בשנות המ"מים הראשונות הרבי לא היה מתוועד באופן קבוע מידי שבת כפי שהיה בשנים המאוחרות יותר. היו שבתות שבהן הרבי היה מתוועד בקביעות כמו שבת מברכים ובסמיכות ליומי דפגרא ואילו בשבתות האחרות פעם כן ופעם לא.

בשבת שבה הרבי היה מתוועד השבת היתה מלאה וגדושה וכולם היו דרוכים לתפוס מקום ולהאזין היטב לדברי הרבי במשך שעות. ואילו בשבתות שבהן לא היתה התוועדות, 770 היה מתרוקן ונותרים בו רק בחורים ואברכים שהתפללו באריכות.

היה זה באחת השבתות שבהן לא התקיימה התוועדות קודש וישבתי בזאל הקטן בקומה העליונה יחד עם כמה בחורים וכל אחד עוסק בתפילתו ובלימודו. לפתע נכנס לזאל אחד השלוחים הותיקים בשם הרב אלפרוביץ כשהוא בגילופין לאחר שהשתתף בטח באירוע כל שהוא ואמר שם לחיים כדבעי. הרב אלפרוביץ נעמד ליד הבימה, דפק בידו עליה והכריז בדרמטיות: "מען דארף ויסען אז דער רבי איז דער בעלבו'ס אויפע'ן וועלט!!!" [=צריך לדעת שהרבי הוא בעל הבית על העולם]. כך חזר על המשפט כמה וכמה פעמים כדי שאם א' הנוכחים עדיין לא הפנים זאת הוא ישמע זאת שוב.

באותו מעמד ישב א' הבחורים בשם גורביץ ולמרות הפרש הגילים ביניהם הוא קם מלוא קומתו באומץ ואמר לאלפרוביץ בלגלוג: "מה חידשת כאן? כל זאטוט וכל בר בי רב דחד יומא ב-770 יודע שהרבי הוא בעל הבית של העולם, לא גילית את אמריקה". אלפרוביץ לא נותר חייב לקריאת הביניים של גורביץ והוא הכריז בפעם המי יודע כמה: "מען דארף ויסען אז דער רבי איז דער בעלבו'ס אויפע'ן וועלט!!!".

לאחר ששככה המהומה הקלה נתעוררה השאלה בקרב התמימים הנוכחים בזאל מי מבין השניים צודק האם התמים גורביץ שאמר שכל תינוק יודע את העובדה שהרבי שולט בעולם או דוקא אלפרוביץ שהכריז זאת בדרמטיות כאילו יש כאן בשורה חדשה?

לאחר דיון בנושא נמנו וגמרו התמימים כי אלפרוביץ צודק! לשבת ב-770 בשבת תחכמוני בתוך ד' אמותיו של הרבי ולומר שהרבי הוא בעל הבית על העולם הוא דבר קל ביותר כי אתה לא נמצא בעולם והנך רחוק ממנו כמטחווי קשת. רק שליח שיצא אל ה'עולם' והוא מתמודד עם כל המניעות והעיכובים ועם אתגרים לא פשוטים שה'עולם' מציב לפניו, רק הוא יכול להווכח באמת שהרבי הוא הוא הבעל הבית ולב מלכים, שרים ופקידים בידו! 

•

השבוע ביקרתי בבאר שבע ונוצר לי חלון המתנה של כמה שעות. נסעתי איפוא לבית חב"ד המרכזי דשם ונהנתי לראות פינת יקרת בטבורה של העיר השואבת אליה יהודים מכל החוגים לתפילה וללימודים ולהפצת המעיינות בניהולו של השליח הרב זלמן גורליק. ישבתי שם זמן רב והספקתי ללמוד שלשת פרקים בהלכות יבום וחליצה ובין לבין להנות מה'מגדלור' שמפיץ אורו לכל סביבתו.

בין האנשים שפגשתי שם היה השליח הותיק וחסיד הרב קלמן דרוק שליט"א, שליחו של הרבי בתחום החינוך קרוב לחמישים שנה, שליחות שהחלה בשדה החינוך במושב ברוש הסמוך ולאחר מכן בבירת הנגב באר שבע.

כשאני פוגש שליח שכל ימי חייו נתונים ומסורים לרבי אני רואה דמות שיכולה לומר בבטחה ומתוך הכרה פנימית את משפטו של הרב אלפרוביץ "מען דארף ויסען אז דער רבי איז דער בעלבו'ס אויפע'ן וועלט!" 

שוחחנו איפוא על ימי הבראשית של השליחות שלו ועל סיפורים מרתקים על פועלו של הרבי בעיר באר שבע והוא ממרומי גילו זכה לגילויים לא מעטים בעבודת הקודש שלו ולהלן אחד מהם:

"לפני שנים רבות הכרתי בבאר שבע יהודי ששימש בקודש באחד מבתי הכנסת בעיר, אותו הכרתי כשהייתי מתפלל מפעם לפעם באותו בית כנסת הסמוך לביתי. אותו אדם שפך פעם לפני את ליבו שבתו וחתנו נשואים זה כמה שנים ועדיין לא זכו לפרי בטן וביקש לדעת כיצד ניתן להושיע אותם.

אמרתי לו כי הדבר הראשון שעליו לעשות הוא לכתוב על כך לרבי מליובאוויטש הידוע כפועל ישועות בקרב הארץ. הוא מיד ניאות וביקש ממני שאני אכתוב לרבי ואבקש את ברכתו לזוג הנשוי. בהזדמנות הראשונה שכתבתי מכתב לרבי הזכרתי את שמם של האיש והאשה שמו היה  הרצל מדר ובחלוף הזמן הדבר פרח מזכרוני.

באחד הימים אני מקבל מכתב מהרבי לביתי ועל המעטפה נכתב עבור הרצל מדר אצל הרב קלמן דרוק. במעטפה היה מכתב לאותו הרצל מדר שבו הרבי כותב לו לבדוק את התפילין והמזוזות. ניסיתי להבין מיהו אותו הרצל מדר וככל שאמצתי את מוחי להבין במי המדובר לא הצלחתי.

בבנין המגורים בו התגוררתי היה אדם בשם הרצל מדר. לא חשבתי לרגע שהמכתב ממוען אליו שכן הוא היה טיפוס שאינו משתייך לכל דבר שבקדושה בלשון המעטה ולא האמנתי שהוא אי פעם יכתוב מכתב לרבי, אך בכל זאת פניתי אליו וניסיתי לחקור אותו האם הוא כתב לאחרונה מכתב לרבי. לאחר שיחה עמו הבנתי שאין קשר בין המכתב לשכני מהקומה העליונה.

המכתב שכב אצלי זמן רב והחידה נותרה בלתי פתורה. באחד הימים פגשתי שוב את החותן שביקש ממני לכתוב לרבי את בקשת הברכה לבתו ולחתנו ואז תוך כדי שיחה התברר לי ששם חתנו הוא הרצל מדר. אורו עיניי וסיפרתי לו כי הרבי שלח לחתנו מכתב והוא ממתין אצלי.

יצרתי קשר עם החתן והבאתי לו את המכתב בו הרבי מורה לו לבדוק את התפילין. מר הרצל מדר סירב בכל תוקף לבדוק את התפילין שכן הן היו חדשות ולדבריו כתב אותו בן משפחה שלו יהודי צדיק קדוש וטהור, כך שאין כל ספק בעולם שהתפילין לא רק שהן כשרות אלא קדושות ביותר. לדבריו בדיקת התפילין מערערת את האמונה באותו סופר סת"ם.

הסברתי לו שאם הרבי כותב חייבים לבדוק ובטח יש שם דבר מה הטעון תיקון. הוספתי שהוראת הרבי היתה בקשר לבקשת הברכה שלהם להפקד בזחו"ק. סופו של דבר, התפילין נבדקו והן נמצאו פסולות.

מיד עם החלפת התפילין ותיקונן נושעו הזוג בפרי בטן ונולדה להם בת שנקרא שמה בישראל מיכל. משפחת מדר התקרבה מאוד לרבי ולחב"ד ובתם מיכל שבינתיים גדלה והפכה למחנכת בישראל זוכה ללמד בבית ספר חב"ד באופקים.

סיפור נוסף ששמעתי מהרב קלמן דרוק הוא על אחת משכנותיו שהיתה בת קיבוץ ולא זכתה לאחר נישואיה לפרי בטן. השכנה הזו מאוד התחברה למשפחת דרוק וחיבבה אותם בגלל הפעילות שלהם לעזור לנזקקים בביגוד ועוד. היא היתה משתדלת להושיט יד בכל עזרה הנדרשת בעזרה לנזקקים.

באחד הפעמים ששמעה שהרב דרוק נוסע לרבי היא ביקשה ממנו לקרוא את מכתבה בציון הרבי ולהתפלל עליה שתוושע. היא כתבה לרבי שהיא מקבלת על עצמה שלשה דברים, כשרות, טהרה ועזרה לנזקקים בכל אשר ידרש.

הרב דרוק נסע לרבי וקרא בציון הקדוש את מכתבה שנכתב מעומק הלב. לא חלפה שנה ונולדו לה תאומים ולאחר כמה שנים נולדו לה שוב זוג תאומים. ברכת הרבי הביאה את בת הקיבוץ להתקרב לחיי תורה ומצוות.

הסיפורים מפי הרב דרוק קלחו ואני זכיתי להתוועדות זוטא 'על יבש' ובעיקר לפגוש חסיד שספוג בחיי שליחות ונתקיים בו "ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה". גם אני הקטן הנמצא בעשור הרביעי של השליחות שלי באילת שמח לפגוש שליח ששנות השליחות שלו רבות משלי. בטח אצלו התובנה שהרבי הוא 'בעלבוס' על העולם עמוקה משלי.