מערכת COL
|
יום ט' אלול ה׳תשס״ה
13.09.2005
איחוד כוחות בלי פוליטיקה
הניסיון להעניק למדינה צביון יהודי באמצעות המנופים הפוליטיים, לא צלח. לעומת זאת, יש אפיק פעולה שהניב תשואות מופלאות - הפעילות להפצת התורה בקרב שדרות העם * מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד.
הרב מנחם ברוד
את המציאות שבה אנו חיים בימים האלה אפשר להגדיר בשתי מילים: טירוף מערכות. כל עולם המושגים מתעוות ומתהפך, ואדם נורמלי מתקשה אפילו להגיב על רמות כאלה של טירוף. בשבוע שבו אנו קוראים בתורה את פרשת "כי תצא למלחמה על אויביך" – ברחנו מפני האוייב. במקום "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – מסרנו את עצמנו בידי מבקשי-נפשנו. תחת "ושבית שביו" – השארנו רכוש ונכסים למרצחים.
בעוד האש שהציתו הערבים בבתי-הכנסת עדיין בוערת, ממהר ראש-הממשלה לצאת לארה"ב, כדי לקבל מאומות-העולם מחמאות על המהלך האומלל. אפילו הבושה כבר אבדה. אין איש תוהה לטיבן של מחמאות אלה, והאומנם נעשו הגויים אוהבי-ישראל שהם יוצאים מגדרם כדי לשבח את 'הצעד האמיץ' של ראש-הממשלה. אין איש שואל שמא המחמאות הללו מעידות ש'הצעד האמיץ' טוב אולי לאומות-העולם, אבל לגמרי אינו טוב ליהודים.
אפיק שהצליח
את אחינו הגיבורים, שליבם נשרף למראה צהלות האוייב על הריסות בתיהם ויישוביהם, כבר שכחו. בינתיים דוחקים בהם לעזוב את בתי-המלון ולהתפזר ברחבי הארץ. אפילו את בקשתם האחרונה, לפחות להישאר יחד, אין מכבדים. מי מדבר על פתרון לבעיות תעסוקה, חינוך, פרנסה ושאר צרכים של בני-אנוש. אבל למה להעכיר את האווירה בזוטות אלה, כשיש מחמאות באו"ם.
התסכול והכאב דוחקים רבים להצעות שונות ומשונות, שרובן-ככולן אינן אלא ססמאות-סרק. כזאת היא גם השאיפה לחתור למינוי ראש-ממשלה חובש כיפה. האומנם זה יעד בר-השגה בעתיד הקרוב?! והאומנם בטוחים אנו שפוליטיקאי חובש כיפה יביא גאולה לעולם?!
אם נבחן את מידת ההשקעה שהושקעה בזירה הפוליטית מול התמורה שהיא הביאה, נגלה שההשקעות היו אדירות והתמורה זעומה. היו הצלחות נקודתיות, ורובן-ככולן התכרסמו ונגוזו. חייבים להודות שהניסיון להעניק למדינה צביון יהודי באמצעות המנופים הפוליטיים, לא צלח. אין להסיק מכך שראוי לזנוח אפיק זה, אבל בהחלט לא נכון יהיה לתלות בו את יהבנו.
לעומת זאת, יש אפיק פעולה שהניב תשואות מופלאות. זו הפעילות להפצת התורה בקרב שדרות העם ולקירוב יהודים לערכי היהדות. כל מי שניסה לפעול בתחום זה, ראה הצלחה כבירה. כל יוזמה נהפכה למפעל פורח. לשם כך אין צורך אפילו בתשתית ובארגון. יהודי אחד ויחיד שמגיע לשכונה כלשהי ברחבי הארץ ומתחיל להפיץ בה את אור היהדות, מוצא את עצמו במהרה במרכזה של קבוצה הצמאה לדבר ה'.
הכול מגוייסים
מדברים עכשיו על איחוד שומרי התורה והמצוות לקראת הבחירות הקרובות. איחוד כוחות הוא ללא ספק דבר חיובי, אבל למה שוב ושוב מרכזים את תשומת-הלב באפיק הפוליטי, ולא חושבים על איחוד כוחות להפצת התורה והיהדות בקרב המוני בית-ישראל?
מה דעתכם על איחוד כל הכוחות למשימה גדולה זו: לקבוע שכל יהודי שומר תורה ומצוות חייב להקדיש כמה שעות בשבוע להפצת התורה. אחד ימסור שיעורים, שני יערוך ביקורי-בית, שלישי יפיץ חומר הסברה, רביעי ישוחח עם אנשים בטלפון, חמישי ילמד עם ילדים. אין מי שלא יכול ולא יכולה להיות שותפים בפעילות זו.
הימים ימי חודש אלול, ערב הימים הנוראים. לב כל יהודי ער, והמונים מאחינו בני-ישראל מצפים בתוך נפשם שמישהו יבוא אליהם באהבה ובמאור-פנים ויפתח להם צוהר לעולמה של היהדות. לא להתפלמס או להתווכח, אלא ללמוד, לדעת ולהכיר.
אם כל אחד ואחת מאיתנו יתמסר לאתגר זה, יתחולל כאן מהפך. אם נעשה כן, יש סיכוי גדול הרבה יותר שבמקום ראש-ממשלה חובש כיפה נקבל בראשנו את משיח-צדקנו.
בעוד האש שהציתו הערבים בבתי-הכנסת עדיין בוערת, ממהר ראש-הממשלה לצאת לארה"ב, כדי לקבל מאומות-העולם מחמאות על המהלך האומלל. אפילו הבושה כבר אבדה. אין איש תוהה לטיבן של מחמאות אלה, והאומנם נעשו הגויים אוהבי-ישראל שהם יוצאים מגדרם כדי לשבח את 'הצעד האמיץ' של ראש-הממשלה. אין איש שואל שמא המחמאות הללו מעידות ש'הצעד האמיץ' טוב אולי לאומות-העולם, אבל לגמרי אינו טוב ליהודים.
אפיק שהצליח
את אחינו הגיבורים, שליבם נשרף למראה צהלות האוייב על הריסות בתיהם ויישוביהם, כבר שכחו. בינתיים דוחקים בהם לעזוב את בתי-המלון ולהתפזר ברחבי הארץ. אפילו את בקשתם האחרונה, לפחות להישאר יחד, אין מכבדים. מי מדבר על פתרון לבעיות תעסוקה, חינוך, פרנסה ושאר צרכים של בני-אנוש. אבל למה להעכיר את האווירה בזוטות אלה, כשיש מחמאות באו"ם.
התסכול והכאב דוחקים רבים להצעות שונות ומשונות, שרובן-ככולן אינן אלא ססמאות-סרק. כזאת היא גם השאיפה לחתור למינוי ראש-ממשלה חובש כיפה. האומנם זה יעד בר-השגה בעתיד הקרוב?! והאומנם בטוחים אנו שפוליטיקאי חובש כיפה יביא גאולה לעולם?!
אם נבחן את מידת ההשקעה שהושקעה בזירה הפוליטית מול התמורה שהיא הביאה, נגלה שההשקעות היו אדירות והתמורה זעומה. היו הצלחות נקודתיות, ורובן-ככולן התכרסמו ונגוזו. חייבים להודות שהניסיון להעניק למדינה צביון יהודי באמצעות המנופים הפוליטיים, לא צלח. אין להסיק מכך שראוי לזנוח אפיק זה, אבל בהחלט לא נכון יהיה לתלות בו את יהבנו.
לעומת זאת, יש אפיק פעולה שהניב תשואות מופלאות. זו הפעילות להפצת התורה בקרב שדרות העם ולקירוב יהודים לערכי היהדות. כל מי שניסה לפעול בתחום זה, ראה הצלחה כבירה. כל יוזמה נהפכה למפעל פורח. לשם כך אין צורך אפילו בתשתית ובארגון. יהודי אחד ויחיד שמגיע לשכונה כלשהי ברחבי הארץ ומתחיל להפיץ בה את אור היהדות, מוצא את עצמו במהרה במרכזה של קבוצה הצמאה לדבר ה'.
הכול מגוייסים
מדברים עכשיו על איחוד שומרי התורה והמצוות לקראת הבחירות הקרובות. איחוד כוחות הוא ללא ספק דבר חיובי, אבל למה שוב ושוב מרכזים את תשומת-הלב באפיק הפוליטי, ולא חושבים על איחוד כוחות להפצת התורה והיהדות בקרב המוני בית-ישראל?
מה דעתכם על איחוד כל הכוחות למשימה גדולה זו: לקבוע שכל יהודי שומר תורה ומצוות חייב להקדיש כמה שעות בשבוע להפצת התורה. אחד ימסור שיעורים, שני יערוך ביקורי-בית, שלישי יפיץ חומר הסברה, רביעי ישוחח עם אנשים בטלפון, חמישי ילמד עם ילדים. אין מי שלא יכול ולא יכולה להיות שותפים בפעילות זו.
הימים ימי חודש אלול, ערב הימים הנוראים. לב כל יהודי ער, והמונים מאחינו בני-ישראל מצפים בתוך נפשם שמישהו יבוא אליהם באהבה ובמאור-פנים ויפתח להם צוהר לעולמה של היהדות. לא להתפלמס או להתווכח, אלא ללמוד, לדעת ולהכיר.
אם כל אחד ואחת מאיתנו יתמסר לאתגר זה, יתחולל כאן מהפך. אם נעשה כן, יש סיכוי גדול הרבה יותר שבמקום ראש-ממשלה חובש כיפה נקבל בראשנו את משיח-צדקנו.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
