נער פליט מאוקראינה: לבד או עם ה' • הרב זלמן וישצקי
זה לי כמה שבועות שמידי בוקר בשעה 7:30 מתייצב אצלי נער פליט מאוקראינה בן 14 ללמוד תורה.
ילד טוב מבית טוב, שגדל בקהילת חב"ד באודסה ועד המלחמה למד בישיבת חב"ד בדניפרו. כשהוא פגש אותי היה כבר מנותק כמה חודשים מהישיבה ומהחברים וכשהצעתי לו ללמוד חסידות ביחד, הוא קפץ על המציאה כאילו היה זה אייפון חדש שאני נותן לו: "אוי כמה שאני מתגעגע ללמוד איזה מאמר", אמר ולא ראה שאני נשנק מהתרגשות.
אני מודה שכשהצעתי לו חשבתי שזה מקסימום יהיה פעם בשבוע, אבל לא, הוא רוצה כל יום ואם אני יכול כרגע רק ב7:30 בבוקר, אז הוא מתייצב בוקר בוקר.
•
למדנו את המאמר 'איכא ישבה בדד' שאמר הרבי בשבת פרשת דברים תשל"א.
המאמר מעמת, משווה ומחבר בין הפירוש הפשוט של הפסוק ובין הפירוש החסידי של אדמו"ר הצמח צדק:
פשוטו של מקרא מדבר על ירושלים הבודדה והגלמודה וכמו שרש:י כותב: גלמוד מיושביה.
הפירוש החסידי מדבר על בדד במשמעות של לבד עם ה', ומחבר זאת עם הפסוק "ה' בדד ינחנו".
אח, איזה פער קוטבי בין הפירושים. האחד מדבר על מי שהינו לבד, בודד, גלמוד שאין לו אף אחד בעולם. והשני מדבר על מי שהגיע לדרגה שהוא מרגיש הכי קרוב עם ה'. רק עם ה', ה' בדד ינחנו.
הראשון הוא מי שמרגיש עזוב, השני הוא מי שמרגיש אסוף בחינת 'ה' יאספני'.
לאורך המאמר הרבי מסביר בעושר ובהרחבה כיצד דווקא הרגעים של 'ישבה בדד' הם שמביאים את האדם למצב של 'ה' בדד ינחנו'. איך דווקא כשאדם עושה גם כשקשה, כשהוא כמעט כבר לא יכול, כשהגלות בשיאה, דווקא זה מה שמביא עליו ואליו את הגילוי של ה' בדד ינחנו.
לתוספת חיזוק מובא הפירוש החסידי על העובדה שמשה רבנו היה עניו יותר מכל מי שאי פעם היה ויהיה על פני האדמה – כי ביודעו את הנסיונות של הדור שלנו מחד ואת העובדה שבכל זאת ישמרו תורה ויקיימו מצוות מאידך, הרי שזה הביא אותו לענווה. הנה בלשון המאמר: "וכידוע בפירוש והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה', שביותר הוא כשראה משה את הדור דעקבתא דמשיחא (הדור האחרון שלפני ביאת המשיח), שיהיו אז ריבוי העלמות והסתרים וכו', ובכל זאת ילמדו תורה ויקיימו מצות ובאופן דמוסיף אור, הנה עבודה זו פעלה ענוה אצל משה".
דיברנו על זה, הנער ואני, שלא פעם רואים בעיניים איך שדווקא רגעים קשים כל כך הם שמחברים אותנו אל האמונה, כי יש רגעים שבהם באמת אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמים.
ואז זה הבריק לי, הנה יושב מולי ילד שהבדד שלו מהישיבה והחברים דחף אותו לבוא כל בוקר ללמוד כדי להגיע לה' בדד ינחנו'.
לא אמרתי לו את זה, רק שוב בשקט נשנקתי מהתרגשות.
עם ישראל חי.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי