כשבועיים לפני יום ההילולא ג' בתמוז והלב עולה על גדותיו.

הרצל קוסאשוילי, בתכנית הרדיו של COL מראיין את השליח הראשי לארגנטינה הרב צבי גרינבלאט על התכונה הנכונה ליום הקדוש ועל הגעגועים שלא מרפים.

נשמח אם ישתף אותנו במחשבות וזכרונות מהרבי, מה ג' תמוז אומר לנו?

שליח הרבי הרב צבי גרינבלאט: "מי שחי את הרבי בעבר, ממילא חי את הרבי בהווה. מי שזכה לחוות את החיים עם הרבי, קבלת ההשפעה הרוחנית דרך השיחות, חלוקת הדולרים, הניגונים וכו', הוא יודע שאין לזה תמורה.

מאידך גיסא, מה שקיבלנו נותן לנו כאלה כוחות, וכזה מרץ שאנחנו מרגישים את הרבי חי אצלינו. מצד אחד יש החיסרון אך מצד השני יש כל מה שיש לנו. יש לנו שתי ברירות: להתמקד במה שיש לנו ויש לנו ברירה ללכת אחרי מה שאין לנו. וממילא מה שאני משתדל, לפעול במה שיש לנו, כלומר כל מה שחווינו עם הרבי אנחנו כל הזמן מרעננים על ידי לימוד תורתו, על ידי שמיעת ההקלטות עם הניגונים, השיחות והמאמרים.

על ידי כל זה אנחנו חיים את הרבי עכשיו ועל ידי זה יש לנו את האמונה ובזכות זה נזכה בקרוב לחיות עם הרבי כפשוטו. הנקודה היא - שיש להתמקד במה שיש לנו, כזה אוצר נצחי ועצום. את זה מבחינת אלו אלו שראו את הרבי בגשמיות.

אני יכול להעיד איך שאלו שלא ראו ושמעו את הרבי מגיעים ל-770 ומגיעים לאוהל. רק לפני שבועיים הבאנו קבוצה של יהודים מארגנטינה שרובם לא היו אף פעם אצל הרבי. הם נכנסו לחדר של הרבי ביום ראשון בבוקר, קיבלו רשות מיוחדת להיכנס ל'יחידות'.

כשהם יצאו מהחדר של הרבי - ספונטנית פצחו בריקוד ומתוך כזו שמחה שזכו להיות ולהתפלל בחדרו של הרבי, עד שמישהו שהיה שם התפעל שפשוט הם חיים את הרבי עכשיו!

הרב צבי גרינבלאט, השליח הראשי של הרבי בארגנטינה, מלווה קבוצת מקורבים, במאהל הסמוך לאוהל הקדוש, לקראת כניסתם אל הרבי

כל יום, עוד יהודי ועוד יהודי שומע מתורתו והוראותיו של הרבי. המסר העיקרי של הרבי בתקופתנו - שצריך להביא את המשיח למטה מעשרה טפחים וממילא יש לנו את הכוחות.

לא אכחד שיש לנו את הדקות הקשות, אנחנו בגלות... אבל הדקות הקשות האלו צריכות להחדיר בנו דווקא יותר מרץ. כמו שהרבי אמר, לא באנחות ניוושע. רק מי שחי את הרעבע יכול ללכת לא מתוך אנחות אלא מתוך שמחה.

האזינו לראיון המלא:

הזכרת את הדור הצעיר שלא זכה לראות את הרבי. הכרתי לדוגמא אברך צעיר שליח בבוקה ארגנטינה, שעושה פעילות יפה. כולם מודים שהדור הצעיר שלא ראה את הרבי הוא פלא. עושים מבצעים ולומדים. התמימים ב-770 ובאוהל יושבים ולומדים, זה הכוח של הרבי. השאלה איך אפשר לחנך היום להתגעגע לרבי, למשהו שלא ראו אף פעם ולא חוו?

הרב גרינבלאט: "הניסיון שלנו מראה שכן אפשר. י"א ניסן בשנה זו, נסעו מארגנטינה 80 תלמידי הישיבה. צריך היה לראות איך הם חזרו. שמה הם היו בשמים, כשהם חזרו היתה פה התוועדות קבלת פנים, אי אפשר לתאר. הצעירים שואלים ושואלים ורוצים לדעת עוד ועוד, יש להם את הגעגועים. 'טעמו וראו כי טוב ה', מי שרק טעם משהו מהרעבע, משהו מהקרנתו ומאורו אי אפשר שלא יהיו לו את הגעגועים.

יש לנו בעלי בתים שבוכים "למה אני לא זכיתי". היה פה האדמו"ר מתולדות אהרון בביקור לפני כשלוש שנים, דיבר בפני התמימים ואלרח מכן שאל אותי "איך זה מגיע שהבחורים ככה, חיים את הרבי?". עניתי לו 'דרך השיחות והמאמרים הרבי חי'. ואז הוא הסתובב למשמש שלו ואמר "אתה רואה מה זה חסידים?". הוא התפלא ממש, שאל אותי: "מי המנהיג היום, זה ר' יואל כהן?..." אמרתי לו מה פתאום? זה הרבי..."

אנחנו מורגלים לחיות היפך הטבע. אבל בעולם, השם הטוב שיש לחב"ד בכל החוגים, זה רק בגלל שהרבי חי איתנו. אחרת אין לזה שום הסברה".