הפוקוס הציבורי-תקשורתי הופנה בחודשים האחרונים אל שלוחי הרבי במדינת אוקראינה, ובצדק. קהילות ענק שהתפרקו, מוסדות יהודיים שוקקי חיים שהתרוקנו לפתע, אימפריות אדירות ממדים שהפכו בן רגע למדבר שממה. גם במקומות שהפעילות התחדשה מעט באחרונה, שהצבע חזר אט-אט ללחיים, השלוחים מודים בכאב ובעצב: "מה שהיה – כנראה כבר לא יחזור להיות".

בתוך העשן הסמיך של מלחמת אוקראינה–רוסיה, לא מדברים די הצורך, בעצם לא מדברים בכלל, על שלוחי הרבי במדינת רוסיה, "המדינה ההיא". מאות שלוחים, מסורים ונתונים לעבודת המשלח, נכנסו לסחרחורת מאתגרת עם פרוץ המלחמה. בעוד כל ילד יודע לנתח את זירות המלחמה, לנבא את העתיד, לפענח את מפת המלחמה העדכנית ולפצח את הנתונים היומיים – הם, השלוחים, חווים את המלחמה מבפנים, על כל השלכותיה המאיימות (וזאת בלי להזכיר את התחושות האישיות והלא קלות וד"ל).

אין פצצות שנוחתות ברוסיה, גם לא אזעקות, אבל האדמה רועדת גם רועדת בכיוונים אחרים. די אם נביט על הסנקציות הפיננסיות העולמיות, כדוגמה, כדי לקבל הצצה מזערית למצב הבעייתי שמשליך במישרין על החיים עצמם, על הפעילות, על הכול. המצב לוט בערפל, איש לא יודע מה בדיוק יקרה מחר.

ושלוחי הרבי שותקים.

הם לא עולים לשידור. הם לא מתראיינים. הם לא מחפשים כותרות. הם לא מפיצים שמועות. הם לא הופכים לפרשנים. הם לא מנבאים לכאן או לשם. הם פשוט לא מתערבים. לא מתעסקים בזה.

הם כן עולים לבמת התפילה לומר דבר תורה ולהמשיך להפעיל את מערך שיעורי התורה. הם כן מעודדים יהודים באמונה וביטחון. הם כן ממשיכים לעסוק בפעילות החסד. הם ורעיותיהם וילדיהם ממשיכים להפעיל את הפעילות לנשים ולילדים, ולעסוק בכל מה שנוגע לקיום, לשימור ולהתפתחות של החיים היהודיים במקום שליחותם.

•

בעידן של היום, שבו כל אדם המשתמש באפליקציית המסרים 'ווצאפ' הופך למקור מידע נלהב שמקבל ומעביר הודעות בתזזיתיות מהכא להתם, בעידן שבו לכל אחד יש אפשרות לחלוק עם ידידיו והעולם כולו את תחושותיו העכשוויות, מאות השלוחים ברוסיה שומרים על השתיקה. "נו, ברור", יגידו הידענים, "רוסיה זה מקום מאיים, הם יכולים להינזק. ברור שהם ישתקו". אבל הם טועים. ומדוע? בימים האחרונים קיבלנו את התשובה: אדם שכיהן בתפקיד רבני ברוסיה, ולא מטעם חב"ד, עזב את המדינה, ו"ירה לכל הכיוונים" בריאיון תקשורתי סוער, שבו האשים את רוסיה וחילק ציונים לפוליטיקאים כאלה ואחרים.

לשלוחי הרבי, לגיונו של מלך, שהעם היהודי מונח על כתפיהם כפשוטו ממש, אין הפריווילגיה הזו! אין להם המחשבה לקום ולעזוב ולנטוש את הקהילות שלהם שבנו בעמל רב וביזע בלתי פוסק – ולהתקבל כגיבורי רגע בכתבות שער נלהבות. אין להם האפשרות ללכת ולהתעסק בעניינים צדדיים שאינם השליחות העיקרית שלהם: להכין את העולם לקבלת פני משיח, להפיץ תורה וחסד, להאיר את מקום השליחות שלהם, להיות הכתובת האנושית-יהודית לכל יהודי ולכל יהודייה, לכל ילד ולכל ילדה.

•

בתוך כל סאגת המלחמה פרץ בשבועות האחרונים משבר ביחסים בין רוסיה לממשל בישראל, בעקבות הדיווחים על החלטת רוסיה להקפיא את פעילות הסוכנות היהודית. מדובר בדיווח בעל משמעות דרמטית שעלול להעיב במידה ניכרת על יחסי המדינות.

אין־ספור שלוחים קיבלו שיחות טלפון ממערכות תקשורת שביקשו רק דבר אחד, תתייחסו, תגיבו, תביעו עמדה, תנקטו צד; בעד, נגד, משהו, אפעס. אבל השלוחים מסרבים בנימוס, ולא נענים לשום הפצרה, גם לא מול פיתויים של ריאיון בפריים-טיים. פשוט כלום.

לא אחד סירב, גם לא שניים ולא שלושה. הרבה מעבר לזה. מאות השלוחים ברוסיה, הפועלים כחיילים בצבא הרבי, יודעים שזה פשוט לא השליחות שלהם, שאין זה מתפקידם להפוך לפרשנים, לחלק ציונים על מוסריות וערכיות של מנהיג פוליטי כזה או אחר, לפזר הצהרות פומפוזיות ולזכות בתהילה תקשורתית זמנית שמאחוריה לא עומד שום דבר ערכי. ושאף אחד לא יספר לכם אחרת.

•

דווקא בימים קודרים אלו, אי אפשר שלא להתפעל מהאחריות הכבירה של שלוחי הרבי ברוסיה. אי אפשר שלא להתרגש מההתנהלות המופתית והאצילית של השלוחים שמתעסקים רק בדבר אחד – בעבודת השליחות שקיבלו מהמשלח. אי אפשר שלא להעריץ את העובדה הפשוטה שאף שעברו כמה עשורים מאז ג' תמוז, וקולו הקדוש של רבנו לא נשמע ברמה כבימי האור ואין מענות טריים המתקבלים מהקודש בעקבות המצב האיום – "מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש", והשלוחים היקרים מתנהלים באופן מעורר הערצה, בכובד ראש, באכפתיות ובעיקר באחריות פלאית, במסירות ובדבקות במטרה.

ואם תטו את אוזניכם למתרחש ברוסיה היהודית בימים אלו, תגלו שמאחורי השתיקה הזו, "ויידום אהרן", של צבא השלוחים, יש הרבה רעש, רעש דקדושה, רעש של עשייה בלתי פוסקת, רעש של פעילות נמרצת והכנת המדינה לקבלת פני משיח צדקנו.

שנזכה שימים אלו יהפכו לששון ולשמחה ונראה עין בעין את נבואת ישעיהו על אחרית הימים "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה", בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

 • הטור פורסם במגזין 'כפר חב"ד'