התקפה ב"הצופה" על החיבור למשיחיסטים
התחברות מסוכנת
הימים ימי התבוננות והתכנסות. המעבר החד מתקווה ופעילות נלהבת, למפלה מהירה וכואבת, נותן אותותיו בכל מי שהשתתף במאבק נגד העקירה. העוול שנעשה לתושבי גוש קטיף וצפון השומרון, מקומם ומדכא את כל מי שאי פעם חשב שאנחנו חיים במדינה מתוקנת. הטרנספר הגזעני זעזע את השקפת עולמם של רבים, וכפי הנראה, יעבור פרק זמן לא מבוטל, עד שניתן יהיה לסכם את כל מה שנתברר בצילו.
המאבק הקשה כנגד העקירה גרם להתלכדות גופי הימין, אולם לקואליציה זו היו שותפות גם קבוצות המתאפיינות בדעות ואמונות בעייתיות. הפתגם אומר כי "אביונים אינם יכולים להרשות לעצמם להיות בררנים", ואכן, ההתמודדות עם התקשורת והממסד העויין, מחד גיסא, ועם אדישות העם, מאידך גיסא, גרמה לנו שלא נבדוק יותר מדי בציציות המצטרפים למאבק. אך אל מול תרומתן של קבוצות אלו, שפעלו במסירות ובהתלהבות לביטול הגזירה היה מקום לשקול את הסכנה שבמתן לגיטימציה לדעות בעייתיות.
***
בכל הפגנה או התכנסות כנגד העקירה, ניתן היה לזהות דגל צהוב ועליו ציור של כתר והמילה "משיח". הסיסמה "יחי אדוננו מורנו ורבנו..." הופיעה על גבי מודעות התרמה לכתיבת ספרי תורה לזכות גוש קטיף וצפון השומרון; התנוססה על כיפות מפגינים וילדיהם, ועיטרה דפי תפילה שחולקו בעצרת הגדולה בכותל. שלוש פעמים צעק אותה מישהו לתוך המיקרופון בנתיבות, וכמעט בכל הפגנה בה הייתי, התקבץ מעגל רוקדים ששר אותה בדבקות.
המחשבה כי האדמו"ר מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, הוא המשיח, וכי הוא חי וישוב ויתגלה לגאול את עם ישראל היא אמונת שקר, המזכירה באופן מצמרר את הדת הנוצרית. אולי אפשר היה להתייחס בסלחנות לדיבורים כאלה מייד לאחר פטירתו של הרבי זצ"ל, כשהכאב ותחושת האובדן היו בשיאם אולם הדבר כבר יצא מזמן מגדר דיבורים מוזרים בעלמא, של חסידים בשעת צערם. המצב כיום הוא, שאלפי יהודים תמימים, ובהם חוזרים בתשובה רבים, מבססים את חייהם הדתיים על אמונת שווא, המתנגשת חזיתית עם המציאות.
אינני טוענת שיש לנדותם, חלילה, וקטונתי מלקבוע את הדרך הנכונה להעמידם על טעותם, אבל איני מבינה מדוע אנחנו מבליגים ומתעלמים. מדוע השתתפו גדולי תורה בכינוסים להצלת העם והארץ, תחת הכותרת של "יחי אדוננו המת". מדוע אין אמירה ברורה ביחס להשתתפות בתהלוכות ל"ג בעומר, ובכל פעילות ברוכה אחרת המאורגנת תחת כותרת זו. הרי הנזק החינוכי וחילול ה' הנגרמים מקישור תורה, מצוות וארץ ישראל, עם אמונת הבל תימהונית ושקרית עלול להיות עצום, חלילה!
***
נזקם של המשיחיסטים הוא בהטיה מן האמת, אולם נזקה של שיטת כהנא חמור יותר. מימי אוסלו ועד היום, נעו הכהניסטים משולי-השוליים לקראת המרכז. רדיפתם המרושעת על ידי השב"כ והפרקליטות, מסירותם ונאמנותם לרעיונותיהם, חריפותם וכישוריהם התקשורתיים חיבבו אותם על ציבור רחב. בא המעשה הנורא בשפרעם, והזכיר לנו את מה שכמעט שכחנו: שתורתו של הרב כהנא ז"ל, היא הטפה מתמדת לשינאה; שבאמצעות ליקוט כל הפסוקים והמימרות העוסקים בנקמה ובמלחמה, נוצרת תמונה מעוותת ומסולפת של התורה, שכל נתיבותיה שלום; שהעובדה שכל אמירותיהם של הכהניסטים נתמכות בדברי תורה, מקנה להם השפעה עצומה על מי שלא קרא ולא שנה. שכחנו שאנשים אלה אינם מכפיפים עצמם ודרכם לפוסקי הלכה, אלא עושים דין לעצמם, ובונים השקפת עולם כוחנית ומסוכנת.
אינני סבורה כי יש למשטר היתר או יכולת לסתום פיות. הלוואי שהכישלון המהדהד והמזוויע בשפרעם יביא לסגירת המחלקה היהודית בשב"כ, שנזקה, כנראה, רב מתועלתה. מלחמת הדעות צריכה להתנהל על ידי תלמידי חכמים, ולא בידי פקידים ממשלתיים. היכן הם, אם כן, רבותינו? מדוע לא נשמע קולם, כאשר נערים מבולבלים בעלי נפש מסוכסכת, נוהים אחרי חצאי האמיתות של הכהניזם? מדוע אין הם מדברים על ליבם של מפיצי הדרך הזאת, או לחילופין, יוצאים נגדם באמירות ברורות ושוות לכל נפש?
סביר להניח, שאם אותם כהניסטים שפגש עדן נתן זאדה ז"ל, היו קצת יותר אחראים, וקצת פחות מלאים בעצמם עדיין היו עימנו היום גם הוא וגם קורבנותיו האומללים, וכל זוועת הדם והדמעות היתה נחסכת.
אולי דווקא עכשיו, כאשר חשובי הכהניסטים כבר אינם מוקצים מחמת מיאוס, הגיע הזמן לתבוע מהם לרסן את עצמם, להכפיף עצמם למורי ההוראה, ולהבין שתורת רבם על כל נועזותה ופשטותה הקוסמת הינה אמת חלקית הגרועה מן השקר.
הזמנים קשים הם, וקיים רצון טבעי ובריא להתלכד למחנה אחד גדול. בל נשכח כי כל מטרתה של התלכדות זו היא לדגול באמת ולקדש שם שמים, ולא לכרוך שקרים וחצאי אמיתות, יחד עם ערכים נעלים. אני תקווה שחכמינו, המרבים שלום בעולם, ישמיעו את דברם הנחוץ כל כך, ויאלפו תועים בינה.
מאפשרים לכם לקבל
