בספר המאמרים אידיש (יש מתורגם), ספר נפלא עם מאמרי חסידות מבוארים בלשון קלה, מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי הריי"צ נ"ע.

מדובר על ההבדל בין שתי הפעמים בהם נאמר בתורה 'לא יקרא עוד שמך'. פעם אחת בקשר לאברהם אבינו, כשנוספה לו האות ה', כמו שנאמר 'ולא יקרא עוד שמך אברם, והיה שמך אברהם'. והשניה בקשר ליעקב אבינו, כשקיבל את השם ישראל, שנאמר 'לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך‘.

למעשה, בכל הקשור לאברהם, מאותו רגע ששמו השתנה הוא לא נקרא יותר בשמו הקודם ׳אברם׳. ואילו יעקב, התורה ממשיכה לקרוא לו בשני השמות, פעם יעקב ופעם ישראל.

כאן מלמד הרבי בספר המאמרים, שאברהם הוא 'שם החילוף'. כלומר, הוא מחליף לגמרי את השם הקודם. ואילו ישראל הוא 'שם המעלה'. כלומר, הוא מוסיף מעלה על השם הקודם, אבל לא מחליף אותו.

וההבדל ביניהם הוא כדברי הגמרא במסכת נדרים (ל"ב ע"ב), שאברם בגמטריה 243 שזה מסמל שהוא הגיע בעבודתו את השם לכדי שליטה ברמ"ג (243) מתוך רמ"ח (248) איברי גופו, ואז העניק לו הקב"ה את האות ה' שהיא מבטאת שליטה על עוד חמשה איברים עליהם קשה לאדם לשלוט, כמו עינים ואוזנים. ומאז, הרי שהוא אברהם = 248, רמ״ח.

ישראל לעומת זאת, בא לבטא דרך נוספת לעבוד את ה'. אמנם נעלית ושונה, אבל נוספת ולא מחליפה. יעקב מסמל את עבודת עבד, שנאמר 'ועתה שמע יעקב עבדי'. עבד עושה את כל מה שאדונו מבקש, אבל לא תמיד באהבה ושמחה שחודרת את ליבו. ישראל מסמל עבודת בן, שנאמר 'בני בכורי ישראל'. בן משרת את אביו באהבה ובשמחה פנימית.

•

זהו שנאמר בפרשת בלק "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" – יעקב, עבודת עבד, היא מעשית וחשובה, אבל חיצונית, שאינה חודרת פנימה. לכן הוא בחינת אהל, כיסוי חיצוני. ואילו ישראל, עבודת בן, היא פנימית המגיעה מחדרי ליבו של האדם. לכן הוא בחינת משכן, שוכן בפנימיות ליבו ונפשו.

אמנם עבודת הבן נעלית מעבודת העבד, אבל צריך את שני סוגי העבודה. פעמים אנו קמים בבוקר בשמחה והתרגשות של קדושה ומצוה ועושים את עבודתנו בהתלהבות לבבית כמו בן שמשרת את אביו האהוב. ויש פעמים בהם אנו נטולי כוח וחשק, ובכל זאת אנו קמים ועושים את מה שצריך לעשות, גם אם זה ללא התלהבות ושמחה יתירה, כמו עבד שמשרת את אדונו.

ועל כן אנו מבקשים בימים הנוראים "אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחנינו".

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי