ספרים באידיש

זהו סיפור בן ארבעים שנה, שהתרחש כשהייתי כבן 16.

שפת האידיש לא מתה. היא חיה, תוססת ובועטת, גם בפן המסחרי!

באחד הימים התפרסם מכרז בנמל חיפה, על כמות גדולה של ספרי קריאה באידיש העומדת למכירה. המכולה הייתה טעונה בספרים של סופרים חילוניים שונים, ולא היו בה ספרי קודש כלל.

תכולת המכולה נשלחה לארץ על ידי ממשלת פולין כמחווה לממשלת ישראל. מכיוון שלא צוין הנמען בממשלת ישראל שאליו מיועדת הסחורה, הרי שאף לא אחד ממשרדי הממשלה גילה במשלוח עניין, ולא הגיע לשחרר את הספרים מהמכס. הבירוקרטיה עשתה את שלה - והסחורה יצאה למכרז.

מתוך מה שהצלחתי להבין מהניירת שנלוותה לספרים, הסיפור מאחורי ספרי האידיש היה עצוב מאד:

הנאצים הגיעו לעיירה בפולין וחיסלו את כל תושביה היהודים תוך מספר שעות, ללא ששרד ולו ניצול אחד. כך נותרה הספרייה היהודית המקומית זנוחה, כשהמבנה הנטוש נעול על מסגר ובריח, והספרים מעלים אבק... ללא דורש וגואל.

לאחר עשרות שנים, כשרצו להשתמש במבנה הספרייה, או להרוס אותו, מצאו את הספרים. אחד משרי ממשלת פולין החליט שהכי מתאים להכניס אותם לקונטיינר ולשלוח אותם לישראל כמחווה: "היהודים כבר ידעו מה לעשות בהם", הוא טען.

קניתי את כל הספרים שבמכרז בסכום כמעט אפסי, שווה ערך למאה דולרים של היום, והבאתי אותם למחסני. נסעתי לתל אביב מלא תקוות והצעתי את מרכולתי לחנויות המתמחות במכירת ספרים ישנים, אך הללו לא התלהבו מהסחורה.

התייאשתי, ואמרתי לעצמי שהרכישה שעשיתי היא עוד אחת מהקניות המכונות באנגלית "דוג", דהיינו סחורה מתה.

כניסיון אחרון אחרי כל הכישלונות השיווקיים, פרסמתי בעיתון מודעת מכירה על ספרים עתיקים באידיש.

לאחר זמן קצר התקשרה אלי גברת אחת, התעניינה בפרטי המכירה וביקשה לבוא לראות את הספרים.

קבעתי איתה שתגיע למחסן, שהיה ממוקם מול ישיבת פוניבז׳ ברח׳ סמטת ראב״ד. הגיעה אישה חילונית בת כעשרים וחמש, ללא כיסוי ראש, בת לעדה התימנית, והיא לא פחות ולא יותר ד״ר לאידיש באוניברסיטת 'בר אילן!'

לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, שכן הסיפור היה נראה לי הזוי.

אחרי שעות ארוכות של נבירה בספרים, היא בחרה בשלושים ספרים והודיעה לי שהיא מעוניינת לרכוש אותם. כששאלה אותי מהו המחיר שאני דורש עבורם, עניתי לה כמו סוחר מנוסה: "כמה את מוכנה לשלם?" והיא השיבה: "100 דולר לספר - נראה לי הוגן".

נס שהלשון שלי מחוברת לפה, אחרת הייתי בולע אותה! הנהנתי בראשי והגבתי להצעתה כמו סוחר ממולח: "נשמע לי מעט, אבל בשביל להתחיל את הביזנס אני מסכים".

היא לקחה את הספרים, נתתי לה חשבונית, ומאוחר יותר שלחה לי צ׳ק.

אך בזה לא נגמר הסיפור...

הדוקטורית המרוצה התחילה לשלוח אלי חוקרים עמיתים מאוניברסיטאות אחרות, וגם הללו קנו ממני ספרים בעין יפה. עתה כבר נקבע "מחירון רשמי" של 100 דולר לספר - לא רע, בהתחשב בעובדה שכל העסקה עלתה לי כ- 100 דולר...

מכרתי כארבע מאות ספרים לאוניברסיטאות חיפה, באר שבע, תל אביב, ירושלים ועוד, ואז נגמר הביקוש... החלטתי לפנות לד״ר התימנייה ולשאול אותה אם היא מעוניינת לקנות ספרים נוספים במחיר מוזל. היא השיגה תקציב נוסף ורכשה עוד ספרים, הפעם בשלושים דולר.

כך התחיל לו סיבוב חדש. את הספרים שנותרו העברתי לחנות בירושלים בשם 'היד השנייה' שהייתה ממוקמת במתחם הרכבת. במשך מספר שנים החזיקה זו את הסחורה אצלה, ובכל חודש היו בעליה שולחים לי כסף תמורת הספרים שנמכרו.

חמש שנים לאחר הסיפור העסקי המוצלח הזה התפרסם מכרז נוסף, והפעם של ספרים באנגלית.

הרחתי ניחוח של הצלחה מסחררת, ואמרתי לאחי: "אם על ספרים באידיש עשיתי שבעים אלף דולר, על ספרים באנגלית נעשה מאתיים אלף. ברור לי שאנחנו לא מפספסים את העסקה הזאת! והפעם אשקיע בסעיף הזה לא רק מאה דולר, אלא עשרת אלפים!"

אחי הסכים איתי: "אתה צודק, זה מריח טוב מאוד!"

שילמנו עשרת אלפים דולר, הבאנו את הספרים למחסן ומיינו אותם. בחלומנו כבר ראינו את עצמנו רוכשים מרווחי העתיד ארבע דירות במגדלי אקירוב...

התחלנו להסתובב עם הסחורה ולהציע אותה.

נייט, איש לא התעניין בה!

התקשרנו לאוניברסיטאות, וגם שם היא לא זכתה לכל התייחסות.

 פרסמנו מודעות בעיתונים - אין קול, ואין מצלצל!

הספרים באנגלית, נעבעך, היו בעצם עבודות דוקטורט מושקעות שפורסמו על ידי סטודנטים והודפסו בעשרות עותקים... אך למעשה הדרישה הייתה... שלושה עותקים בלבד!

בקיצור עסקת "דוג", לא שווה שקל.

ואז...

אחרי גלגולים ממחסן למחסן, מניסיון לניסיון, התייאשנו ותרמנו את הספרים אחר כבוד יחד עם הרהיטים "הכושלים" של בנק המזרחי, למדורה המפורסמת שנערכה בל״ג בעומר. ראו בסיפור שכותרתו היא "ל״ג בעומר בבנק המזרחי".

היה זה סופן של שתי עסקאות מדומיינות להפליא.

טוב שנתקעתי עם הספרים - כך נאחזו להבות האש ברהיטים ביתר קלות...

העובדה שהרווחת פעם אחת אינה אומרת שתרוויח עוד פעם.