יום נוסף החל בקעמפ גן ישראל, חציו הראשון הי' די צפוי, מסדר בוקר, תפילות ולימודים, אלא שכאשר החלה תכנית 'החוזרים' נפל החשמל באופן פתאומי בכפר כולו והחיילים הובלו למסדר חירום בנקודת הכינוס של הכפר. צוות עובדים רחב הגיע בכדי לנסות לתקן את התקלה אולם הצוות העלה חרס בידו ואילץ את הגגנרלים לפתוח את 'מלחמת התקשרות'.

"מלחמת התקשרות" כשמה כן היא: שני נושאים לשתי פלוגות, שניהם בדרכי ההתקשרות לרבי וקיום הוראותיו. במרכז המלחמה עומד הסברה של כל קבוצה לנושא אותו היא מייצגת, ושיא המאמץ ביום הראשון למלחמה מתרכז בהצגה שממחישה היטב את הנושא. פלוגה אחת נשאה את דגל 'יגעתי', מעלת היגיעה כשלעצמה גם מבלי לראות פירות, לעומת פלוגת 'מצאתי' שנשאה את דגל הדבקות בקיום המטרה השלימה דוקא.

המלחמה נפתחה בסערה, ומרגע הינתן האות קיבלו התפילות, הארוחות והלימודים זריקת חיוניות מחודשת ובלתי רגילה. החיות המיוחדת של כל תפילה בקעמפ שוברת שיאים חדשים, והחיילים שמורגלים בהתנהגות למופת מתעלים על עצמם. כל נקודה חשובה לניצחון, שעשוי להיות מוכרע על חודה של נקודה בודדת.

השינון בעל פה מקבל חשיבות מודגשת במהלך הקעמפ כולו, ובימי המלחמה מוכפלת ההדגשה של חשיבותו. במהלך היום מוקדש זמן לשינון, וכל אחד מהחיילים משנן את המכסה שנקבעה.

כעבור יומיים של לחימה עיקשת, מגיעה המלחמה לשיאה במעמד הסיום החגיגי, בו בנו הצוותים של הפלוגות שני מוצגים מושקעים ויפים המבטאים את נושאי המלחמה.

כמיטב המסורת של גן ישראל, מעמד ההכרזה על הפלוגה המנצחת מתקיים בבריכת שחייה, "והפלוגה המנצחת"... המתח בשיאו. מעמד שלא נראה כמותו בבריכת המים בעתלית מעולם. "היא"... "פלוגת יגעתי!"