בתשעה באב תשל"ב, לפני חמישים שנה בדיוק, הודיע הרבי לאחר תפילת שחרית כי על כולם, כולל ילדים מבני 12 ומעלה, ללכת לבתי-כנסת ולדבר אודות תיקון חוק השבות וכי מי שילך יקבל מהרבי דולר לצדקה.

בימים בהם לא הייתה נהוגה חלוקת הדולרים של ימי ראשון – היה זה מאורע נדיר ומיוחד.

וכך מוצאים אנו ביומן מט' באב תשל"ב:

באמצע הקדיש האחרון (שלאחרי תפילת שחרית) רמז להר' משה פנחס כ"צ (ז"ל) שיגש אליו, ואמר לו שיכריז שכל מי שידבר בבתי כנסיות אודות הגזירה האיומה (מיהו יהודי) יקבל דולר מכ"ק אד"ש, והכריזו גם-כן שכל אחד מבן 12 ומעלה ילך. בשעה 2:00 נתן אד"ש לכל ההולכים לבתי כנסיות דולר אחד, וגם מכתב שיצא-לאור, ואמר לכל-אחד-ואחד "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". הודיעו ג"כ שאת הדולר יתנו לצדקה בערב.

מאוחר יותר טענו התלמידים ששהו באותו זמן ב"מרכז-שליחות" – "למה נגרע"?! הם הצרו על ההזדמנות שהוחמצה לקבלת דולר מהרבי, על כך השיב להם הרבי במענה בכתב יד קדשו:

להשלוחים שליט"א שטענו למה נגרע (בקשר לשקל דת"ב וכו')

1. הנ"ל הוא ע"ד מחז"ל (יומא פ"ז מ"א): הרואה כו' אינו רואה כו'.
2. אדרבא בהשליחות כפלים – שני שקלים.

ההסבר למענה הרבי:

במשנה המדוברת במסכת יומא נכתב: "הרואה כהן גדול כשהוא קורא – אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת."

כלומר שני המבצעים בשליחות הרבי זכו זכות גדולה, והעוסק באחד אינו זוכה לעסוק בשני.

יתר על כן: השלוחים היו מקבלים שני דולרים מהרבי עבור נסיעתם – וזכו בכך "כפליים".

הרבי בתשעה באב.

בין התמימים שנכחו באותו תשעה באב ויצאו לדבר בבתי הכנסת והשתתפו בחלוקת הדולרים נמצא התמים ישראל צבי גליצינשטיין, לימים שליחו הראשון של הרבי לעיר אילת. באדיבותו אנו מפרסמים כאן תמונה מהדולר ומהמכתב שקיבל מהרבי.

הדולר שקיבל הרב גליצינשטיין מהרבי בצירוף תיאור ההתרחשות.