היה זה בהזדמנות מיוחדת כשהרבי השתתף בשמחת ברית-מילה אצל הרה"ת ר' אברהם יצחק הכהן ראזנפעלד – שם שימש כ"סנדק" אצל בנו הילד יוסף יצחק שי' (כיום מנהל מכון אלטע בצפת) – ביום כ"ד אייר תשי"א.

הרבי נשא דברים ובין השאר אמר:

רבי – ענינו ממוצע המחבר,  כנאמר במשה רבינו "אנכי עומד בין ה' וביניכם".

ובימינו אלה, כשנמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות האחרון, מודגש ביותר הצורך וההכרח בהתקשרות מיוחדת ("אַ ספּעשל התקשרות") אל הרבי, "צדיק יסוד עולם", שזוהי הנתינת-כח להיות קשורים תמיד למעלה, מבלי להתפעל משינויי הזמן או המעמד ומצב, שבת או יום חול, יום או לילה, חשכת הגלות וכו'.

– מסופר אודות הרב הצדיק רבי מאיר מפּרעמישלאַן, שהמקווה בעירו הי' ממוקם מאחורי הר גבוה, וכשהאדמה היתה נעשית בוצית וחלקה, היו אנשי העיר צריכים לילך מסביב להר, כדי שלא יחליקו, ואילו הרה"צ ר' מאיר הי' הולך גם אז – כדרכו תמיד - דרך ההר. פעם אחת התארחו בעיר כמה אברכים שלא החזיקו ("זיי האָבן ניט געהאַלטן") מעניני מופתים, ובראותם שר' מאיר הולך דרך ההר, ניסו גם הם לילך דרך ההר, ומיד החליקו וניזוקו. שאלו אצל ר' מאיר כיצד הולך הוא דרך ההר גם בשעה שאף אחד אינו יכול לילך דרך ההר מבלי ליפול? והשיב: "אַז מ'איז צוגעבונדן אויבן פאַלט מען ניט אונטן" (כאשר קשורים למעלה לא נופלים למטה).

(וסיים הרבי:) מי שקשור למעלה, אין כל הבדל אצלו בין הליכה על גבי ההר או למטה מההר וכיו"ב, כיון שבכל מעמד ומצב אינו נופל למטה.

היינו מי שמקושר למעלה ע"י "צדיק יסוד עולם", הרי הוא מקושר למעלה - לא רק בעת התפלה ולימוד התורה, ולא רק בחב"ד שבנפשו, אלא - גם עם העקב שברגל – כפתגם כבוד קדושת אדמו"ר מוהרש"ב נשמתו-עדן בפירוש "עקב אשר שמע" (שנאמר באברהם אבינו): "די פּיאַטע האָט דערהערט", ובמילא, אצל חסיד, גם ה"עקב" הוא באופן אחר ("אַ חסיד'שע פּיאַטע").