ר' מנחם טויסטר, מוזיקאי בנחלת הר חב"ד שלימד את הת' ברל'ה ליפש ע"ה במשך כשנתיים לנגן על פסנתר, משתף בטור מלא רגש וגעגוע על הפגישה איתו ביום רביעי האחרון.

כך הוא כותב:

"יום שישי, כמה דקות לפני שבת קיבלתי את הבשורה המרה...

עברו כבר כמה ימים ולא מפסיק לחשוב עליך, בערלה, תלמידי היקר, ילד כזה מיוחד ועדין, איך נקטפת פתאום בתאונת דרכים כשחזרת מהנחת תפילין ליהודים.

לא מצליח לעכל את זה. לא משלים ולא מבין.

איך נעלמת לנו פתאום ולא נראה אותך יותר...

מידי שבוע, במשך שנתיים למדת אצלי לנגן על פסנתר. לימדת אותי מהי התמדה ולאן אפשר להגיע כשמשקיעים ולא מוותרים.

בתחילה חשבתי שהגעת לתקופה קצרה, רק בשביל החוויה, אבל אתה שאפת גבוה.

ממך למדתי שכוח הרצון וההתמדה הם המפתח האמיתי להצלחה, וב"ה הצלחת והגעת לרמת נגינה מקצועית, ממש הגשמת חלום.

ראו עליך איך אתה נהנה. ניגנת כל כך יפה עם חן מיוחד ואהבת במיוחד ניגוני חב"ד מעניינים ועמוקים. תמיד ביקשת שאוסיף לך עוד ועוד ניגונים להתאמן עליהם כי שאפת להספיק יותר.

באופן מיוחד ועקבי תמיד כשיצאת מהבית הקפדת לומר תודה רבה, גם לאשתי, ב'מענטשיות' וחיוך ביישני.

ביום רביעי האחרון כשהיית אצלי בשיעור, הארכנו ודיברנו על התכנונים שלך להמשך הקיץ ועל העלייה לישיבה.

אבל הקב"ה תכנן אחרת...

בער'לה בער'לה, לא נתפס אצלי שלא אוכל עוד לראותך...

לימדת אותי המון אתה תישאר בלב שלי ולא אשכח אותך.

עד היום כשאמרו שאלוקים לוקח את הטובים, מבחינתי זו היתה קלישאה. עכשיו גם אני חושב כך.

היית ילד כזה טוב, תמים, טהור ועדין עם שמחת חיים ועליזות פנימית. מידות טובות וחיוך מבויש וכולך שקוע רק בדברים טובים וקדושים.

בימים עצובים אלו של תשעת הימים מבקש ומתחנן, יותר מתמיד, לגאולה ותחיית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר תיכף ומייד ממש!

מנחם.