מנחם פוזנר – chabad.org

קנדיס-שושנה, בילתה חלק ניכר מ-50 שנותיה בסביבה לא יהודית.

אבל היא דבקה באורח חיים עם שמירת תורה ומצוות לאחר שהשתתפה בילדותה בקייטנת יום מחנה גן ישראל בריצ'מונד. היא היתה אומרת 'שמע ישראל' בכל לילה, הדליקה נרות לפני שבת ושמרה שבתות וחגים כמיטב יכולתה.

היו לה מעט רכוש חומרי, אומרת אחותה סוזי, "אבל היא מעולם לא ראתה את הרע באף אחד. ביתה היה ממש פתוח 24-7 לכל מי שזקוק, כולל ילדים שבאו מרקע קשה בצורה בלתי נתפסת. הם ידעו שהם בטוחים אצלה".

כשנפטרה בתחילת החודש החליט בעלה שגופתה תישרף ושלח אותה לבית לוויות לא יהודי בציפייה שהתהליך ייקח כמה ימים. חברה קרובה שלה, שאנן, שהאמינה שהשריפה כבר בוצעה, ידעה שהיא יהודייה ורצתה לדעת אם יש טקסים או תפילות יהודיות ספציפיות שצריך לקיים עם הוצאת השרידים.

היא פנתה אל הרב חיים ויוכבד אדלמן, שליחי חב"ד באמהרסט, מסצ'וסטס, שניהלו את גן ישראל בריצ'מונד בשנים 1983-1987 וששמרו על קשר עם קנדיס, המוכרת להם בשם שושנה, לאורך עשרות השנים.

"היינו די קרובים לשושנה ולשתי אחיותיה, וונדי וסוזי", מספר הרב אדלמן. "היינו מחזיקים אותם בבית שלנו מדי פעם לשבתות וחגים."

סוזי אומרת שגם לאחר שהמשפחה עברה מערבה מריצ'מונד לפוואטן, הרב אדלמן היה נוסע שעה בכל בוקר ושוב כל אחר הצהריים כדי להבטיח שהבנות יוכלו להשתתף במחנה במהלך חודשי הקיץ.

"הם שילבו כל ילד, לא משנה הרקע שלך", אומרת סוזי. "תמיד הלכנו לחפש אוכל כשר, שרנו שירים על שבת ואהבנו להיות יהודים".

הקשר נמשך גם לאחר שמשפחת אדלמן עברו לניו אינגלנד ושושנה עברה לברוקלין כדי ללמוד בתיכון בית רבקה בקראון הייטס לזמן קצר.

בסופו של דבר, היא חזרה הביתה לווירג'יניה, נישאה לגבר לא יהודי - כמו אחיותיה - וגידלה שני ילדים משלה. במשך עשרות שנים היו בני הזוג אדלמן שולחים לה אספקה ​​לחגים יהודיים כמו מצות לפסח.

"בשנים האחרונות ידענו ששושנה לא מרגישה טוב, והיינו מתקשרים מדי פעם לברר מה שלומה", אומר הרב.

שושנה נפטרה בתחילת החודש, לאחר שהייתה מספר חודשים בבתי רפואה ובמוסדות סיעודיים ומחוצה להם. בעלה בחר לשרוף את גופתה מכיוון שלא יכול היה להרשות לעצמו קבורה מסיבה כלכלית.

כידוע שריפת הגופה אסורה על פי היהדות. "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב", כפי שכתוב בתורה.

'לדבר על מצווה'

יוכבד אדלמן, בתקווה שהשריפה טרם נעשתה, התקשרה לבעל לשאול אם הוא מוכן לבטלה ולאפשר לה קבורה יהודית, והוא הסכים. לאחר מכן פנה הרב אדלמן לרב לוי בראשביצקי, מנהל בית חב"ד טיידווטר, האזור בו התגוררה שושנה.

"אני עדיין לא מאמין איך הרב ברשביצקי סידר הכל כל כך מהר; הוא היה מדהים לחלוטין", אומר הרב אדלמן. "הוא עבד עם המשפחה, בית הלוויות  החברה קדישא היהודית  כדי להפוך את הקבורה למציאות ובמחיר סביר".

הרב אדלמן נסע לטיידווטר (530 מייל לכל כיוון) עם בנו בן ה-17, והרב בראשביצקי עזר לארגן  מניין  של 10 גברים יהודים להשתתף בהלוויה בחלקה שסיפק בנדיבות בית הקברות היהודי 'בני ישראל'.

חלק מהמימון הגיע ממשפחה מקומית שאביה נשרף ורצה למנוע את אותה טרגדיה מלהתרחש אצל אחרים.

"דברו על מצווה", שיקפה סוזי, האחות היחידה שנותרה בחיים (וונדי נפטרה מוקדם יותר השנה). "לא היה לי מושג שאחותי נשארה בקשר עם משפחת אדלמן במשך 35 שנה, אבל הם שמרו על הקשר".

לאחר הקבורה התכנסה המשפחה בחב"ד טיידווטר, שם הוגשה לאבלים את הארוחה המסורתית של  ביצים קשות ולחם, וכמה מבני המשפחה הניחו  תפילין.

"אני בת 50", אומרת סוזי, "וזו הלוויה היהודית הראשונה שמישהו ממשפחתנו השתתף אי פעם. בכיתי ובכיתי לפני ההלוויה, אבל לא אחר כך, כי נשמתה של אחותי שלמה. קנדיס הייתה רוקדת משמחה אם היא הייתה יודעת איך הדברים מתפתחים".