כ' בסיון

כ' סיוון הוא אחד התאריכים המרים בתולדות יהדות אשכנז. גדולי ישראל קבעו אותו ליום תענית פעם אחר פעם, ועד לפני כמה עשרות שנים אכן רבים היו הנוהגים לצום בו לזכר אותם מאורעות נוראיים שאירעו בו.

הפעם הראשונה: ד'תתקל"א

ההתחלה הייתה בשנת ד'תתקל"א. בערש הולדתה של יהדות אשכנז המפוארת, בין נהרות הלואר והריין. יחסים מתוחים ששררו בין הנוצרים והיהודים בעיר היוו את הרקע להתפתחותה של עלילת דם, חסרת צידוק וביסוס, אף לא למראית עין. העילה הרשמית הייתה סוחר יהודי שהשקה את סוסו, ממנו נפלה חבילה לנהר. נוצרי שהיה במקום גם הוא, פירסם כי ראה כיצד היהודי משליך גופת ילד נוצרי לנהר. מכאן הדרך לאסון הייתה קצרה. אף ילד נוצרי לא היה חסר בעיר ולא נמצאו שום הוכחות לבדיה, אבל אף אחד לא חיפש באמת צדק ויושר. יהודי העיר בלואה הועלו על המוקד לעיני תושבי העיר כששירת "עלינו לשבח" על שפתיהם, ובכך הקיץ הקץ על הקהילה המפוארת.

העיר בלואה. כיום

המאורע המחריד גרם לזעזוע עמוק בקרב כלל יהודי אשכנז. קינות חוברו לזכר האסון, ורבינו תם תיקן אז את יום כ' בסיון ליום תענית לזכר הקהילה שנכחדה. "גדול יהיה צום זה מצום גדליהו בן אחיקם" התבטא רבנו תם על תענית כ' בסיון. ימים אחדים לאחר מכן, הסתלק רבינו תם לבית עולמו.

החשש והפחד בליבם של היהודים היה גדול במיוחד, בשל העובדה שדינם של בני קהילת בלואה נחרץ בתמיכת השלטון. לא היה זה פוגרום מקומי שהגיע "מלמטה", אלא ניתן לו גם אישור רשמי. במשך שנים רבות לאחר מכן נשמר יום כ' בסיון כיום תענית.

ה'נ"ה: פרעות רינדפלייש

הפעם הבאה שבה חודשה התענית הייתה מאות שנים לאחר מכן. היה זה לאחר שבשנת ה'נ"ח, כאשר אירופה הייתה בעיצומה של מלחמה בין מלכיה השונים, הקים אדם בשם רינפלייש כנופייה של פורעים במטרה לפרוע ביהודים. המון מוסת רב הצטרף לרינדפלייש ימ"ש, ויחד הם עברו מעיר לעיר וטבחו ביהודי אשכנז. ממרחק השנים איננו יודעים כמה יהודים נהרגו באותם מאורעות מחרידים. האומדן נע בין כמה אלפים לדעה אחת, לכמאה אלף יהודים לפי דעה אחרת.

קהילות שלמות הוחרבו והושמדו, המוני יהודים קפצו לאש לאחר שבחרו למות ולא להמיר את דתם. נשים וילדים מסרו את נפשם בגבורה עילאית כשהם מקדשים שם שמיים.

לאחר חלוף מאורעות הדמים, חודשה התקנה שהתקבלה מאות שנים קודם לכן. יום כ' בסיוון שב והתקבל כיום תענית לזכר חורבן הקהילות היהודיות באשכנז.

רשימה בכתב יד מאחת הקהילות היהודיות של הרוגי פרעות ת"ח ות"ט

גזירות ת"ח ות"ט: חורבן נורא

עוד כמה מאות שנים חלפו, והפעם היו אלו פרעות ת"ח ות"ט המפורסמות, שהביאו לחידוש יום הצום. פרעות אלו נחרתו בזכרון היהודי באכזריותם ובהיקפם העצום. גם אז הייתה זו מלחמה שפרצה בין רוסיה לפולין. מרד שנוהל בידי איכרים נוצל לטבח ביהודים, והמוני צוררים ערלי לב עלו על בתי היהודים במטרה לענות את יושביהם ולהרוג בהם. דמם של יהודי פולין, אוקראינה ורוסיה הלבנה נשפך באותם ימים כמים ברחובות. הקוזאקים בהנהגתו של בוגדן חמלינצקי ימ"ש לא חסו על איש. יהודים נהרגו אז במיתות משונות שלא ניתן להעלות על הדעת.

כשליש מיהדות פולין הושמד במהלך הפרעות הללו. לפי חלק מההערכות למעלה ממאה אלף יהודים נהרגו על קידוש השם באותם פוגרומים אכזריים. "ועד ארבע הארצות" המפורסם, התכנס לאחר שוך הפרעות ודן כיצד לקבוע אותן לזיכרון לדורות. בין התקנות היה חידוש מנהג התענית ביום כ' בסיון, הפעם גם לזכרם של המוני היהודים שנטבחו על קידוש השם בפרעות ת"ח ות"ט.

סליחות לכ' בסיון. מתוך סידור "כל בו" ישן

 במשך שנים רבות נשמר יום תענית זה בקרב הקהילות האשכנזיות. רבים נהגו גם לומר סליחות (לאחר כל אחד מהמאורעות שהוזכרו נכתבו סליחות שונות), וניתן היה למצוא קהילות השומרות על כך בעיקר עד לימי השואה האיומה. במקומות מסויימים שבו וחידשו את יום התענית לאחר אסונות פרטיים שאירעו באותם מקומות. בהונגריה שלאחר השואה נעשה נסיון לקבוע את היום שוב כיום מספד, לזכר שואת יהדות הונגריה. בדור האחרון כמעט ולא מציינים יום זה, למעט במספר חסידויות הממשיכים במנהג אמירת הסליחות. יש גם קהילות שבהם מקפידים שלא לערוך חתונות ביום זה.

מעניין לציין כי בשנת תשל"ח, במענה בקשר לקביעת חגיגת "ווארט" ביום כ' סיון (אגרות -קודש חל"ג ע' שט) כתב הרבי: בטח תהי' אחרי השקיעה.