יהדות מרוקו הייתה מהקהילות היהודיות הגדולות בעולם. יהדות מרוקו ידעה שנים של עליות ומורדות, שנים של פריחה כלכלית ורוחנית לצד שנות רדיפה וסבל. היא העמידה אנשי רוח רבים וגדולי האומה באו מקרבה. כיום מתגוררים במרוקו כמה אלפי יהודים בודדים, רבים מהם עולים לארץ.

יהודים בצפון אפריקה (מרוקו) נמצאו עוד בתקופת בית ראשון. שלמה המלך שלח את עבדיו יחד עם סוחרים נכרים בספינות לאזור צפון אפריקה, שם התיישבו חלקם. לאחר חורבן בית שני הגלו הרומאים אלפים לצפון אפריקה כך נוסדה והתפתחה קהילה זו. לאחר גירוש יהודי ספרד עברו רבים לגור במרוקו, יהדות ספרד שהייתה ידועה במשוררים ובסופרים כמו גם בגדולי התורה שהיו מצויים בה העשירו את תרבות יהודי מרוקו.

עם התחזקות האסלאם הלכה שנאת היהודים וגדלה, ובעקבות זאת החלו פרעות. באחת מתקופות הפרעות הסולטן המריני שהיה נוח יחסית ליהודים אך מעמדו היה חלש רצה להיטיב עם בטחון היהודים ובנה עבורם רובע מיוחד שנקרא המלאח (כמו הגטו ביהדות אירופה), בפועל בניית המלאח הזיקה לביטחון היהודים שהיו מכונסים למקום אחד ופגעה במסחרם.

רבים מגדולי ישראל התגוררו במרוקו, הרמב"ם חי מספר שנים במרוקו ורכש בעיר פאס את השכלתו הרפואית, רבי שמואל אלבז מפורסם בכך שבזכות צדקותו הפליג על גבי מחצלת מאיסטנבול ליפו, ובזכות כך נקרא 'אבי-חצירא' – אבי המחצלת, ומכאן שם משפחתו  נהיה אבוחצירא, משפחת אבוחצירא העמידה לאורך הדורות עשרות רבנים גדולי תורה וידועי שם. משפחת פינטו אף היא משפחת רבנים מפורסמת המיוחסת לרב שרירא גאון שלפי המסורת המשפחתית שינה את שם משפחתו מגאון לפינטו. משפחה נוספת שהעמידה רבנים רבים ליהודי מרוקו היא משפחת משאש שבניה היו רבנים ודיינים בערים מקנס, קזבלנקה ומרקש.

ביהדות מרוקו הייתה תרבות אוכל עשירה. מאכלים מיוחדים היו מוכנים לכבוד חגים מסויימים, החג המוכר ביותר של יהודי מרוקו הוא חג המימונה במוצאי שביעי של פסח שבו אוכלים מופלטה.
יהודי מרוקו הביאו אלינו את הקוסקוס, הספינג', השקשוקה והמטבוחה.

יהודי מרוקו לבשו לבוש בסגנון מיוחד, הם עדו תכשיטים רבים וכבדים מכסף וזהב, מטפחות משי אדומות, כובעי תרבוש ועוד.

אחד מהסיפורים שזעזעו את יהדות מרוקו היה סיפורה של סוליקה חגואל. סוליקה הייתה נערה צעירה בת ארבע-עשרה שכל המוסלמים היו סוכין ביופייה, כאשר שכנה חמדה לו לאשה, הוא ניסה לשכנע אותה להתאסלם אך היא סירבה. היא הובאה בפני מושל העיר שאיים עליהם כי אם תסרב להתאסלם הוא יתן לחיות לקרוע את בשרה לחתיכות בעודה בחיים, היא עמדה בסירובה באומרה "יהודייה נולדתי ויהודייה אמות". היא נשלחה אל הסולטאן ולאחר שניסה לשדל אותה  להתאסלם ולהינשא לו וסורב הורה לערוף את ראשה. לפני שנשחטה בכיכר העיר לקול ההמונים הצוהלים אמרה: "אל תעכבו אותי, ערפו את ראשי במכה אחת,  כיוון שאמנם מתה אני חפה מכל פשע, אך אלוקי אברהם ינקום את מותי." מותה היה טראגי עבור כל יהדות מרוקו, ציורים, שירים וסיפורים רבים נערכו על סיפורה של סוליקה.

רובם המכריע של יהודי מרוקו עלו לארץ, וכיום מתגוררים בה למעלה מרבע מיליון מיהדות זו. רבים אחרים היגרו לצרפת ולמדינות רבות אחרות. כיום נשארו במרוקו אך יהודים מעטים, ומדי שנה עולים לארץ כארבעים מצעירי היהודים שם.