הוא יגיע מאוחר, אולי רק מחר. לא מעיף מבט, לא רואה אף אחד. היא אמרה לי מילה, הכל שללה. זו לא הכללה, היא תמיד מכשילה. לא עברתי בחינה, לא פעם ראשונה. כנראה זקנה, ופג זמנה…

כשהוא לא שואל, הוא מזלזל. ואם מדבר, את זמני גוזל. כשהיא לא מתלהבת, אינה מחבבת. ואם לא מגיבה, זו כבר איבה. רע פה לאחרונה, כאילו בכוונה. כזו פרשנות, מסקנה. ואני מסכנה. בסכנה…

בפרשת שלח (בישראל קוראים פרשת קורח) יוצאים נשיאי העדה לתור את הארץ המובטחת. "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם". פירות גדולים במיוחד - משמח, מפתיע… או מאיים ומרתיע?…

להיות כתב או פרשן, עם מבט חדש או ישן. לנסות לראות עולם, לא בבואה סובייקטיבית של האדם. לתאר אירוע כסוקר מהצד. לבחור פרשנות, יש יותר מאחת. זה יפעיל רגש ואז תגובה. לאמן חשיבה. כי אין טוב, אין רע, יש מה שלנו נראה. ואולי המציאות היא אשליה, וחוויה סלקטיבית היא ההוויה…

ואם הציור קודר ממש, אולי כדאי למסגר מחדש…

זמני הדלקת נרות:

לוגנסק - 20:15

קייב - 20:56

באר שבע - 19:29

חיפה - 19:22

ירושלים - 19:08

תל אביב - 19:29

שבת שלום!

חנה גופין