שפות יהודיות
בסכנת הכחדה

שפות רבות היו להם ליהודים במשך אלפי השנים האחרונות. רבות מהן אבדו דווקא בשנים האחרונות, ובכך עלה הכורת על עולם שלם שחי בשפה ייחודית, עצמאית. רגע לפני שהן נשכחות לחלוטין, בחרנו לספר את סיפורן של שלוש מהן:

 ברברית יהודית 

שמעתם פעם על ברברית יהודית? קשה להאמין. מדובר בשפה הנמצאת לחלוטין בסכנת הכחדה, ואולי אפילו נכחדה כבר לחלוטין. דוברי השפה הזו היו יהודים שהתגוררו על הרי האטלס, בעיקר באזורים הגובלים עם מרוקו. על ההרים סביבם התגוררו שבטים ברברים, שדווקא לצידם מצאו אותם קהילות יהודיות מנוחה, וזכו לשלווה יחסית.

ברברית-יהודית היא בעצם ניב יהודי של השפה הברברית שהייתה מקובלת באזור מגוריהם. על אף שעד לפני כשישים שנה נמנו עשרות אלפים שדיברו את השפה הזו, בבדיקה שנערכה לפני כשלושים שנה נמצאו לה רק כ-2000 דוברים, רובם בארץ הקודש. מאז ככל הנראה המספר רק הלך והתמעט, ואם נותרו לה דוברים הם בוודאי רק מתי מעט.

קבוצת יהודים מהרי האטלס לפני כמאה שנה

 איטלקית יהודית 

את היידיש כמעט כולם מכירים, אבל דווקא מי שהיוותה את אחת היסודות ליצירתה – האיטלקית היהודית, שפה עשירה ועתיקה, כמעט והשתכחה מן העולם. כפי שעולה ממחקריהם של מי שהתחקו אחר מקורות היידיש, מסתבר כי מצויים בה שורשים עתיקים שמקורם בשפת "איטלקית-יהודית", וזאת כנראה בשל העובדה כי חלק מיהודי אשכנז בתקופה שבה החלה להיווצר היידיש הגיעו מאזורים בהם הייתה האיטלקית היהודית שלטת.

מדובר באחת השפות היהודית המפורסמות שהייתה בעבר, ואולי אף המפורסמת ביותר לאחר הלאדינו והיידיש. כיום, כמעט ולא נותרו לאיטלקית היהודית דוברים, למעט כמות מזערית ההולכת ופוחתת (על פי הערכות, מדובר בכ-200-250 דוברים בעולם כולו).

כפי שמשתמע משמה, השפה שימשה בעיקר את יהודי איטליה, אך גם במספר קהילות מחוצה לה. כל עיר וקהילה באיטליה החזיקה בניב משלה בשפה היהודית הזו. שמות נוספים נקראו לה במשך השנים, כמו "איטליאנו" ו"וולגאר".

סידור מתורגם עתיק באיטלקית יהודית

 ארמית יהודית 

השפה הבאה אינה באמת בסכנת הכחדה. ואם נרצה לדייק, היא ככל הנראה לא תמוש מפיותיהם של יהודים מעתה ועד עולם. אם עוד לא ניחשתם, מדובר כמובן בארמית, שבה נכתבו התלמוד הבבלי, וגם תרגום אונקלוס המפורסם. הקשר ההדוק שלנו היהודים עם השפה הזו החל למען האמת עוד מוקדם יותר; בספר בראשית אנו קוראים על הגל-עד שהקימו יעקב ולבן. לעומת יעקב שקרא לגל האבנים בשמו העברי – 'גלעד', לבן בחר לכנותו בשמו הארמי, "וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן - יְגַר שָׂהֲדוּתָא". צמד מילים אלו, בשפה הארמית, נכללו גם הם כחלק מתורתנו הקדושה.

על אף שארמית הייתה אחת השפות הנפוצות בעולם בתקופת כתיבת התלמוד הבבלי, זוהרה הלך ואבד עם השנים. במדינות בהם היא הייתה השפה הראשונה והמוכרת, דחקה את רגליה הערבית, וברבות השנים נותרה הארמית שפה מדוברת רק בקרב שבטים וקהילות במקומות נידחים במיוחד. בעיקר באזור כורדיסטאן.

מי ששימר את השפה, היו כאמור שבטים שונים, אך גם קהילות יהודיות מקומיות שהשתמשו בה כשפתם. רובם ככולם של יהודי כורדיסטאן דוברי הארמית, עלו לארץ ואיבדו את הארמית שבפיהם. למרות זאת נותרו קהילות מסוימות בארץ המקפידות לשמור את שפת אבותיהם. כיום ישנם עוד רבים החיים בעולם ודוברים שפה זו על בוריה. הארמית שבפיהם נקראת אמנם "ארמית חדשה" והיא אינה דומה לגמרי לארמית שאנו מכירים מהגמרא, אך אף שהם אינם שווים לחלוטין ניתן בקלות להבחין בצד השווה שבהם.