לפני שנים חי בארץ ישראל יהודי, ששמו המקורי היה פרנץ הופמן. הוא העיד על עצמו שהוא נולד כילד יהודי בהונגריה, אבל בעיניו העם היהודי היה עם ברברי. בכל פעם שהוא היה שומע יהודי מדבר באידיש או בעברית, הוא היה רוצה לתת לו סטירת לחי. בעיניו היהודים היו בזויים.

הוא עצמו היה בעל שיער בהיר, וכלפי חוץ הוא לא היה נראה יהודי, אבל כשהתחילו כל הצרות על היהודים בהונגריה עם הנאצים, גם אותו רצו להרוג. לאחר כמה שנים הוא החליט שהוא כיהודי צריך לעלות לארץ ישראל. הוא ואשתו קיבלו אשרת עלייה, והגיעו אל האוניה שנסעה מאירופה לארץ ישראל. האנשים שהיו על האונייה ראו שיש כל מיני אנשים שמתחפשים ליהודים ורוצים לעלות לארץ, ולכן הם עשו להם סוג של זיהוי.

כשהוא ואשתו עלו לאוניה, שאלו את אישתו: "את יהודיה?", והיא השיבה מיד: "כן". "אם כן", אמרו האנשים, "אז תגידי בבקשה איזו תפילה, איזה פסוק". היא ניסתה להיזכר, ואז היא נזכרה בקידוש שאבא שלה היה עושה בשבת, והיא אמרה: "בורא פרי הגפן". הם אפשרו לה לעלות לאוניה, ואז הגיע תורו של פרנץ הופמן. " אתה יהודי?" שאלו האנשים, והוא השיב בחיוב. "אם כן, תגיד איזה פסוק, איזו תפילה", אמרו האנשים. בראשו של פרנץ לא עלה שום דבר, אבל אז נזכר בפסוק קצר מבר המצווה: "וארשתיך לי באמונה". גם הוא זכה לעלות אל האוניה אל ארץ הקודש.

לימים, היהודי הזה שינה את שמו לאפרים קישון, אחד מאישי ציבור המוכרים בישראל. אבל מה נשאר לו? "וארשתיך לי באמונה", הקשר הזה שאי אפשר לנתק אותו.

כתוב במדרש שבזכות האמונה תבוא הגאולה. משמעות המילים "וארשתיך לי באמונה", היא שיש לנו קשר מיוחד עם הקדוש ברוך הוא, כמו קשר של אירוסין, יש לנו חיבור תמידי עם הקדוש ברוך הוא. לפעמים לא רואים את זה, אבל פנימה לכל יהודי יש חיבור עם הקדוש ברוך הוא, יש לו אמונה. אנחנו רק צריכים לעורר את הלב היהודי, את הנקודה היהודית, ולחזק את האמונה שלנו בה' יתברך ובתורתו.