החורף של שנת תש"ו, כמה חודשים לאחר תבוסת גרמניה הנאצית ותום מלחמת העולם השנייה, האיר פנים לכמה מאות מרבבות יהודי ברית המועצות.

רוסיה הסובייטית נותרה עדיין בית הכלא הגדול בעולם ועוד שנים רבות יחלפו עד שתתפרק, אך לפתע התפרסם בתוך הקהילות המחתרתיות בכמה ערים שהשלטונות מאפשרים לנתינים זרים לעבור את הגבולות.

ההיגיון בכך היה ככל הנראה בעובדה שבתקופת המלחמה ברחו אל תוך רוסיה אזרחים רבים מהמדינות שנכבשו בידי החיה הנאצית, וכעת הם אינם שייכים לאימא רוסיה ואין להם את הזכות 'ליהנות' מהתופינים שהיא מחלקת... ולכן מי שיציג אזרחות זרה או דרכון זר, יוכל לצאת.

חסידי חב"ד הקימו במהירות וועד פעולה מחתרתי שעסק בזיוף דרכונים פולנים. מאות משפחות חסידיות יצאו כך מברית המועצות במה שמכונה 'הבריחה הגדולה', וייסדו קהילות בכפר חב"ד, לוד, צרפת, ארצות הברית וקנדה.

כל מי שעסק בזאת קיים מצווה רבה של פדיון שבויים. להיות יהודי ברוסיה של סטאלין היה מצב סכנה תמידי.

אבל לפתע הכל הפסיק. השלטונות הרגישו שמשהו אינו כשורה. זרם בעלי הדרכונים היה גדול ורצוף מידיי. בתוך זמן קצר הם גילו את מארגני הזיופים ואסרו אותם עד למשפט. הגבולות נסגרו באופן הרמטי. אין יוצא ואין בא. לאזרחות זרה כבר לא היה ערך.

החסיד הנודע רבי ברק'ה חן, יהלום זוהר בכתר מוסרי הנפש של חסידי חב"ד ברוסיה, היה בין מאות הבורחים. הוא לא דאג רק לעצמו ולמשפחתו, אלא סייע לרבים, בכל מיני דרכים, להשיג דרכונים זרים מזויפים.

עד שהגיעו רגעי הבריחה שלו עצמו. בלבבות הולמים מהתרגשות ופחד עלו ר' ברק'ה ובני משפחתו אל הרכבת שאמורה להסיע אותם אל הגבול. הקטר כבר החל נושף בעוצמה וכמעט החל לנוע, גורר אחריו עשרות קרונות.

ולפתע קיבל האחראי על התחנה פקודה להמתין עם יציאת הרכבת. שוטרי חרש, שהיו נראים כנוסעים תמימים, טיילו בין הקרונות ונראו כמנסים לאתר מאן דהוא. כשהגיעו אל הקרון בו ישב ר' ברק'ה חן מצאו את שחיפשו. הורו לו להתלוות אליהם. הוא נעצר והושלך אל הכלא בעוון זיוף דרכונים.

משפט מהיר נערך לו וגזר הדין היה אופייני בהחלט לרוסיה רעת הלב:

מאסר של עשרות שנים בכלא הסיבירי.

האסירים בסיביר היו בדרך כלל מיואשים ומדוכאים, אך לא חסיד כר' ברק'ה ישקע בתהומות הייאוש. הוא ניהל סדר יום יהודי חסידי עד כמה שניתן וציפה לישועה שבוא תבוא.

ואכן, כעבור שלוש שנים אירע משהו נדיר בגיהינום הכפור של סיביר: רעייתו של ר' ברק'ה יחד עם גורמים נוספים הצליחו לשחד מפקדים ותורני שמירה סיביריים, והם שיחררו את החסיד המופלא לנפשו. הוא נמלט מסיביר ללא תעודת שחרור וללא כל מסמכים מזהים.

ר' ברק'ה החל עתה תקופה חדשה של סבל גוף ונפש. הוא נע ונד ברחבי רוסיה הגדולה כשהוא יודע שהוא מבוקש על ידי השלטונות. אם ייתפס יהיה גורלו כשל אסיר נמלט מר ונמהר: מוות בירייה!

שתים עשרה שנים (!) התרוצץ ר' ברק'ה כחיה נרדפת והסתתר מאימת המלשינים הרבים שהסתובבו באותה תקופה בקרב החסידים. בכל יום ובכל תקופה שהה במקום אחר. הציע את עצמו לעבודות שונות ומשונות ובלבד שלא יגווע ברעב. ואולם, בכל מלאכה בה עסק השגיח שלא תהיה לו חובה לעבוד בשבת קודש. גם בתת התנאים ההם לא וויתר. לפעמים מצא לו פרנסה כלבבו כשלימד ילדים יהודיים תורה במחתרת, בהיותו טמיר ונעלם, לא ידעו הילדים והוריהם את שמו האמיתי וקראו לו ר' חיים.

אבל החיים בצורה כזו היו קשים מנשוא ורבי ברק'ה ייחל לנס שיבוא.

עוד מעט קט נשוב אליו...

•

בפאתיה הדרומיים של העיר קריית מלאכי מתקיימת זה כחמישה עשורים שכונה חסידית תוססת בת כאלף משפחות נקובה בשם 'נחלת הר חב"ד'.

לידתה של השכונה קשורה בסיפור פלאי ששייך אל רוסיה הקומוניסטית של אז.

בחורף של שנת תשכ"ט הורה כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בפתאומיות להקים בארץ ישראל שכונת מגורים חדשה עבור חסידי חב"ד והעולים הרבים שבקרוב עתידים לצאת מברית המועצות. ההוראה הייתה תמוהה מעט. ברית המועצות לא משחררת את אזרחיה. בוודאי לא בשחרורים המוניים.

עסקני חב"ד תרו בארץ אחרי מקום מתאים וגילו שבעיר קריית מלאכי נבנתה לאחרונה שכונה חדשה על ידי משרד העלייה והקליטה והדירות בה פנויות. העסקנים מיהרו לדווח לרבי שהורה לקדם את ההצעה.

אנשי חב"ד ישבו עם פקידי משרד העלייה וביקשו מהם לשמור את הדירות הרבות עבור העולים שבקרוב ממש ייצאו לחופשי ויעלו לארץ. בינתיים עשר משפחות מחסידי חב"ד שהתגוררו בכפר חב"ד ובשיכון חב"ד בלוד עזבו את ביתם ועברו להשתכן באותן דירות בקריית מלאכי בכדי להקים את התשתית הארגונית לשכונה החדשה.

השכונה קמה, אבל העולים טרם באו. אנשי משרד העלייה זעמו. "היכן העולים שהבטחתם?", פנו אל עסקני חב"ד בתרעומת, "סמכנו על דברתכם, אבל ברית המועצות סגורה ומסוגרת כמו תמיד, אין יוצא ואין עולה ממנה"...

החסידים לא נבהלו. חזקה עליהם דבריו הברורים של רבם. "אם הרבי אמר, העולים יבואו. חכו ותיווכחו".

שנה חלפה והעולים בוששים מלהגיע. בכירי משרד העלייה פונים שוב אל שליחי הרבי ששוב ענו בשלווה: "קצת סבלנות". זאת למרות שלא היה להם כל מידע אמיתי מתוך ברית המועצות. הם סמכו בלב שלם על נבואתו של הרבי.

ופתאום, לאחר שנה וחצי נפתחו הגבולות וזרם גדול של משפחות יהודיות יצא מרוסיה. מאות עולים מבוכרה ומגרוזיה, יחד עם עשרות רבות של משפחות חסידים ששמרו תורה ומצוות במחתרת סודית, כולם יצאו יחד בגלי עליה גדולים ופתאומיים. בזכות עיניו הצופיות של הרבי מליובאוויטש הייתה להם קליטה טובה וקלה, הדירות חיכו להם בשכונה היהודית החסידית, עם בתי כנסת ומוסדות חינוך מוכנים ומזומנים עבור הבנים והבנות.

הייתה זו רוח הקודש גלויה של הרבי מליובאוויטש שישב בניו יורק וליבו ברוסיה, רואה ומרגיש את סבלותם של אחיו, מצטער בצערם ועורך פעולות שמימיות לגאול אותם מאפילה לאורה.

הסיפור הזה עם השכונה החב"דית בקריית מלאכי היה כאמור בתחילת שנות הל'. אנו שבים עתה כמעט עשר שנים לאחור, אל ר' ברק'ה חן שמתרוצץ חסר מנוח ברוסיה רבתי, וחייו תלויים לו מנגד.

•

בן היה לו, לרבי ברק'ה חן ור' מרדכי שמו (נפטר לפני כשנתיים מנגיף הקורונה). באותה בריחה גדולה בתש"ו אותו כן הצליחו להבריח כשהוא מצורף כילד של משפחה אחרת. הנער מרדכי הגיע לארץ הקודש ונכנס לישיבת חב"ד בלוד, משם נסע כעבור תקופה ללמוד בישיבה שבמרכז העולמי של חב"ד בניו יורק ליד כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.

בליבו הייתה שרויה דאגה תמידית לאבא שלפי השמועות והמכתבים ברח מסיביר ונמצא בסכנה גדולה. יום אחד אזר עוז, פנה אל הרבי ושאל האם כדאי שאימו תגיש בקשת יציאה מברית המועצות לה ולילדיה, וכשתהיה מחוץ לגבולות רוסיה, תנסה לפעול שגם אביו – בעלה - ייצא משם.

תשובת הרבי הייתה מפתיעה:

"על האב לבקש בקשת יציאה עבור כל בני משפחתו, וד' יהיה בעזרם"...

הרבי הוסיף והתבטא: "הם בכלל לא יתפסו במי המדובר"…

הבן, הרב מרדכי, חשב בתחילה כי התשובה שהקריא לו המזכיר שייכת למישהו אחר. איך אביו, החסיד ר' ברק'ה, ייכנס ללוע הארי שממנו הוא בורח שנים כה רבות, ויבקש מהם אשרת יציאה?! הלא מיד יעצרו אותו וינקמו בו על שתים עשרה שנות הימלטות...

אבל זו הייתה תשובת הרבי ונעשה מאמץ להעביר אותה אל ר' ברק'ה למקום המסתור התורן שלו ברוסיה.

ור' ברק'ה שחסיד של אמת היה, קיבל את תשובת הרבי כמות שהיא. למרות פחדיו במשך שנים רבות הגיש כעת בקשה לעזוב את רוסיה יחד עם כל בני משפחתו.

והנס קרה: אלה שרדפו אחריו נתנו לו את האישור המיוחל לצאת מגבולות רוסיה.

משפחת חן בשנת תרפ"ד: ר' פרץ עם בניו, מימין לשמאל: הת' פייביש, ר' דוד לייב, ר' אברהם אהרן, ר' ברק'ה.

היה זה בשנת תשכ"א בה עלה לארץ הקודש עם בני משפחתו ולחודש תשרי תשכ"ב כבר נסע לראשונה לארצות הברית, אל הרבי.

בראש השנה הרבי הורה לו הרבי לעמוד לידו בעת התקיעות, ובשמחת תורה תפס ר' ברק'ה את מקומו בהתוועדות מול הרבי. בידו אחז בקבוק משקה שהביא מרוסיה ובידו השנייה החזיק בשולחן שלפניו כדי שלא להיזרק מעוצמת הדחיפות והצפיפות.

כאשר נכנס הרבי להתוועדות הבחין מיד בחסיד המיוחד העומד ממש מולו, והקסקט המפורסם שלו איננו על ראשו. לראשו חבוש מגבעת רגילה, כמו כולם.

"היכן הקסקט", שאל הרבי בחיוך...

רבי בערקה חן ביקש מאחד מבני משפחתו שיביא לו הקסקט. מאז הקסקט לא סר מעל ראשו..

ההתוועדות הזו נמשכה 11 שעות רצופות והיו בה גילויים מיוחדים.

אבל השיא היה מעמד ה'פסק'.

במהלך ההתוועדות הרבי החל לדבר על מצב היהודים ברוסיה, ואז אמר:

"נמצאים כאן עשרה מישראל, וכמה וכמה עשיריות מישראל בכוחם לפעול עבור אחינו הנתונים במיצר ובשביה מאחורי מסך הברזל ברוסיה.

לפתע החל הרבי לשיר בעצמו את הניגון 'צמאה לך נפשי' וכל הקהל אחריו, בבא אחר בבא. בהמשך ציווה הרבי לשיר 'הושיעה את עמך'.

בתום השירה נעמד הרבי מלוא קומתו ואמר בהתרגשות רבה:

"עלינו לא לשכוח את היהודים שנמצאים מאחורי מסך הברזל, שתיכף ומיד, עוד קודם ביאת משיח ("ניט וואַרטנדיק אויף משיח'ן"), ייצאו מן המיצר אל המרחב, מחשכה לאורה, ויוכלו לקיים תורה ומצוות בתוקף ובגלוי, שתהיה אצלם גאולה פרטית, ועל ידה תבוא גם הגאולה הכללית. הרבי הוסיף שכאשר יש מניין מישראל, וקל וחומר הרבה מניינים יחד, ניתן לפסוק פסק דין שיתקבל בשמיים ממעל. עלינו איפוא לפסוק יחד שתהיה ליהודי רוסיה גאולה.

וראה זה פלא: זמן קצר לאחר מכן נפתחו השערים לזמן קצר והחסידים הנודעים רבי מענדל פוטרפס, רבי אשר ששונקין, רבי אליעזר ננס, ועוד רבים וטובים קיבלו אשרות יציאה.

כמו אצל רבי ברק'ה חן גם על הרב ששונקין הרבי אמר לבני משפחתו עוד לפני שקיבל את אישור היציאה, "הוא יצא בקרוב", וכך היה.

•

כך יצאו החסידים מעט מעט. ואולם, השערים עבור הכלל היו עדיין סגורים. עד שבשנת תשכ"ט, כפי שסיפרנו, הורה הרבי במפתיע להקים את שכונת 'נחלת הר חב"ד' עבור החסידים שיעלו בקרוב מרוסיה, ובשנת תשל"א נפתחו השערים ומאות משפחות עלו מרוסיה, עשרות מהם התיישבו בשכונה שבקריית מלאכי, רבים מהם חיים היום עמנו לאורך ימים ושנים טובות.

כששאל מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל את אותם חסידים בעל צורה והוד מ'נחלת הר חב"ד', איך עלה בידם לקיים תורה ומצוות בתוך התופת הרוסית הקומוניסטית הכפרנית הנוראה, ענה לו אחד החסידים המשוחררים בפשטות:

"ליהודי אין דרך חיים אחרת"- - -

•••

חכמים וחידותם:

קשה לדמיין את העולם היהודי בדורנו ללא דמותו רבת ההוד והאנפין של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. בלתי אפשרי גם לכתוב עלי גיליון את מדרגותיו השמיימיות הכבירות, את רוב פועלו וגאונותו הבלתי נתפסת בכל חלקי התורה נגלה ונסתר, ואת הבנתו והרגשתו, דק עד דק, בנפש האדם ונפש האומה.

כותב השורות ניסה יותר מפעם אחת לכתוב תובנות והרגשות אודותיו, וחדל, מפאת עומק המושג, ובעיקר קוצר המשיג.

נסתפק איפוא בקווים ביוגרפיים קצרים לכבוד יומא דהילולא ג' תמוז שחל בשבת זו:

הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זי"ע נולד בי"א ניסן תרס"ב בעיר ניקולייב שבדרום אוקראינה לאביו הגה"ק רבי לוי יצחק שניאורסהון זצ"ל שהיה בן אחר בן לרבי ה'צמח צדק' מליובאוויטש וצאצא לאדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. נקרא ע"ש זקנו ה'צמח צדק'.

בילדותו ניכר כילד מופלא, בוגר מכפי גילו ומנצל את כישרונותיו העילויים לשלושת עמודי העולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים. אחד מהתחומים בהן הדהים את סובביו בידיעותיו היה באסטרונומיה וגרמי השמיים. בשמחת בר המצווה נשא הנער שתי דרשות האחת בנגלה והאחת בקבלה וחסידות ויהי לפלא.

מגיל צעיר מאוד הייתה לרבי כמיהה עזה לגאולת עם ישראל וביאת המשיח. כל ימי הנהגתו עסק בחובה של הכלל והפרט להביא לסיום הגלות.

בי"ד בכסליו תרפ"ט היה לחתנו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע. הרבי ליווה את חותנו במסירות והתבטלות עד ליומו האחרון בי' בשבט תש"י. בי' בשבט תשי"א הסכים לקבל את נשיאות חסידות חב"ד ועד מהרה העצים אותה לתנועת ענק שמצד אחד דורשת גדלות המוחין ועומק של חסידות ומאידך דואגת לכל נשמה נידחת בכל העולם לכבודו של הבורא. לצורך כך הקים את מפעל השליחות האדיר שמתקיים ומתעצם עד היום.

הסתלק מן העולם בג' בתמוז תשנ"ד. תורתו העניפה, הדרכותיו הברורות ומשנתו העשירה בכל תחומי החיים הציבוריים והפרטיים ערוכים וסדורים במאות ספרים. חלקם יצאו לאור בחייו ומהם שמופיעים עד ימינו.