לרגל 150 שנה לחתונת הרבנית דבורה לאה בת אדמו"ר המהר"ש עם הרב משה אריה לייב גינזבורג שחל השבוע מוגש בזה סקירה קצרה ומרתקת על קורות חיי הרמ"ל.

מאת: דוב בער זקלס

בית הוריו

אביו הוא הגביר המפורסם ר' אברהם זלמן גינזבורג מהעיר ויטבסק, הוא נזכר בספר "אהלי משה" מהרב משה קריינש שיצא לאור בשנת תר"מ, בין רשימת  "מקבלי הספר".

ישנו מכתב של ר' יוסף יצחק מאוורוטש בנו של הצמח צדק אליו, שבו הוא מבקש שיקנה עבורו תה מסוג מסויים:

"בעזה"י יום ג' כ"ז תמוז תר"ל, אוריץ

רו"ש לידידי הגביר המפורסם הוו"ח וכו' מו"ה אברהם זלמן נ"י גינזבורג

בקשתי לכתוב למאסקווע שיושלח לי משם טייא האלובקאוו ארבעה פונט מן ג' רו"כ, ועולה בנכיון פ' 2.40 רו"כ כ"פ. והמעות יושלח לו או מפה או בליבאוויץ כמה שיגיע.

ויקבל החוה"ש מאדה"ש ידידו הדו"ש מלונ"ח

יוסף יצחק

יודיעני אם באפשר לשלוח מפה ישר למאסקווע לסקלאד הלובקאוו מעות, מקודם שישלח בעצמו הטייא, אם זה בטח, ולא אצטרך להטריח את מעל' כל פעם. אך לע"ע לעשות כנ"ל, ולכתוב לשם, כי אין לי טייא, והטייא דקיעב אינני יכול לשתות." (מבית הגנזים, ענייני רבותינו נשיאנו ואדמו"רי חב"ד)

אדמו"ר הריי"צ סיפר כי במהלך מאמציו של אדמו"ר המהר"ש לפטור את בנו אדמו"ר הרש"ב מגיוס לצבא, התלווה אליו ר' אברהם זלמן יחד עם עוד מספר חסידים לאחת מפגישותיו עם אנשי הממשל בנושא זה (רשימות היומן, עמ' ר"א-ב' וראה גם ספר השיחות תרפ"ח - תרצ"א, עמ' 223)

פעם נוספת מסופר שהוא הגיע לאדמו"ר המהר"ש עם ידיעה מיהודה קענער - שהיה מתווך בין המתנגדים, ובמיוחד בין המשכילים,לאדמו"ר המהר"ש , אודות מאורע חשוב, ככל הנראה גזירה שנגזרה על יהודי רוסיה.

אדמו"ר המהר"ש מיהר ונסע לאוהל של אבותיו, ושהה שם עשרים דקות, ולאחר שיצא הפטיר:"פטור .אבא (הצ"צ) אומר, אין זה שום דבר" (רשימות היומן עמ' רמה)

העדות האחרונה ממנו בכתבים היא משנת תר"מ. סביר להניח שבסביבות שנים אלו נפטר.

לא ידוע פרטים על ילדותו של ר' משה לייב.

חתונתו

ביום שישי ח' סיוון ה'תרל"ב, זכה להינשא עם בתו הבכורה של אדמו"ר המהר"ש, הרבנית דבורה לאה ( נולדה בשנת תרט"ו - על פי מפקד שנערך בליובאוויטש בשנת תר"כ).

מסיבת התנאים התקיימה לפני כן בי"ג אדר ב' תרל"ב, שבת פרשת זכור - ויקרא, ואדמו"ר המהר"ש אמר בה את המאמר "המגיד מראשית אחרית". 

בהזמנה לחתונה כותב אדמו"ר המהר"ש:

"כאשר זיכני השי״ת בנשואי בתי תי׳ עם ב״ג המופלג האברך מו״ה

משה ארי׳ ליב נ״י בן המופל׳ הגביר המפורסם וו״ח מו״ה אברהם זלמן

נ״י אשר הוגבל הזמן למז״ט ביום ועש״ק א׳׳ח דחה״ש הבע״ל אי״ה,

אמרתי אקרא למאהבי נפשי שבא יבואו ליום המוגבל על ראש שמחתי

להתעלס באהבים כיד ה׳ הטובה עלינו, והשי״ת יזכנו לשמח חו״כ.

ויעזור ל[הם] בכל מאוויי נפשם להיטיב להם מנפש ועד בשר. "

(אגרות קודש המהר"ש, אגרת ז').

בחתונה אמר אדמו"ר המהר"ש שישה מאמרי חסידות  ד"ה "האבות קיימו התורה", "נשא את ראש", "שוש תשיש", "מהרה ישמע", "שורש עניין הקול" ו"קול מצהלות".

לימים סיפר אדמו"ר הרש"ב לבנו אדמו"ר הריי"צ, כי המאמרים שנאמרו בחתונה עסקו בענין תשובה תתאה ותשובה עילאה , והוא בתור ילד בן אחד עשרה היה מוטרד מכך שלא הבין את תוכנם של המאמרים, אדמו"ר הריי"צ התבטא שבעת ששמע זאת אחזתו טלטלה  .

לאחר מכן הסביר לו אביו : "אתה יודע שיש גוף ונפש, וחיות הנפש הוא כמו חיות הגוף, הגוף חי על ידי התקשרותו בנפש, וגם הנפש חי על ידי התקשרותה ב (חסר כאן), תתאה - זה הגוף, עילאה - זה הנפש.

ועפ"ז, תשובה תתאה - ענינה להסיר את הצניעות להתקשרות הגוף בנפש, ותשובה עילאה - ענינה להסיר המניעות להתקשרות הנפש ב(חסר כאן) (רשימות, חוברת קפ"ז, עמ' 20).

לאחר נישואיהם התיישבו הזוג בויטבסק.

עם רבותינו נשיאנו

החל מנישואיו, היה אדמו"ר המהר"ש שולח אותו יחד עם בנו הרז"א ועוד שלושה שלוחים לפתוח את הדלת בסדר הראשון של פסח, לאמירת "שפוך חמתך" (ספר התולדות המהר"ש, עמ' 72 - תש"ז)

אדמו"ר המהר"ש היה מקפיד שיקראו לבניו וחתניו בראשי תיבות, ואף הוא היה מקפיד על כך, וכך היה אומר: "גייט צו [לכו אל], רז"אן [ר' זלמן אהרן], גייט צט רמל"ן וכו'" (רשימות, עמ' ק"צ)

מסופר על משכיל אחד בשם בערגמאן, שבעת אסיפה שנערכה על דרכי החדרת ההשכלה בתוככי בני ישראל ל"ע , הוא פתח את פיו ואת לשונו, אך לא הצליח להחזיר את הלשון לפיו, ולבסוף מת. המאורע התרחש בעת שאדמו"ר המהר"ש שהה באוהל, וכשחזר צחק ואמר לרמ"ל: "אצל המרגלים נתארך לשונם עד טבורם, האם יש צורך שיתארך עד הטבור דווקא? עד הסנטר גם כן מספיק" (רשימות, עמ' רע"ד - רע"ה)  

הרמ"ל השתתף בחתונת אדמו"ר הרש"ב בשנת תרל"ה, ושמע יחד עם הרז"א את אדמו"ר המהר"ש שאומר, כי איך ששמחו החסידים בחתונה, כך ירקדו החסידים שיבוא משיח (ליקוטי דיבורים, כרך א', עמ' ל"ב - 74).

אדמו"ר הריי"צ ציין כי אדמו"ר הרש"ב, הרז"א והרמ"ל היו חוזרים על המאמרים של אדמו"ר המהר"ש באופן קבוע, והרמ"ל היה ראשון, הרז"א שני ואדמו"ר הרש"ב שלישי,  (רשימות אדמו"ר הריי"צ מכ"ד סיוון תרנ"ו),  על ההמשך "חייב אדם וכו'" שנאמר על ידי אדמו"ר המהר"ש בשנת תרל"ח, סיפר אדמו"ר הרש"ב שהרמ"ל זכר אותו טוב יותר מאדמו"ר הרש"ב והרז"א, והוא חזר עליו לפני המשפיע ר' שמואל דובער מבוריסוב (ספר השיחות ת"ש - תש"א, עמ' קל"ט), ובמקום אחר מציין כי ישנה הנחה של הרמ"ל על המאמר "כמים הפנים" משנת תרל"ט (ליקוטי דיבורים המתורגם, חלק א' - ב', עמ' 60) .

מכאן מובן כי הרמ"ל שימש כחוזר ומניח בעת שהותו בליובאוויטש.

בשנת תרמ"א ארגן בליובאוויטש הכנסת ספר תורה, ובשונה משאר ההכנסות, האירוע נערך בשקט וללא רעש גדול (ראה אוצר סיפורי חב"ד, חלק י"ח, עמ' 36)

אדמו"ר הריי"צ סיפר שיש מכתב של אדמו"ר המהר"ש לרמ"ל, בו כותב כי אף שכיבוד חותן זה מדרבנן, "אבל גם "דרבנן" אינו מתגלגל" (=היינו שלא יהיה קל בעיניו) (רשימות, עמ' רכ"ו).

במכתב משנת תרנ"ג לחסיד ר' אשר גורסמן מניקולייב, כותב אדמו"ר הרש"ב: "נדרשתי מגיסי הרמ"ל, לדרוש מכבודו" (אגרות קודש הרש"ב, חלק ו', אגרת א'קמ"ט)

במכתב משנת תר"ע  לרב מרדכי דובער הורביץ, אחיינו של אדמו"ר הצמח צדק, מבקש אדמו"ר הרש"ב לתת רישיון לשוחט מסויים ומציין כי גם גיסו הרמ"ל מסכים לכך (אגרות קודש הרש"ב, חלק ו', אגרת א'רכ"ז) 

במכתב משנת תרע"ט לר' שמואל מיכל טריינין, כותב אדמו"ר הרש"ב, כי הוא שלח שליח לויטבסק כדי להיוודע בשלום הרמ"ל ואשתו, לאחר ששלוש רבעי שנה הוא לא שמע מהם דבר, ולפי "השמועות המבהילות" , הרמ"ל היה עצור למשך יום "עד אשר סילק ההערכאה" (אגרות קודש הרש"ב, חלק ה', אגרת א' ק"ג).

זמן קצר לפני פטירתו, בי"ח אדר תר"פ, כתב אדמו"ר הרש"ב מכתב לרמ"ל ואשתו ושאר בני ביתם, בו הוא מודה להם על המכתב שקיבל מהרבנית דבורה לאה אודותם, וציין "ובכ"ז התענגתי מאוד אשר ת"ל נועדתי מכם" ומוסיף: "מה שלומכם ובריאותכם, איך אתם חיים, ואם יש לכם פרנסה, ואם במסחרים הקודמים או איזה עניינים אחרים", וכן מתעניין אודות מספר חסידים שהתגוררו בויטבסק (אגרות קודש הרש"ב, חלקב', אגרת תקי"ג)

עיסוקיו ופועלו

עם בואו לויטבסק הוא נודע כאחד מעשירי העיר, ושימש כבנקאי (ויטבסק - ספר קהילה, עמ' 23, 30) עד לסוף ימיו (שם, עמ' 48).

במכתב לגביר ר' ישעיה ברלין משנת תרס"א, כותב אדמו"ר הרש"ב, "בקשתי להודיעני אם כתב לגיסי הרמ"ל שי' כאשר הבטיח לי", לא ידוע מה תוכן ההודעה שביקש אדמו"ר הרש"ב לשלוח לגיסו (אגרות קודש הרש"ב, חלק ג', אגרת תרפ"ה). במכתב נוסף מאותה שנה לבנו אדמו"ר הריי"צ, כותב אדמו"ר הרש"ב: "הנני שולח לך אווז"ג (=המחאה) מידידינו הרמ"ח לגיסי הרמ"ל שי' על סך הנ"ל (=מאה רובל) ) (אגרות קודש הרש"ב, חלק ג', אגרת תשס"ד).

במכתב של אדמו"ר הריי"צ  משנת תרס"ב הוא מדווח, כי לרמ"ל היה שותפות ביער ואחוזה עם גיסו ר' מנחם מענדל שניאורסון, בן אדמו"ר המהר"ש, ולפני זמן קצר הם מכרו את היער והאחוזה וחילקו את הרווחים ביניהם (אגרות קודש הריי"צ, חלק ט"ז, אגרת ה'תש"א).

במכתב שכתב אדמו"ר הרש"ב לבנו אדמו"ר הריי"צ, הוא מורה לו שידבר עם הרמ"ל לפעול שהרב מנחם מענדל חן, ימונה כרב העיר ויטבסק, במקומו של הרב שמריהו יהודה לייב מדליה שפרש מרבנות העיר בשנת תרס"ט (אגרות קודש הרש"ב, חלק ב', אגרת תל"ח).

בחודש מנחם אב תרע"ז התארגנה אסיפה נרחבה בה התכנסו גדולי ישראל ובראשם אדמו"ר הרש"ב, ר' חיים עוזר ועוד, שעסקה בהתארגנות לכינוס יהודי נרחב שעמד להתקיים ברוסיה וכן בהקמת מפלגה חרדית בשם "אחדות" שתתמודד בבחירות בכינוס, מבין העסקנים שהשתתפו באסיפה נמנה הרמ"ל בעצמו (אגרות קודש הרש"ב, חלק ב', עמ' תת"ע).

במכתב ששלח אדמו"ר הריי"צ לרמ"ל בשנת תרפ"א, בו הוא מכנה אותו: "דודי יקירי, הרב הנעלה והכי נכבד, וו"ח אי"א מוה"ר משה אריה ליב שליט"א", הוא מבקש ממנו לקבל את השד"ר אליהו הבר, מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, שהגיע לויטבסק להתרים עבור "קופת רבי מאיר בעל הנס" - האחראית על החזקת ישיבות תומכי תמימים, ו"לקרבו בכל מיני קירוב", ובנוסף ביקש ממנו אדמו"ר הריי"צ שיתמנה כחבר ועד הקופה (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק א', אגרת ע"א).

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע

פטירתו ומשפחתו

אשתו דבורה לאה נפטרה בין השנים תר"פ - תרצ"ג (היא מוזכרת בין החיים במכתב של אדמו"ר הרש"ב ,הובא לעיל, משנת תר"פ, ובתואר "עליה השלום" ב"השמטות לרשימות היומן" .תשרי תרצ"ג), הוא עצמו נפטר בט"ו תשרי תרצ"ה ונטמן במלחובקה הסמוכה למוסקבה. יתכן שהוא עצמו התגורר במוסקבה בימיו האחרונים (ראה ליקוטי דיבורים בלה"ק, חלק ג' - ד', עמ' 913). על מצבתו נכתב :"איש חשוב, חתן כ"ק אדמו"ר המהר"ש, זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, ר' משה גינזבורג ב"ר אברהם (להעיר ששמו המלא (משה אריה לייב) ושל אביו (אברהם זלמן) הושמט מנוסח המצבה).

בשנת תש"ע שוקמה המצבה מחדש.

בניו ובנותיו הם: דוב בער (בערקע) גינזבורג, אדמו"ר הריי"צ סיפר עליו שהוא היה "בעל כישרון", פעם כשהיה ילד, הוא שאל את אדמו"ר המהר"ש שאלה, ואדמו"ר המהר"ש השיב לו שישאל את השאלה את אליהו הנביא בליל הסדר, בפועל בערקע נרדם בשני הסדרים. לאחר מכן כששאל אותו אדמו"ר המהר"ש האם ראה את אליהו הנביא הוא השיב בשלילה והוסיף שהוא חושב שגם הוא (המהר"ש) לא ראה אותו.

לאחר הפסח קרא אדמו"ר המהר"ש לבערקע לחדרו צבט בלחיו, ואמר לו: "ביזט א שייגעץ…" ומיד ה החל ללמוד עמו את הפסוק "כי ימצא חלל…" ושינה מהמשך לשון הפסוק ואמר "על פני השדה", והחל לדבר עמו על קבורת ישראל.

בערקע לא הבין את משמעות הדברים, ותהה על כך במשך שנים רבות. אחרי המהפכה ברוסיה (בשנת תר"פ) הוא נסע למוסקבה ברכבת ונחלה, הרופא שהיה במקום אמר לו שאין לו מה לדאוג, אך בפועל זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר באמצע הדרך ולא זכה להיטמן בחלקת ישראל. (רשימות, עמ' רצ"ז - רצ"ח).

בן נוסף של הרמ"ל היה אהרן יוסף גינזבורג,  נולד בשנת תרל"ח. בליקוטי דיבורים (בתרגום ללה"ק, חלקים ג' - ד', עמ' 913) מובא דו שיח מעניין שהיה לו עם אדמו"ר הריי"צ בהיותם

ילדים

בנים נוספים הם: שמואל, מוסיא גרוביץ, שיינא מאירוביץ' (שני הבנות הנ"ל מוזכרות באגרות קודש הרש"ב, חלק ב', אגרת תקי"ג), רחל וחסיא.

 בעת המהפכה ברוסיה נעצרו אהרן יוסף ואחת מאחיותיו למשך תקופה בכלא (ויטבסק, עמ' 30) 

בגיליון החג של "כפר חב"ד", תשרי תשס"ה, נחשפו שתי תמונות של הרמ"ל בעירו ויטבסק.