הרב בידרמן, השליח הראשי של הרבי לאוסטריה, סיפר בהזדמנות סיפור מיוחד על דאגתו של הרבי לילד קטן שהגיע לגן ישראל:

"אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שהכרתי מקרוב מאד." מספר הרב בידרמן, "זה לוקח אותנו אחורה לפני יותר מארבעים שנה.

"ילד מארץ ישראל, בן 12, הגיע לקעמפ גן ישראל במונטריאול. תארו לעצמכם, ילד ישראלי שלא מכיר את השפה, המנטליות שונה, אין לו חברים. הוא נקלע לסביבה של מאות ילדים. והם כולם יש להם שפה משותפת, תכנים משותפים, תחומי עניין דומים. רובם באים מאותם בתי ספר, והוא כמובן מרגיש בודד וקצת גלמוד, קצת לבד, בשוליים, ולא כל כך מוצא את עצמו. הצוות והמדריכים פה ושם מנסים, אך כמובן שיש להם אחריות על מאות ילדים, הם עסוקים ולא שמים לב במיוחד.

"למנהל הלימודים של הקעמפ באותה שנה, הרב מיכאל סלאווין, (מי שזכה לימים להיות הקורא בתורה בבית מדרשו של הרבי) היה יום הולדת בחודשי הקיץ, וכנהוג בימים ההם, הוא נסע לניו-יורק להיכנס ליחידות ולקבל את ברכתו של הרבי. כשהיחידות מסתיימת, הרבי קורא לו חזרה ואומר לו: אתה כותב שאתה נמצא בקעמפ במונטריאול. הגיע לשם ילד מארץ ישראל, וסביר להניח שהוא לא מרגיש כל כך נוח, ולא מצליח להשתלב בחברה. הרבי אומר לו: אני משער שיש לו קושי להתאים את עצמו, ואני מבקש ממך, כשאתה חוזר, תדאג שישלבו אותו בחברה ושיעזרו לו להתאקלם. הוא חזר לקעמפ ועבור הילד הזה, העולם השתנה לגמרי. הוא הרגיש מקובל! לפתע ראו שהוא יודע עברית יותר טוב מאחרים, אז נתנו לו תפקיד ללמוד משניות בעל פה, וכתוצאה מזה הוא קיבל תשומת לב. הילד הזה הרגיש שפתאום מבינים לליבו. החברים משתפים אותו. אולי הוא יודע לשחק יותר טוב כדורגל, באמריקה לא כל כך בקיאים במשחק הזה... ונותנים לו  הרגשה מצויינת. כל כך טובה, עד שהוא מחליט להישאר וללמוד בישיבה שם. את הסיפור הזה אני מכיר מקרוב, כי הילד הזה הוא אני...

"הרבי לא שוכח אף אחד, גם לא ילד קטן, יהיה איפה שיהיה רועה ישראל הדואג לכל אחד מאיתנו."