ימים קשים עוברים על עם ישראל כשממשלת הזדון עוקרת יהודים מחבלי הארץ - ומפקירה את בטחון הארץ ויושביה לחסדי הגרועים והמקולקלים שבאוייבי עמנו והאנושות, שפתחו ופרצו את גבולות הארץ.

הגירוש שממשלה שכל חבריה יהודיים ושל צבא של יהודים - ממקד את המבט והעיסוק השבועי לגירושין, הן שבין בני זוג פרטי, והן של כלל העם היהודי מארצו.

מעשה נורא

פירוק הבית היהודי - גירושין - הוא מעשה קשה ומצער במאוד מאוד לבני הזוג, לצאצאיהם, לקרוביהם וידידיהם, ואפילו לבורא העולם, אמרו חז"ל ש"אפילו המזבח מוריד דמעות"!

וכתב הרמב"ם שאפילו כשמוצאים "היתר" תורני להתגרש "אין ראוי למהר" ולבצע את הדבר, אלא לנסות ככל האפשר לקיים את הבית ("יעשה חקירה יפה, אולי לא יצטרך לגרש" - רמב"ם, גירושין, י,כא).

מהות הנישואין והגירושין

קשר זוגי בין בעל ואשה אינו רק גופני, בשכלם וברגשות האהבה שבלבם, אלא גם נשמתי, איש ואשה מחוברים בניהם גם ברבדים העמוקים והחזקים ביותר - במעמקי נפשם ונשמתם.

לכן בחתונה - כשמתבצע החיבור ביניהם - מבצעים גם פעולה גשמית, כהענקת טבעת המקשרת ומחברת את הגופים וגם פעולה רוחנית, ברכות וכו' המקשרת ומחברת את הנשמות.

וגם כשמתרחש, לא-עלינו, גירושין ומנתקים את הקשר ביניהם, ההינתקות היא גם גשמית - בהפסקת החיים המשותפים, וגם רוחנית - המתבצע בשטר הגט.

לכן בני זוג שהתנתקו ואין ביניהם שום קשר גשמי, הם גרים בבתים אחרים ואפילו במדינות שונות שנים ארוכות, אבל לא היה גט כדיני התורה - נחשבים מבחינת יהודית בני זוג נשואים לכל דבר וענין, כי הקשר הנשמתי קיים ביניהם ואינו מתנתק ונפרד עד נתינת הגט.

חיבור והינתקות נשמתית

בתורת הקבלה מוסבר שהקשר הנשמתי לא מתחיל בעת הנישואין, אלא הרבה קודם: במקור הנשמות בעולם העליון, עוד לפני לידת הבעל והאשה, הם היו מציאות אחת, נשמה אלוקית אחת, אך לפני לידתם לעולם, הנשמה התפצלה לשני חלקים: חצי התלבש באיש וחצי באשה.

בחתונה שבות שני חצאי הנשמות להתחבר ולהתדבק לאחד כפי שהיה בעולם העליון, ובגירושין הם שבים ומנתקים את הנשמה לשני חצאים, כפי שהיא היתה בתחילת בואם לעולם עד החתונה.

הזמן שלפני הגירושין

יוצא אפוא, שלמרות שגירושין מנתקים ומפרידים לחלוטין את כל הקשרים שהיו בין הבעל לאשה, הן ברובד הגופני-גשמי והן הרובד הרוחני-נשמתי, בכל זאת, קשר סמוי בנשמה נותר בין הבעל לאשה שהרי הם בעלי נשמה רוחנית אחת מעצם לידתם לעולם:

מרגע לידתם לעולם עד יומם האחרון יש ביניהם קשר סמוי ונסתר, קשר הקיים אך ורק בנשמתם ולא בגופם: שכן הם בלי שורש רוחני נשמתי אחד.

כמובן שלקשר זה אין ואסור שיהיה שום ביטוי גשמי-גופני, שהרי הם אינם נשואין, אך הקשר הזה ישנו וקיים.

"המחזיר גרושתו"

זה פשר המצווה "להחזיר גרושתו" כפי שכתב החינוך (מצווה תקפ) שבני זוג שהתגרשו "ראוי" שינסו לשוב ולהתחתן מחדש - ולכאורה מה התועלת בנסיוןם להתחתן מחדש לאחר שכבר חיו יחד ולא עלה בידם והם נפרדו והתגרשו?

אלא, היות שגם לאחר הגירושין המצב האמיתי הוא ששניהם חצי מנשמה אחת, לכן כדאי לשוב ולנסות ועוד ועוד, כדי לחבר את שני חצאי אותה נשמה.

בני זוג שאינם חצי נשמה אחת

במקרים מסויימים נישאים בני זוג שלא בעלי חצי אותה נשמה, ולעיתים עקב כך מתרחשים גירושין - הדברים נידונו בהבטים השונים שלו בספרי - הבית היהודי. עיין שם באריכות.

גירוש יהודים מארץ הקודש

אף הקשר בין יהודי לארץ הקודש כפול: הן בתחום הגשמי - הארץ ניתנה לנו בירושה מאבותינו, היא ארצו של העם היהודי לדורותיו, והן בתחום הרוחני - הארץ נתקדשה מעם ה' והתחברה בקדושתה לעם הקדוש.

הגירוש שביצעו החיילים והשוטרים, והחורבן שהמיטו על הישובים היהודיים הוא רק במימד הגשמי של הארץ, אבל במימד הרוחני הארץ נותרה בנויה, מחוברת ושייכת לעם ישראל! אין צבא חזק פיזית ככל שיהיה - יכול לסלק ולנתק את נשמת הארץ מנשמת העם.

שתי הפעולות הראשונות שבצעו אוייבינו - 1) החרבת בתי הכנסת, הישיבות והמקוואות, 2) פריצת גבולות הארץ - מסמל שאנו ניצבים עתה בפני המאבק הרוחני המתעצם במלוא עוזו:

החורבן הגשמי של אותו חבל ארץ הושלם לצערינו, עתה מנסה הסיטרא-אחרא ללחום ולהביא לא-עלינו חורבן רוחני; תיקון והשבת המצב הגשמי לקדמותו, תלוי בתיקון רוחני של העם והארץ! ושלימותו בימיות המשיח הקרבים ובאים. נאו.

מקורות: לקוטי שיחות חלק ב, עמוד 1121. חלק ט, עמוד 144. חלק לד, עמוד 138. הבית היהודי, עמוד 355.

קבלת המאמרים ישירות, תגובות והערות שיתקבלו בשמחה: [email protected]
גוט שבת!