רבנו שמואל בר יוסף הלוי הנגיד

ביום א' אלול הביס הצבא בראש שמואל הנגיד את צבאו של אבו עבאס, ומכיוון שניצלו חייו קבע רבי שמואל יום זה ליום טוב עבורו ועבור זרעו אותו יחוגו מדי שנה ביום זה. לרגל היום הזה אנו מביאים כאן את סיפורו המופלא של אחד מגדולי היהודים בתקופת 'תור הזהב' של יהדות ספרד.

שמואל הנגיד הוא אחד מגדולי היהודים בתור הזהב של יהדות ספרד. מהמפורסמים שביוצרי שירת ימי הביניים. הוא נולד בעיר קורדובה ונפטר בגרנדה. כמו שאר משוררי ימי הביניים היהודיים גם הוא פעל בספרד תחת השלטון המוסלמי. שמואל הנגיד לא היה רק איש הגות ושירה אלא גם איש מעשה והוא אף מונה לשר (וזיר) גדול בממלכת גרנדה בספרד, דהיינו משנה למלך גרנדה, ובנוסף הוא גם כיהן כשר האוצר ושר הצבא של הממלכה.

את סיפור חייו ועלילותיו של שמואל הלוי אנחנו יודעים בעיקר מחיבור שכתב אברהם בן דויד – הראב"ד. (המוכר לנו מ"השגות הראב"ד" על הרמב"ם) שחי בעיר טולדו. הראב"ד שאב את ידיעותיו מסופרים שקדמו לו. הוא כתב ספר גדול שנקרא ספר הקבלה – כלומר ספר המספר על העברת המסורת של התורה שבכתב ובע"פ מדור לדור. וזהו ספר שהוא אוצר בלום של ידיעות. השלמות לספר הזה מצאו החקרים במכתבי גניזת קהיר.

שמואל נולד לאביו יוסף הלוי שהיה עני מרוד, בעיר קורדובה. הצטיין בתור קליגרף מופלג בכתב הערבי. בצעירותו עסק בכתיבת ספרים, ואף פתח מכון לכתיבת ספרי קודש – עקב גודל הבקשות. בהיותו כבן שמונה עשרה היה מעורב בפולמוס דתי עם אבן חזם, בן עירו ובן גילו, שנעשה ברבות הימים אחד מגדולי התיאולוגים המוסלמים בספרד.

בהיותו בן עשרים, נחרבה קורדובה בירת הח'ליפות המוסלמית שבספרד בידי לוחמים בֶּרבֶּריים. בין הפליטים היהודים שנאלצו לעזוב את קורדובה החרבה הייתה גם משפחתו של שמואל הלוי. הוא השתכן בעיר מלגה והמשיך את עסקי המסחר של משפחתו. כנראה אף יצא לצורך מסחרו למסע בים. שיריו הראשונים נכתבו כנראה בתקופה זו, לפני שמלאו לו עשרים. בגיל צעיר כבר קשר קשרים עם משוררים עבריים שתמך בהם, וביניהם יצחק אבן חלפון.

 ספרד התפצלה לממלכות קטנות, כל אחת סביב עיר, כמו קורדובה, מלגה או גרנדה. בכל ממלכה כזאת משל אמיר. רוב האמירים היו ממוצא בֶּרבֶּרי, כלומר מצפון אפריקה. הממלכות הללו לא חיו בשלום האחת עם השנייה, למרות שכולם היו מוסלמים. הן נלחמו האחת נגד השנייה.

בממלכת גרנדה משל חבוס בן מאכסן אלמוצפר. למלך היה וזיר (משנה למלך) אבו אלקאסם אבן אלעריף. שמעו של שמואל, שהיה סופר מהיר בערבית וכתב כתיבה תמה ומפוארת הגיע לאזני הוזיר ששלח אחריו ומינהו למזכירו וליועצו האישי. מתישהו חלה הוזיר ונטה למות. המלך חבוס בקרו והביע צערו על האבדה שאינה חוזרת במותו, והוזיר אמר למלך כי מעשיו נעשים בעצת סופרו שמואל הלוי. חבוס התפעל מאוד מחכמתו של שמואל, מינה אותו ליועצו ואחר כך לתפקיד הוזיר הגדול. שמואל לא היה רק וזיר. הוא היה גם המצביא של צבא גרנדה. המלחמה נגד אלמריה הייתה המלחמה הראשונה ששמואל השתתף בה. שנה לאחר מכן, יצא עם באדיס למלחמה נגד צבא סביליה. בשני הניצחונות, כמו גם ביתר מסעי המלחמה המוצלחים שלו, ראה התערבות של האל במהלך ההיסטוריה. לדידו, ניצח צבא גרנאדה בסיוע אלוהי ישראל ובזכותו של שר הצבא היהודי. שמואל המשיך לצאת בראש מסעי מלחמה בשבע עשרה מתוך תשע עשרה השנים שבין שנת מינויו לשנת מותו. רוב המלחמות היו נגד ממלכת סביליה העוינת, אשר נגדה לחם שמואל גם בשנת מותו.  בכמה שירים מהיפים ביותר שלו מתאר שמואל את הקרבות שניהל. ביום נלחם, ובלילה ישב באהלו וכתב שירים.

בראשית שנות השלושים של המאה האחת עשרה גברו התקפותיה של הנסיכות הערבית של סביליה על גרנאדה, וגדל הנטל הכלכלי על אוצר הממלכה. שמואל זכה אז במשרת שר האוצר בחצר המלך חבוס. באמצע שנות השלושים של המאה גברו התככים בחצר הברברית סביב שאלת יורש העצר. היורשים היעודים היו שני בניו של חבוס וכן בן אחיו. רוב אצולת החצר הברברית ועמהם יהודים חשובים כמו יוסף אבן מיגאש, ישראל בן ליאון ונחמיה אשקופה, נטו אחרי הבן הצעיר בולוגין, ואילו שמואל הלוי וקבוצה אחרת נטו אחרי באדיס הבן הבכור. שמואל הימר בהצלחה על המועמד הפחות פופולארי, באדיס, בנו הבכור של חבוס. ואכן, כשמת חבוס ובאדיס עלה במקומו, תמך המלך החדש בשמואל. שמואל נאלץ להתגונן אז מפני המזימות שנרקמו נגדו מצד הקהילה היהודית, וכן מפני ההסתה של שליטי אלמריה שתבעו את הדחת הווזיר היהודי.כל אותן שנים היה שמואל מעורב בענייני החצר. בשנות זיקנתו הסתגר המלך באדיס בארמונו והעביר את רוב ענייני המלכות לווזיר הנאמן. שמואל ריכז אז את כל הקשרים עם נסיכויות דרום ספרד ומזרחה, שיגר שגרירים, טיפל בענייני האוצר ודאג למימון המלחמות. כן דאג ליישור ההדורים בין הצמרת הברברית לאוכלוסייה הערבית. שליטתו בתרבות הערבית ובספרותה, וכן בדת האסלאם, עשו אותו בוודאי לאיש חצר מצליח. שמואל עמד בראש הממלכה בתור וזיר עוד עשר שנים תחת שלטון באדיס. במשך כל הזמן הזה היה עליו ולהתמודד עם תככי החצר הבלתי פוסקים של יריביו המוסלמים לא אהבו בלשון המעטה את שלטונו ועליונותו של היהודי. הוא אפילו העז לכתבו כתב פולמוס נגד הקוראן בהראותו את הסתירות הפנימיות שבו, דבר שהכעיס מאוד את חכמי האסלאם. על אף שהצלחתו הייתה לצנינים בעיני בני דורו המוסלמים שהרבו להסית נגדו, בכל זאת לא נמנעו גם מלשבחו. המשורר הערבי אלמֻנפַתיל הילל את חכמתו ונדיבותו, את כושר הנאום שלו וגבורתו. סופר ערבי אחר, אבן חיאן, עוד הגדיל לעשות בתיאורו:  "היהודי הארור היה אחד מן השלמים באנשים. … הוא הצטיין בידיעותיו, בסבלנותו, בתבונה ובפיקחות, בקסם האופי, בהתמדה, בחריצות, בעורמה, בשליטה עצמית ובנימוס טבעי. … איזה איש בלתי רגיל! הוא כתב בשני עטים [כלומר בעברית ובערבית], והיה מצוי אצל שני שדות של ידע [הערבי והיהודי]. הוא התעניין בהתלהבות בלשון הערבית, חקר אותה ולמד את ספרותה הכתובה. … היה מומחה גם במדעי הקדמונים [כלומר היוונים]. … וויכוחו המשוכלל שבר את מתנגדיו. בהיותו חכם דיבר מעט … אף על פי שחשב הרבה".

מעמדו של שמואל היה איתן, והוא סיים את חייו בשלום ומת על משכבו בשלווה בשנת 1056.

בתוקף מעמדו בחצר עמד שמואל הלוי גם בראש היהודים בגרנאדה. גאון ארץ ישראל העניק לו את התואר "נגיד" וכך כינוהו כל היהודים בכל תפוצות אגן הים התיכון.

השכלתו של רבי שמואל הנגיד כללה ידע נרחב בתרבות היהודית, ההלכה ומסורות ישראל אך שילבה גם הכרות עם ידע כללי נרחב, מדע, תיאולוגיה, היסטוריה ושפות (מסופר עליו כי דבר שבע לשונות שונות על בוריין). היה כנראה מומחה מהגדולים בזמנו במדעים כלליים ופילוסופיה. הוא כתב שני ספרי הוראה מעמיקים בתלמוד. עסק בחקר הלשון העברית וחיבר בערבית ספר בתורת הלשון – מילון מפורט ללשון המקרא. בחבוריו הביא ממשלי הערבים ואומות אחרות, מפתגמי הפילוסופים, ממליצות העמים הקדמונים ומנאומים של חכמינו.

על פי משה אבן עזרא (משורר בפני עצמו) חיבר הנגיד שלושה קובצי שירה: "בן-קהלת" אשר נרשם על ידי בנו יהוסף, בו נכתבו שירי הגות; "בן-משלי" אשר נרשם על ידי בנו אליאסף, בו מצויים בעיקר פתגמים; ו"בן-תהלים" אשר חלקית נרשם על ידי בנו יהודה. שמואל הנגיד נחשב כיום לאחר מהחשובים שבמשוררי ספרד ומהיוצרים המרכזיים של שירת ימי הביניים, גם אם חלק ניכר משיריו אבדו במרוצת השנים. כיום ידועים למעלה מאלפיים שירים שיצאו תחת עטו של רבי שמואל הנגיד. שיריו הפכו לנכס צאן ברזל של התרבות היהודית וחלקם אף הפכו למרכזיים בתרבות הישראלית כמו למשל השיר “מת אב ומת אלול” שהולחן והפך ללהיט מוכר בכל בית בישראל. שמואל היה פטרון של משוררים אחרים ובהם המשורר המפורסם שלמה אבן גבירול.

משה אבן עזרא כתב: "והיה נשיאם וגבירם הנגיד רבנו שמואל הלוי (ירצהו האל), המאלגי לפי יחוס אבותיו (אביו נולד בעיר מלגה), הקרטבי לפי מקום מולדתו (שמואל נולד בקורדובה), והגרנאטי בנגידותו (התמנה נגיד בגרנדה)".
הראב"ד בספר הקבלה אמר על משוררי ספרד: "בימי ר' חסדאי הנשיא התחילו לצפצף ובימי ר' שמואל הנגיד נתנו קול". המשורר יהודה אלחריזי אמר עליו: "והיו שיריו נגידים וראשים, וענייניו חזקים וחדשים."