גילוי נאות: לא נמניתי על חבריו הקרובים ולא מתאים שאני "אספיד" אותו, אך מוליך אני עמי מטען עשיר של זכרונות ממנו.

הוא היה יהודי חסידי מאד רציני, ירא-שמים בתכלית, מקפיד על קלה כבחמורה.

אני זוכר אותו בתקופת לימודיי בתומכי-תמימים כפר חב"ד – נמצא בשידורים בבית שז"ר. בהתוועדויות מקשיב לדברי המשפיעים ברצינות.

בחודש תשרי תשמ"א הייתי אצל הרבי, נזדמן לי לנסוע בסוכה-ניידת וגם הוא היה בין הנוסעים. רציני, עומד שעות, מנצל כל רגע פנוי ללמוד שיחה או מאמר.

בתחילת מרחשוון תשמ"ה כששבתי מה"קבוצה" הוא ביקש ממני ומעוד בחור או שניים להגיע בימי שישי לכפר שמריהו שם הקמנו דוכן "מבצע תפילין". למרות שרק בודדים ממש הניחו הוא היה מרוצה מעצם הנוכחות.

אם אינני טועה באחת ההזדמנויות, בהמשך להדפסת ה"תניא" בהרצליה או בכפר שמריהו, הגיע מי ששימש כרב המקום, הרב שמואל הכהן אבידור ונתקיימה שיחה ידידותית כשהלה סיפר על זכרונותיו במחיצת הרבי.

איש ספר במלוא מובן המילה. התפעלתי בשנת תשמ"ה מספרי ההלכה שהשתמש בהם בביתו. אני זוכר עד היום את הספר שו"ת "אז נדברו" של הרה"ג ר' בנימין זילבר כשראלי השתמש בו.

הוא ורעייתו תבלחט"א היו מכניסי אורחים גדולים.

כשנפגשנו בכינוסי השלוחים לאה"ק ת"ו העיר לי בשם ר' מענדל פוטרפאס לא להכניס את רצועת התפילין לתוך הגארטל כי זה ממשיך מידת הדין.

הוא סיפר לי במספר הזדמנויות את העובדה שהרבי לא אישר לו לצאת לשליחות עד שישלים את לימודי ההוראה גם כשהתחנן... ולפועל במפגש הראשון שלו עם הרב של הרצליה התפתחה שיחה בעניני עירובין – נושא שנלמד אז בכולל האברכים – והרב היה מופתע מידיעותיו ובקיאותו בנושא עירוב.

באחד מכינוסי השלוחים לקראת ל"ג בעומר הוא רצה ללמד את השלוחים איך לפעול ממה שהפנים בזמן שירותו הצבאי.

זכורני שסירב לספר פרטים על זמן שהותו בשבי.

משום מה נחקק אצלי שגם מצד הרבי היה אליו יחס כחסיד גדול.

ראיתי פעם מענה של הרבי אליו מאד מיוחד.

***

בהמשך מפעליו בקודש ינוחמו רעייתו תלמידיו ומושפעיו.

הרב מרדכי מנשה לאופר הוא שליח הרבי ורב רובע י"א בעיר אשדוד