"אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם..."

13, 14, 15 הם השנים שהבנים תופסים גובה. בער'לה גדל מול עיניי.

הוא הגיע למניין "קורונה" שלנו בגני חב"ד לפני שנתיים לחזק את המניין ולעיתים להיות בעל תפילה.

עדינות נפש, נימוסי, רציני ובעל תפילה נהדר הוא היה.

אחרי שנודע לי על האסון, ספרתי לקהל בית הכנסת, על רבי אברהם בן יעקב סבע, מחבר הספר ”צרור המור", שעבר בחייו את האינקוויזיציה האיומה של 1492. שני בניו נחטפו והוטבלו לנצרות. הוא בעצמו נפטר במיתה משונה ובקשתו אחרונה הייתה להיקבר בקבר ישראל.

רבי אברהם כותב בספרו:

"למה מונה התורה את המ"ב מסעות של בני ישראל וכל מיני אסונות שחוו בדרך? אלא לנטוע בנו תקוה "שהכול הוא זמני וסופו של דבר נגיע לירדן יריחו... שבמילת יריחו מרומז על המשיח שהוא בחוש הריח שלו יבחין מי צדיק".

•

כמה ימים לפני פטירתו, שוחחנו.  בער'לה שאל אותי: "למה הפסקת להגיד תהלים עם הילדים בשבת מברכים? זה היה כל כך נעים".

בער'לה,

הנני מבטיח לך לחזור להגיד עם הילדים תהלים בשבת מברכים כמו שהיה... לפחות את זה נעשה עבורך!

יוסף יצחק זקלס - נחל'ה