה ארצי, אם זה סיום רמב"ם ענק, או כל פעילות אחרת היה הרב הלפרין נקרא לדגל והוא התמסר כפי שרק הוא יודע להתמסר ותמיד התוצאות היו מעוררות השתאות אל מול הציפיות ההתחלתיות.

רלי היה נוהג לגרור אותנו הבחורים למסור שיעורים או להשתתף בשיעורים שהוא מסר כדי להתחבר למקורביו. היה פעם שביקש ממני לבוא עמו לרמת השרון לבית פרטי, שם הוא מסר שיעור במשך כשעתיים. בשפתו הקולחת והעדכנית ובעיקר השנונה היא היה מרתק את שומעיו ואנחנו התמימים למדנו ממנו רבות כיצד להתייצב על הסקאלה החדשה.

•

עם השנים אני עברתי לאילת והוא התמקם בהרצליה שם הקים קהילה לתפארת אותה טיפח וגידל כבנים ממש. אחד ממקורבי בית חב"ד באילת עבר להתגורר בהרצליה ושם מצא את זיווגו והקים בית בישראל. לימים שמעתי ממנו כי הרב הלפרין השיא אותו על כל המשתמע. הוא שילם לו את כל הוצאות החתונה כאילו הוא בנו ממש.

למרות שהוא העלים מכולם את מידת הצדקה שלו למדתי אז ומעוד כמה מקרים כי הוא הוזיל מהונו הרב לצדקה בסכומים ענקיים. לעצמו נהג בפשטות ובצניעות מאין כמוהן אך בכל מה שקשור לצרכי אחרים בני קהילתו הוא פיזר את ממונו ביד רחבה ועצומה.

המפגשים המרעננים עמו היו לי בעת כינוסי השלוחים בארה"ק, שם מצא זמן לשוחח כשכל שיחה הופכת להתוועדות וכל כולו אש להבה לפעול ולהפעיל אחרים ונפשו הסוערת מעולם לא ידעה מנוח.

הזכרונות מהאיש הנדיר הזה לא יכלו מלמלאות יריעות רבות ועוד חזון למועד. הלב ממאן להתנחם על אבדן החסיד הנפלא בעיקר לבני קהילתו שנותרו כצאן ללא רועה. גופו הטהור שנטמן בעירם יקל עליהם לפקוד את קברו ולבקש מאתו שיהיה עליהם מליץ יושר ושימשיך גם במרום להרעיש עולמות להחיש ביאת גואלנו, והקיצו ורננו שוכני עפר והוא עמהם.