אבי, שליח הרבי לרובע י"א באשדוד הרה"ג מרדכי מנשה לאופר שליט"א, נזכר באירוע לא שגרתי לו היה עד.

היה זה בעיצומו של כינוס השלוחים בשנת תשמ"ח – שנת 'הקהל'. אבי היה אז שליח טרי באשדוד והשתתף בכינוס. החסידים עוד היו נתונים תחת הרושם הגדול של הניצחון במשפט הספרים. הנואם המרכזי בכינוס היה עורך הדין שייצג את ליובאוויטש במשפט מר שאסטאק, דבריו ריתקו והלהיבו את הנוכחים.

ביום רביעי ד' כסלו השלוחים היו נתונים בעיצומו של אירוע, אבי צעד לעבר 770 באקראיות. משהגיע לכניסה הראשית הבחין בדבר פלא: הדלת הראשית הפתוחה תמיד – הייתה נעולה. הדבר סיקרן אותו והוא ניגש אל הכניסה. גברת הופיעה ונכנסה בפתח, הדלת נפתחה. הרבי עמד שם בגן-עדן התחתון (ליד המעלית, היכן שנערכה חלוקת הדולרים מדי יום ראשון) ושוחח שיחה ערה עם הרב סאוויצקי – גאון ליטאי שהיה אב בית דין בבוסטון ועמד בקשר קרוב עם הרבי ואף ראה בו את מנהיג הדור. הייתה זו הפגישה היחידה בחייו של הרב סאוויצקי עם הרבי.

התברר שהגברת שנכנסה היא רעייתו של הרב סאוויצקי ובצאתה לאחר סיום השיחה סיפרה שהרבי אמר לה שגם נשים חייבות ב'הקהל'. הרב סאוויצקי השתתף באותו יום בתפילת מנחה ולאחר מכן ביקש לשוחח עם הרבי ונענה. הוא הודה לרבי על שהתפלל עליו בעת שהיה חולה.

אבי פתח מדי פעם את הדלת לכדי חרך צר והצליח לשמוע חלקים מתוכן השיחה. בשיחה המיוחדת הם שוחחו אודות הנהגות הגאון הרוגוצ'ובי אותו הכיר הרב סאוויצקי באופן אישי. ולאחר מכן ענה לו הרבי מדוע הוא לא עולה לארץ הקודש: "...וטעם הפשוט לכך הוא, מפני שנשיא ישראל לא יעזוב צאן מרעיתו...". לאחר מכן הם שוחחו שיחה תורנית אודות 'הקהל'. שנים אחדות לאחר מכן נחשפה הקלטת אותה פגישה ופרטי השיחה פורסמו ברבים, להלן יובא תמליל השיחה התורנית אודות 'הקהל':

הרבי: כיון שהוזכר ענין 'הקהל', וגודל חביבות הדבר להיות שנה זו, כאמור, שנת 'הקהל' – ישנה שאלה שאני מתייגע בה זמן רב:

מצוות הקהל אינה אלא בזמן שישראל על אדמתן, משא"כ לאחר החורבן וגלו ישראל מעל אדמתן כו', בטלה מצוות הקהל.

ולכאורה מדוע לא מצינו (במשנה וברייתא וכו' ואצל גדולי ישראל במשך הדורות) שעושים בזמן הזה זכר להקהל שהיה בזמן הבית. כשם שבכמה עניינים מצינו "דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא... ציון היא דורש אין לה – מכלל דבעיא דרישה" עד למנהגים והלכה בפועל.

ובענייננו השאלה חזקה יותר: מצוות הקהל היא בלשון החינוך "עמוד חזק וכבוד גדול בדת" – הרי בודאי היו צריכים לעשות זכר להקהל. במכ"ש וק"ו מעשיית "זכר למקדש" במצוות פרטיות?

ישנו קונטרס שהופיע בירושלים, ושם הובאו כו"כ תירוצים – אולם עדיין לא מצאתי תירוץ קל ופשוט ולא באופן של "לומדות", שכן – הוא צריך להיות מובן לאלה הנכללים בהקהל אנשים נשים וטף?!

הר"מ סאוויצקי: אולי הטעם לכך מפני שבזמן הזה "אין מלך בישראל"?

הרבי: לדעת כמה-וכמה מפרשים "בזמן שאין מלך... קורא אותה גדול שבציבור", "גדול שבדורו", "הגדול שבישראל" או "הגדול שבאותו קהל" ד"אנשים נשים וטף".

הר"מ סאוויצקי: אולי מפני שלא נמצאים בארץ ישראל?

הרבי: זה מסביר רק את העובדה שלא עושים הקהל בבית המקדש. אך גם עתה בחו"ל, אפילו את"ל שאין מלך ואין "גדול שבדורו" – נשאלת השאלה: הרי התכלית והמטרה קיימים גם אז – "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה"א ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" מדוע שלא יהיה לכך זכר, כשם שמצינו זכר בכמה-וכמה עניינים.

ועוד ועיקר:

אדמו"ר הזקן כותב בשולחנו (לגבי שאילת גשמים בא"י המתחלת מז' במרחשון כדי שה"אחרון שבישראל" יגיע לביתו ולא "יעצרנו הגשם") "שגם לאחר החורבן היו מתאספים ג"כ מכל הסביבות בירושלים לרגל כמו שעושין גם היום. לפיכך לא בטלו חכמים השאלה שתקנו בא"י בז' במרחשון".

רואים, אפוא, שעשו (בזמנים מסויימים עכ"פ) זכר לעליה לרגל, מדוע נגרע חלקו של הקהל שלא עשו "זכר להקהל"?

הר"מ סאוויצקי: אולי בשמחת תורה ישנו מעין עניין דהקהל?!

הרבי: כך אמנם כותב האברבנאל... אמנם, על-פי נגלה צריך עיון בדבריו, שכן – חידוש גדול הוא לומר כאשר מפורש בתורה שבכתב שהוא "בחג הסוכות" ובתורה שבעל-פה שהוא בתחלת המועד, ועכ"פ לא יאוחר מחול המועד, בעוד שלדבריו זה יהיה במוצאי שמיני עצרת – היפך מן הקצה אל הקצה!  

הר"מ סאוויצקי: אם יעשו הדבר בחול-המועד – עלול להתפרש הדבר שזהו אכן מה שאירע בבית המקדש ולא רק "זכר", דוגמא לדבר: ר"ה ויוהכ"פ הם זכר ליובל – אבל לא מציינים אותם בדיוק ממש כדי שלא ידמוהו ליובל עצמו!

הרבי: א. הרי מדובר כאן גם אודות יהודי חו"ל. ב. הראיה מר"ה ויוהכ"פ היא ראיה לסתור: ר"ה ויוהכ"פ הם באותו יום שהיו מציינים אותם בשעתם, ואילו כאן – לפי דברי האברבנאל – החליפו את היום?!

וכאמור כשם שעושים "זכר" בכמה עניניים, ולדוגמא: "כורך" שעושים "זכר למקדש כהלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן..." גם בזמן הזה עושים "כורך" זכר למקדש – למה שלא יעשו "זכר להקהל"?

• ואם תמצאו ביאור מתאים לשאלה זו – אהיה מרוצה מכך!