"עמדו ואשמעה": המזכיר הנאמן | הרב אלי וולף
מלבד ארץ הקודש, בעולם כולו קוראים השבוע את פרשת בהעלותך.
בפרשה זו התורה מספרת: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח", והם ניגשו אל משה רבינו בטענה: "אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב וגו'".
מספרת התורה:"ויאמר אליהם משה, עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם".
רש"י בביאורו על הפסוק, מתאר את גדולתו של משה רבינו: "אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה, היה מדבר עם השכינה".
חלק זה של הפרשה מוכר לכולם, אנו קוראים בכל שנה מחדש.
אולם בימים אלו תפסה אותי מילה אחת שאמר משה רבינו לאותם יהודים:"עמדו", "עמדו ואשמעה".
*
ח"י סיון, זהו יום היאר-צייט של מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין.
זכה הוא, כמו המזכירים האחרים, "אשרי ילוד אשה", שהיתה לו הזכות והוא "היה מדבר" עם הרבי יותר מאשר כל חסיד אחר.
כאשר היינו נכנסים ל"מרכז", או היינו מצלצלים אליו ומבקשים להכניס בקשת-ברכה מהרבי, היינו כמו אותם יהודים שנאמר להם: "עמדו ואשמעה מה יצוה", מה יאמר הרבי.
ניתן לכתוב הרבה על הרב קליין ועל עבודתו בקודש פנימה, אבל ארצה להתמקד דווקא בדבריו אלו של משה רבינו - "עמדו ואשמעה".
*
כאשר בלק מלך מואב שלח לקרוא לבלעם, כדי שהוא, חלילה, יקלל את עם ישראל, מספרת התורה כי במענה לשאלת בלק: "ויאמר לו בלק, מה דיבר ה'?" - אומר לו בלעם: "קום בלק ושמע".
מבאר רש"י את דברי בלעם: "עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום".
כאשר מעבירים אליך את דברי השכינה, דברי נבואה בשמו של הקב"ה - "קום בלק ושמע", יש לעמוד: "עמוד על רגליך".
"עמידה", היא לא רק מצב טכני, הבדל של צורת האדם, אלא מהותה היא תוכן הדברים.
בישיבה, אדם עסוק ומונח בעצמו, ואילו בעמידה, הוא בטל אל הדברים שהוא עומד לשמוע.
כאשר נערוך השוואה בין "תלמידיו של בלעם הרשע" לבין "תלמידיו של אברהם אבינו" - נבחין בהבדל הבא:
בלעם אומר לבלק "עמוד על רגליך" - רק כאשר הוא עומד להעביר לו את דברי הנבואה, את דברי הקב"ה. רק אחרי שבלק שאל אותו "מה דיבר ה'"?
לעומת זאת, כאשר אותם יהודים פנו אל משה רבינו, אזי כבר בסיום דבריהם, עוד לפני שהוא שמע מהקב"ה מה דינם - הוא אומר להם "עמדו ואשמעה".
עוד לפני שיש הוראה מהקב"ה, ואפילו עוד לפני שאני נכנס אל הקודש פנימה, עליכם להיות במצב של "עמדו". ראשית דבר "עמדו", ורק אחר כך "ואשמעה מה יצוה ה' לכם".
הגוי, גם הנעלה שבהם כבלעם בן בעור (על הפסוק "ולא קם עוד נביא בישראל כמשה", אומרים חז"ל: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזהו זה, זה בלעם בן בעור") - רק כאשר הוא בא עם דבר ה', אזי מתבקש הביטול של האדם, "עמוד על רגליך".
אך בעם ישראל, הרבה לפני שניגשו לשמוע את דברי הנבואה, עוד כאשר הם הציגו את השאלה למשה רבינו - כבר אז הם במצב של עמידה וביטול, "עמדו ואשמעה".
*
כאשר היה מגיע מכתב מהרבי בדואר, כאשר מתיבת הדואר הציצה "המעטפה המיוחדת", מעטפת דואר-אויר בגוון תכלת, שפסים אדומים-כחולים מעטרים את צידיה - ההתרגשות היתה גואה, "הגיע מכתב מהרבי". היו כאלו שלא היו פותחים אותה לפני טבילה במקווה, וכמובן רק בחגירת גארטל.
כאשר המעטפה ממזכירות הרבי היתה מגיעה - וודאי שהיה "עמוד על רגליך",
אבל יהודים, חסידים, כבר בעת כתיבת המכתב, עוד כאשר נכנסנו אל חדר המזכירות, כאשר צלצלנו אל הרב קליין - כבר אז היה "עמדו ואשמעה". החיים היום-יומיים התנהלו אחרת, גבוה יותר. עמידה, לא ישיבה.
כמו אז, ברור הדבר שגם כיום, כאשר כותבים פ"נ לרבי, שולחים מכתב לאוהל, ובוודאי כאשר עומדים להכנס לאוהל לפנימה - תנועת הנפש היא "עמדו ואשמעה". עוד לפני "ואשמעה", נמצאים במצב של "עמדו".
*
הרב בנימין קליין, שללא ספק ניתן להחיל עליו את הגדרתו של רש"י "אשרי ילוד אשה" - היה סמל ודוגמה חיה של "עמדו ואשמעה".
כל מי שהסתובב ב-770 בימים הטובים, ראה כיצד הרב קליין היה עומד רגע לפני כניסתו אל הקודש פנימה. אין מי שה"ציור" הזה לא נחקק בו.
ראינו כיצד עומד חסיד לפני כניסתו לרבי, באיזה ביטול הוא היה עומד לפני דלת חדרו הק' של הרבי, באיזה מתח הוא היה שרוי, "עמוד על רגליך", על אף שהוא היה נכנס אל הרבי בתדירות גבוהה.
"עמדו ואשמעה".
מאפשרים לכם לקבל
