התורה והעולם, העולם והתורה

מיכאל עלוש, ירושלים

כבר שנתיים שהרב עדין אבן-ישראל ע"ה איננו איתנו. אך האם אכן אנו מרגישים כך? לא רק זאת שהשאיר לנו את ספריו, אלא ש"מרכז שטיינזלץ" בהובלתו של בנו הרב מני, ממשיך במלוא המרץ להוציא לאור את שיעוריו, עוד ועוד ספרים, כאילו לא יהיה לדבר סוף, 'מוסיף והולך'. בנוסף, גישתו המיוחדת ותורתו נשארים 'חיים' אצל תלמידיו וכל מי שהכיר אותו.

חשבתי להתמקד בנקודה אחת. ידוע שלרב עדין היה חשוב – מרשה לעצמי אפילו לדבר על אובססיה – לייצר שפה משותפת עם כל מי שבא לשיעור שלו או כל בר שיח אחר. ולשם כך, הודות לידע שלו הרחב כל כך בכל נושא, הוא היה מנסה להתחבר לתרבות, למקצוע או לתחום התמחות של כל מי שהוא היה פוגש ומשוחח אתו.

למשל, כשהוא שמע ילדים מדברים ביניהם "שיחה מטפיזית" ורוצים להגיד עד כמה הקב"ה גיבור, אחד אמר לשני: "הקב"ה כל כך גיבור שהוא יכול לקפוץ מהקיר הגבוה הזה בעמידה", הוא עצר רגע, חייך וחשב: "סה"כ, כשאנחנו אומרים 'הא-ל הגדול הגיבור והנורא', אנחנו לא כל כך יותר קרובים לאמת...".

כשהוא פגש מוסיקאי, אמר לו שההבדל בין מנגן כלי נגינה לשני, אינו כל כך באופן שהוא מוציא את הצלילים אלא בשקט שהוא עושה בין הצלילים והוסיף: ככה לגבי השבת אשר הינו בדרגה של שקט, השבת עושה את כל ההבדל.

ועוד מול זוכה בפרס נובל לפיסיקה, הוא הראה לו שגם בתלמוד יש רמז לתורת היחסות.

נדמה שמעבר לרצונו לייצר שפה משותפת עם כל איש או אישה שהוא היה פוגש, היה עוד מסר: היהדות והתורה יכולים להגיע לחלקו בעולם שלו – גם אם הוא אולי חשב שאיננו קשור בכלל לקדושה – והפוך גם: ניתן לגשר בין חלקו בעולם שלו ותחום התמחות שלו עם היהדות והתורה.

יתכן מאד שקטע התפילה אשר הוא חיבר בגיל עשרים (!) מבטא הטב את הגישה הזאת:

"תן לי, אלוקי, את הכוח להסיר את המחיצה המדומה בין התורה והעולם.

אז אסתכל בתורה ואראה בה את עולמך

אסתכל בעולם ואראה בו את תורתך."

יורשה לי להביא כאן סיפור אישי הממחיש את הדברים הנ"ל. לפני כמה שנים, הייתי צריך לנסוע, כנציג מדינת ישראל, לטולוז, צרפת. המטרה הייתה להשתתף בפגישה של קבוצת עבודה בינלאומית של מומחים בתחום בטיחות טיסה של מל"טים. בהשגחה פרטית, תאריך הפגישה היה סביב ג' תמוז. כך שהשליח המקומי, הרב יוסף מטוסוב, הזמין אותי לדבר בערב שהוא ארגן עבור הקהילה לרגל ההילולא של הרבי.

הרב עדין אבן-ישראל ע"ה אצל הרבי.  י' שבט, תש"נ. צילום: לוי יצחק פריידין

כמה ימים לפני, החלטתי להיכנס למשרדו של הרב עדין (הוא לא ידע מראש למה) על מנת לבקש ממנו כמה 'טיפים' על מה לדבר. בלי להסס שנייה (ועד היום אני לא יודע על מה אני יותר מתפלא, על 'זמן אפס' לתגובתו או על תוכן התגובה עצמה...) הוא אמר לי (בתמצית): "אתה? אתה תגיד שהיום אחרי ג' תמוז תנועת חב"ד דומה למערכת מל"ט. הרי, מל"ט זה לא ממש 'מטוס ללא טיס', הטיס הראשי נמצא ומפקח מרחוק. הוא גם הגדיר את תוכנית הטיסה במחשב המוטס ואת היעד - לאן להגיע."

מל"ט 'הרון' (צילום: משרד הביטחון)

והנמשל מובן: כמו כן, הרבי הגידר לנו את היעד, הגאולה השלימה, ואיך להגיע אליו. הוא גם לא עזב את צאן מרעיתו, ובלשון הזוהר המובא התניא: "צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי". לנו נותר רק להעלות לטיסה ולהגיע ליעד, בביאת משיח צדקנו.

ר' מיכאל עלוש מתראיין לפני מספר שנים למדור 'הסיפור שלי' בג'ם. לקריאה>>>

אין ספק שהרב עדין היה חסיד מובהק של הרבי ושתוכנית הטיסה שהוא הגדיר, באופן שלו המיוחד, היה זהה לזה של הרבי.

ומי ייתן שנזכה לאותו יום שהמחיצה המדומה בין התורה והעולם תוסר לחלוטין, בגאולה השלימה. אז נפגש שוב עם קברניט הטיסה וכל עוזריו, כאן למטה מעשרה טפחים.

כותב השורות, הרב מיכאל עלוש. עלה לירושלים עם משפחתו לפני שלושים שנה בברכתו של הרבי. מהנדס בכיר בתחום מערכות כלי טיס בלתי מאוישים. תלמיד קרוב של הרב עדין אבן ישראל, תירגם לצרפתית מספר רב של ספריו.