יצחק יהודה הולצמן

המאמר הופיע בשבועון 'כפר חב"ד'
 

1.

ביום חמישי ג' בסיוון, שלושת ימי ההגבלה לקראת מתן תורה, הלך לעולמו הרב אורי זוהר ע"ה. הוא זכה לצאת מעומק התחתית שבתחתית החושך של הבלי העולם הזה, לעולמה של תורה וקיום מצוות בהידור, תוך שהוא זורק לאחור את כל הבלי העולם הגשמי שבו היה מונח. המהפך שעשה בחייו קידש שם שמיים ופתח צוהר לרבים שנהרו אחריו, לפני המהפך הדרמטי בחייו.

הזמר יהורם גאון פרסם טור לאחר פטירת ידידו הרב אורי זוהר. על פי אותו טור פרידה נוכל להבין מהיכן הוא הגיע. להלן קטע קטן:

"...אני זוכר שישבתי שם באולם, מרחף בדמיונות וחולם חלומות, שאולי אזכה פעם להיות אחד משחקניה של להקת הנח"ל (שכוכבה היה אורי זוהר). 'לפעמים חלומות מתגשמים' והגעתי ללהקת הנח"ל, אורי כבר לא היה שם אבל שמו נישא כמו ענן צחור מעולם האגדה בשמיה של הלהקה.

"באחת מתוכניות הלהקה הוא חזר כבמאי. החדשים ואני בהם, יראנו מלדבר איתו, הוותיקים הביטו בו כאילו היה 'אדמו"ר'.

"בעת החזרות על התוכנית נפטר אבי ונפלו עלי השמיים. לא רציתי לחזור יותר ללהקת הנח"ל כי לא היו בי כוחות ורצון ויכולת, לשיר, ובוודאי שלא להצחיק במערכונים. רציתי להישאר בירושלים, להסתגר, לא לצאת מן הבית להיות לבד עם עצמי, עם אבי.

"הוא הגיע ל'שבעה' בירושלים וישב איתי והצטער איתי ואני זוכר שאמרתי לו שאני עצוב כמו לילה בלי ירח. איך אחזור לצחוק? הוא דיבר ודיבר ואני בכיתי ובכיתי, ובמילים מלאות היגיון של איש חכם שרק אחרי שנים הבנתי, הצליח להחזיר אותי ללהקה.

"פעם כשחזרתי ללהקה מירושלים באחד החופשים, הבאתי עימי מחזור תפילות של אבי שהיה יקר לי ביותר , והבאתי לו כשי של תודה על שהתעקש על חזרתי ללהקה ולחיים ופשוט הציל אותי מעצב אין סופי.

"הוא עמד אז ליד הבמה מוקף בכל אנשי הלהקה, ואני מגיש לו את הסידור של אבי, הוא מביט בסידור ושואל: 'מה זה?'

אני אומר לו: "סידור תפילה".

והוא שואל אותי: 'מה עושים עם זה?'

אמרתי: 'אם רוצים מתפללים לפעמים'.

'מה כתוב בדבר הזה?', הוא שאל לצחוקם העצור של כל אנשי הלהקה שסביבנו, ועניתי: 'יש בו שלוש תפילות, שחרית מנחה וערבית'.

'ואני צריך להתפלל עם הספר הזה?', שאל כשאני עומד מובך למול להקה שעוצרת את עצמה מלצחוק בקול רם וכמעט בכיתי, כי הסידור היה של אבי.

אז אמרתי לו: 'לא צריך אל תיקח', אז הוא אמר 'טוב בסדר נראה מה נעשה עם זה'.

"נפלאות דרכי הק-ל שאני מספר לכם על הרב ששמו אורי זוהר ששאל אותי פעם מזמן-מזמן, בגלגול אחר של חייו, על סידור תפילה: 'מה זה הדבר הזה?'".

2.

הכרתי את הוריו של הרב אורי זוהר. הם גרו ברחוב שלום עליכם 18 והרב חיים יהודה פלדי יו"ר 'הוועד למען שלמות העם' גר עם רעייתו בבית צמוד ברחוב שלום עליכם 20, שם גם שכנו משרדי הוועד שמהם ניהלו את המאבק למען תיקון חוק השבות ע"י גיור כהלכה.

להורי הרב אורי זוהר הייתה חנות פרפומריה בפינת בן יהודה שלום עליכם ויצא לי לשוחח לא מעט עם אביו. כשאורי בנו החל לחזור בתשובה אביו קרא לי והתגאה במעשי בנו (בניגוד להורים אחרים שילדיהם חזרו בתשובה). יום אחד האבא אמר לי, כשעוד לא חבש כיפה על ראשו, תרים את חולצתי ותראה... ראיתי שהוא החל ללבוש 'טלית קטן'. צהלה הייתה על פניו.

האבא ידע שאני קשור לחב"ד וסיפר לי בהתרגשות כי הניצוץ היהודי שנדלק אצל בנו היה בזכות חב"ד, "בזכות הרב צבי גרינוולד החב"דניק". וכה סיפר: "בני הזמין את הרב גרינוולד לאחת מתוכניותיו הפופולריות בטלוויזיה, שמע ממנו על היהדות שהייתה זרה לדור הצעיר, דברי הרב משכו אותו". מאז קיימנו מספר רב של שיחות כשהוא מתגאה בבנו ההולך בדרכו החדשה.

למעשה, מה שהאבא לא ידע, שהניצוץ נדלק אצל הרב אורי זוהר מספר שנים קודם לאותה תוכנית. היה זה בערב מיוחד שהתקיים בקיבוץ גבעת ברנר, כפי שסיפרה לי השבוע מרת שפרה שתחי' מרוזוב אלמנתו של הרה"ח הר"ר אברהם דוד הי"ד מרוזוב מכפר חב"ד, שנהרג בשבת, ל' בסיוון תשכ"ז, לאחר התפילה, במלחמת ההתשה ליד קנטרה על גדות תעלת סואץ.

אחרי נפילתו של הרב מרוזוב הי"ד, הרבי ציווה לצעירי חב"ד לארגן פעילויות עם אלמנות חיילי צה"ל וילדיהן. רעייתו, מרת שפרה שתחי', קיבלה את הפיקוד על פעולות אלו. אחת הפעולות המרכזיות הייתה מסיבת בר מצוה ליתומי צה"ל בכפר חב"ד ובה השתתפו הרבה חברי כנסת ואישי ציבור.

מי שנהרג עם בעלה על גדות תעלת סואץ, בעקבות פגז מצרי שחדר לעמדתם, היה חברו הקרוב אורי הי"ד וייסלר מקיבוץ גבעת ברנר. אורי הותיר את זוגתו ההרה (עם בנה הנולד לאחר מכן - אורי יאיר שיחי').

במלאות 'שלושים' לנפילתו של אורי בקרב, ארגנו חברי הקיבוץ בגבעת ברנר ערב לזכרו ולזכרם של עוד מספר חברים שנפלו בקרב הי"ד.

לערב הוזמן אורי זוהר, כדי לבדר את האנשים ולהפיג את העצב בנפילת חבריהם. חברי הקיבוץ, שאינם שומרי תורה ומצוות, לא הבינו, שלא באשמתם, כי בערב כזה יש להכניס קצת דברים רוחניים ולא באמצעות בדרן ושחקן.

"שמעתי על אותו ערב", סיפרה לי, "הצעתי, כיוון שאורי וייסלר בן הקיבוץ ובעלי נפלו יחדיו בקרב, מן הראוי שיציינו את שניהם באזכרה. בעלי היה מוכר כ'אותו אחד שהניח לכולם תפילין בתעלה'. אלמנתו של אורי הסכימה בחפץ לב".

מרת שפרה, המשיכה לתאר את שהתרחש:

"ביום שנקבע הופעתי בשערי הקיבוץ בליווי הרב צבי גרינוולד ע"ה, שהיה אומן בהפצת המעיינות. הרב גרינוולד ידע להתחבר לבני הקיבוצים שהיו רחוקים מאידישקייט. ביקשתי מהרב גרינוולד שימסור לחברי הפלוגה של בעלי ואורי, שהגיעו להשתתף באזכרה, את שבעה עשר זוגות התפילין שרכשתי מהכסף שהוענק לי לאחר שהתפילין של בעלי נשרפו מההפצצה.

"כמובן", מספרת שפרה, "הגבות הורמו למראהו של הרב צבי גרינוולד, יהודי עם זקן, פאות ועם הלבוש החסידי. בתחילת הערב, הרב גרינוולד הוזמן לשאת דברים כידידו של בעלי.

"בהזמנת המנחה, הרב גרינוולד החל לדבר בלהט על עליית הנשמה מעלה מעלה בעולמות העליונים של אותם חיילים שמסרו נפשם על הגנת הארץ ועל חלקן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן ואשר בזכותן עם ישראל יושב בבטחה בארצו.

"קהל חברי הקיבוץ וכן אורי זוהר שהוזמן אף הוא לאותו ערב, האזינו בשקיקה לדברי הרב שיצאו מן הלב וכנראה נכנסו לליבותיהן של המשפחות השכולות, חברי הקיבוץ ולליבות כל הנוכחים. בסיום דבריו עלה אורי זוהר לבמה. לפני הופעתו הגיש לו הרב גרינוולד כוס משקה ואמר לו לומר 'לחיים' לעילוי נשמת הנופלים.

"אורי זוהר אחז את הכוסית והרימה לכיוון פיו, אך הרב גרינוולד עצרו: 'מה עם ברכה?'. בתחילה אורי זוהר סירב, הרב גרינוולד לא וויתר, כך זה נמשך אולי עשר פעמים, ובפעם העשירית 'נכנע' אורי זוהר ובירך כשהרב גרינוולד מקריא לו מילה במילה את הברכה.

"אני רוצה לציין", אומרת שפרה, "שההורים השכולים, כפי שציינו בפניי, התחברו לדברי הרב גרינוולד וכל ענייני הבידור בעת ההיא של ימי השכול לא דיברו אליהם כלל וכלל.

"הערב הזה הדליק את הניצוץ הראשון לחזרתו בתשובה של הרב אורי זוהר ע"ה, כך אמר לי", סיפרה לנו, "ואף הוא הזמין אותי לברית של בנו בכורו והענקתי לו אז את ספר התניא".

הרב צבי גרינוולד ז"ל, בדרך לעזה בטנדר שיצא מכפר חב"ד לשמח את חיילי צה"ל

בבד-בבד סיפרה לנו הגב' מרוזוב, כי הייתה ב'ערב חב"ד' בקיבוץ חולתה בצפון ליד קריית שמונה, עם הרב צבי גרינוולד. הם הגיעו מאוחר, כמעט בחצות לילה לאחר ערב חב"ד בקריית שמונה. אנשים חיכו במועדון הקיבוץ כדי לשמוע את הרב. "הרב גרינוולד סיפר להם על הבעש"ט וראו כיצד נדלקו להם העיניים. באמצע הרצאתו המרתקת פרשו שניים. התברר, לאחר הערב, כי היה מדובר בשני מתנדבים שאינם יהודים".

הרב גרינוולד הצליח לגרום לרבים שיפעילו חשיבה מחודשת לגבי לימוד תורה ושמירת מצוות וכך הצליח לגרום לרב אורי זוהר ע"ה להפעיל חשיבה חדשה על אידישקייט.

3.

בעקבות פטירתו של הרב אורי זוהר ע"ה, ברצוני להעלות נושא כאוב.

הרבי כבש את העולם כולו במבצעי הקודש ע"י השלוחים בכל רחבי תבל. אותם שלוחים, עזבו את הוריהם ועיר הולדתם שם חיו חיי רווחה ומנוחה של תורה ומצוות, נסעו למקום מדבר וצייה, ללא תנאים גשמיים אלמנטריים, ללא בית כנסת, ללא מקווה ועוד­-ועוד. הכול כדי להדליק בכל רגע ורגע ניצוצות של יהודים שהיו רחוקים, מרחק של מזרח למערב בקיום תורה ומצוות. רבבות משפחות של חיי תורה ומצוות הוקמו בסייעתא דשמיא, בזכות אותה פעילות קדושה. כמה לעג וכמה צחוק וקולמוסים של הרס וטינופת נשפכו נגד אותה פעילות קדושה, שהכול מודים כיום שהצילה את העולם מאובדן רוחני.

ניקח לדוגמה את ה'מבצע' הראשון של הרבי - 'מבצע תפילין', שהחל בימי ההמתנה למלחמת ששת הימים.

בשבת פרשת במדבר, שבת מברכים חודש סיוון תשכ"ז, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים כאשר עם ישראל היה נתון במתח, פנה הרבי בקריאה נרגשת לצאת ל"רחובה של עיר" ולזכות יהודים בהנחת תפילין, שהיא המצווה המיוחדת שהושוותה לכל התורה כולה, ולה סגולה מיוחדת לניצחון עם ישראל במלחמה.

על מצות תפילין ציטט הרבי מהגמרא: "כל המניח תפילין מאריך ימיו". וכמו כן מובא בדברי חז"ל על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך – "אלו תפילין שבראש". להנחת התפילין סגולה לאריכות ימים ולניצחון במלחמה על ידי הטלת פחד על האויבים. משום כך, חובת השעה היא לזכות כל יהודי במצווה חשובה זו, ובמיוחד את החיילים שיוצאים לשדה הקרב.

מייד בצאת השבת פורסמה השיחה בארץ ובעולם, ולמוחרת החל המבצע הגדול שהקיף את כל עם ישראל. דבריו הקדושים של הרבי הפיחו עידוד בעם ישראל כולו.

לאחר הניצחון הגדול במלחמה והניסים הגדולים שאירעו בה, 'מבצע תפילין' קיבל תנופה אדירה.

לעידוד המשך המבצע הצטרפו גדולי ישראל מכל גווני הקשת של היהדות החרדית, בהם אדמו"רים, רבנים וראשי ישיבות. גדולי האדמו"רים והרבנים חתמו על כרוז שקרא לכל החרדים לדבר ה' להיחלץ למבצע תפילין.

לאחר הכרזת המבצע קמה לו התנגדות בקרב חוגים שונים, בעיקר חרדיים, באמצעות דרכים שונות, בעל פה ובכתב. במשך זמן ממושך נמנע הרבי מלהתייחס לטענות. לאחר חצי שנה הרבי הודיע כי החליט לענות לאותן לטענות. הפעם הראשונה שהרבי התייחס פומבית לטענות הללו הייתה בהתוועדות שבת בראשית תשכ"ח. הרבי אמר שהטענות מעודדות מאוד, כיוון שעל כל דבר קדוש שמתגלה בעולם, מתעוררת כנגדו התנגדות, ואם זה לא היה, הדבר היה מדאיג אותו במאוד. לאחר מכן ענה הרבי על כל אותן טענות והדברים פורסמו בקונטרס מיוחד.

4.

זאת לא הייתה המלחמה היחידה שניהלו אותם חוגים ידועים מבני ברק נגד ה'מבצעים'. זכורים לכולם המאבקים וההשמצות נגד תהלוכות ל"ג בעומר או נגד פעולות אחרות של הרבי להדלקת שלהבת האור. אותם חוגים טרפדו לא אחת את התיקון לחוק השבות ע"י גיור כהלכה, מאבק שהיום הכול מודים כי אילו תוקן החוק לא היינו מגיעם להצפת הארץ בכל כך הרבה גויים ל"ע.

הרבי לא התפעל והמשיך הלאה במלוא התנופה, עד שב"ה רבבות משפחות זכו שאור ניצוץ היהדות הוצת בקרבן והם שבו לשמור תורה ומצוות. דורות-דורות של משפחות הצטרפו למלחמת תנופה של הרבי. היום גם אותם חוגים אימצו לעצמם חלק ממבצעי הרבי, אף על פי שהם ממשיכים לגחך ולהסיט נגד פעולות השלוחים ברחבי תבל. רק בתקופה האחרונה כשפרצה המלחמה האיומה בין רוסיה לאוקראינה, אותם חוגים התעלמו לחלוטין ממסירות נפשם של שלוחי חב"ד באוקראינה להצלת שארית הפליטה שם.

אותם חוגים ניסו לצערנו לחבר את הרב אורי זוהר, שחזר בתשובה שלמה, נגד פעילות של הפצת היהדות כפי שהנחילה תורת החסידות. מה קרה בסוף לרב אורי זוהר? תאלצו לחכות לסיום הטור...

5.

מי שעיניו בראשו, מודה ששלוחי הרבי הם מדליקי משואות היהדות בכל רחבי תבל. נצטט קטעים נבחרים שנאמרו ב'באנקט' השלוחים מפי הרב יונתן סאקס ע"ה, הרב הראשי לבריטניה:

"אתם השלוחים נמנים על האנשים החשובים ביותר בעם היהודי כיום... אתם השלוחים מביאים את השכינה למקומות שבהם היא כנראה לא הייתה מעולם, אתם מביאים את השכינה אל תוך חייהם של כאלו שלא ידעו על כך אף פעם קודם לכן ואתם הופכים את העולם היהודי. ולמה אתם עושים זאת? כי בצורה ישירה או לא ישירה הושפעתם ממי שאני הושפעתי ממנו – מאחד המנהיגים הגדולים ביותר לא רק בזמננו אלא בכל הזמנים. לאורך ההיסטוריה היהודית היו מנהיגים דגולים, אבל לא ידוע לנו על מישהו שהשפיע בפועל על כל קהילה יהודית בכל העולם כולו, כולל חלקים רבים בעולם שמעולם קודם לכן לא היו בהם קהילות יהודיות.

"הרשו לי לספר לכם סיפור שממחיש את זה: היה זה לפני 41 שנים. עד אז מעולם לא הייתי בהרים. נסענו לשם והנוף היה מדהים. בבוקר שלמוחרת הבטתי בחלון ואמרתי: 'מי הזיז את ההרים? הם נעלמו!'. הבטתי שוב וראיתי שההרים התכסו בעננים מאוד נמוכים. מה נעשה? הרי עשינו את כל הדרך הארוכה ולא ייתכן שנעזוב בלי לטפס על ההרים, אבל לא היה אפשר לראות יותר מאשר מטרים ספורים. ואז אמרתי לרעייתי בפשטות: 'נשיר ניגוני חב"ד'. היא שאלה: 'למה?', ועניתי: 'כי אם יהודי אבוד בכל מקום בעולם, חב"ד תמצא אותו!'.

"כך זה היה אז וכך זה היום. גדולתו של הרבי נגעה בכם ואני אומר לכל השלוחים ולכל אלה שתומכים בעבודתם של השלוחים ומאפשרים אותה: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם והקב"ה יברך את כולכם. אמן".

להלן עוד קטע מדברי הרב סאקס: "הסיפור הראשון התרחש בשנת תשכ"ז-תשכ"ח, כאשר הייתי סטודנט שנה שנייה באוניברסיטה וכבר חוויתי את חב"ד כי הרב שמואל לו והרב פייביש וואגעל נהגו לבקר בקיימבריג'. הם היו בין הראשונים שיצאו לקמפוסים בקולג'ים באנגליה ואני הייתי בין הראשונים שנהנו מכך.

"בקיץ 1968 למניינם, באתי לאמריקה לסדרת מפגשים וכל רב שפגשתי אמר לי: 'אתה חייב לפגוש את הרבי'. בעקבות זאת אמרתי לחסיד הראשון שפגשתי כי ברצוני להיכנס אל הרבי לפגישה אישית. אבל הוא השיב בגיחוך ואמר: 'אתה יודע כמה אלפי אנשים רוצים להיכנס אל הרבי'... ובכל זאת, במוצאי השבת הטלפון באכסנייה שלי צלצל. הייתה זו שיחה ממרכז חב"ד והודיעו לי על פגישה עם הרבי ביום חמישי. שהיתי אז בלוס אנג'לס ולא היה לי כסף לטיסה. הכסף שהיה בידי הספיק רק לנסיעה באוטובוס של חברת גרייהאונד. מישהו מכם נסע פעם מלוס אנג'לס לניו יורק בצורה כזאת? אחרי נסיעה של 72 שעות ללא הפסקה, הגעתי ל-770.

"שאלתי את הרבי שאלות פילוסופיות והרבי ענה לי תשובות פילוסופיות הגיוניות. ואז הוא עשה מה שאף אחד אחר לא עשה - הרבי התחיל לשאול אותי שאלות: 'כמה סטודנטים יהודים לומדים בקיימבריג'?', 'מה אתה עושה כדי לקרב יהודים נוספים?'. לא באתי כדי להפוך לשליח, באתי בסך הכול לשאול כמה שאלות פשוטות, אבל לפתע הרבי התחיל לשאול אותי שאלות. ואז עשיתי מה שאנגלים עושים והתחלתי להרכיב משפטים כדי להצדיק אי עשייה. התחלתי משפט בסגנון 'במצב שבו אני מוצא את עצמי...', ואז הרבי עשה משהו שכנראה היה לא רגיל מבחינתו ועצר אותי באמצע המשפט, ואמר: 'אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצבים, אתה הכנסת את עצמך למצב'.

"הרגע הזה שינה את חיי. הינה אני - אף אחד משום מקום, והינה אחד המנהיגים היהודיים הגדולים בעולם מאתגר אותי לא לקבל את המצב אלא לשנות אותו. העולם טעה ורבים לא שמו לב לעיקרון החשוב הזה. מנהיג טוב יוצר מעריצים, אבל מנהיג גדול יוצר מנהיגים. וזה מה שהרבי עשה לי, ולעוד אלפים נוספים".

6.

ועוד קטע מדברי הרב סאקס: "הייתה תקופה בשנות ה-70 וה-80 למניינם, במהלכה הרבי פתח במבצע מאוד מעניין להגיע לא רק ליהודים, אלא לעסוק גם בהפצת שבע מצוות בני נח. הבנתי שבעמדה שלי כרב ראשי אפשר לפעול בנושא והתחלתי לשדר על כך ב-BBC ברדיו הציבורי ובטלוויזיה ולכתוב לעיתונות הארצית, וכן הכרתי ספרות בנושא שכתבו בין יהודים ובין לא יהודים. זה היה בהחלט יוצא מן הכלל. ככל שהרביתי לדבר על כך, הרצון לשמוע הלך וגדל גם בקרב לא יהודים, וככל שהרביתי לכתוב, הם ביקשו לקרוא יותר.

"אתם יודעים מה החוויה הזו לימדה אותי? לא רק את החוכמה ואת הראייה למרחוק של הרבי שהעולם מוכן לקבל מסר יהודי, אלא זה לימד אותי עוד משהו – ואני מבקש שלעולם לא תשכחו את המילים הללו:

גויים מכבדים יהודים שמכבדים יהדות וגויים מתביישים מיהודים שמתביישים ביהדותם. הרבי לימד אותנו איך לקיים את הציווי 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך'. תנו לכל העולם לדעת שאנחנו אף פעם לא מתביישים להציג את יהדותנו בגאון.

"בשלוש הנקודות המכריעות בחיי, הרבי היה מערכת הניווט הלוויינית שלי וגם אם לא תמיד ידעתי זאת באותה שעה, במבט לאחור אני רואה עד כמה העצות שלו היו יוצאות מן הכלל וכמה הן היו חכמות. רוב האנשים מביטים על האחרים ורואים מה שהם רואים, אנשים גדולים מביטים על אחרים ורואים מה הם. והגדול שבגדולים – וזהו הרבי –  מביט על אחרים ורואה מה הם מסוגלים להיות. וזהו כוחו המיוחד. ואתם העדות לכך שהרבי שינה לא רק את חייהם של אנשים, באמצעותכם הרבי שינה את פני העולם.

"איך אנחנו עושים את זה? אנחנו עושים את זה בדיוק במילים הלקוחות מלוח היום יום: 'שליח הרי הוא דבר אחד עם המשלח'. אנחנו יודעים מרבי יוסף ענגל ומהרבי בעצמו שיש מדרגות שונות בשליחות, אבל הדרגה הכי גבוהה היא זו שמתוארת בהיום יום, שהשליח הוא דבר אחד עם המשלח. וזה תואם למוטו של הכינוס כולו: עס גייט א חסיד, עס עסט א חסיד, עס שלאפט א חסיד!

"ידידיי, אם אנחנו חיים ונושמים את השליחות של הרבי, הרבי חי בתוכנו! נשאר רק לשאול מהי השליחות כאן ועכשיו. והרבי קבע את המטרה שלו - לקרב את הגאולה ולהביא את המשיח.

"חשבתי על כך בצורה מעמיקה. ייתכן שאני טועה אבל אני חושב שייחודו של הרבי הוא בעובדה שמדובר ברבי הראשון שהחל את תפקידו אחרי השואה. איך אפשר לגאול עולם שהיה עד להיטלר יימח שמו? הרבי עשה משהו יוצא מן הכלל ואולי אמר לעצמו: אם הנאצים חיפשו אחר כל יהודי בשנאה, אנחנו נחפש אחר כל יהודי באהבה. זו הייתה התגובה הכי רדיקלית לשואה שניתנה אי פעם. ברוך השם יש ארגונים רבים שעושים דברים טובים אבל אף אחד לא אומר את זה בעוצמה שבה הרבי עושה זאת ובכל מעשיו. אם אתם רוצים ללחום בשנאת ישראל, תנהגו באהבת ישראל.

"כל מי שחושב שיש יותר מדי אהבת ישראל בעולם שירים את ידו... כולם מודים שעדיין מונחת לפתחנו עבודה רבה. האנטישמים טוענים שיהודים שולטים על הבנקים, שהיהודים שולטים על התקשורת ויהודים משתלטים על העולם. הם לא יודעים שאנחנו לא מסוגלים לשלוט אפילו על ישיבת ועד מנהלים...

"לכן, ידידיי, אם יש עדיין שונאי ישראל בעולם, אנחנו צריכים להיות אוהבי ישראל. הרשו לי לומר שהרבי היה מאמץ אמירה בסגנון של "עס גייט אהבת ישראל, עס עסט אהבת ישראל, עס שלאפט אהבת ישראל", ואם מישהו כבר אוהב יהודים, הרבי קורא לו לאהוב אותם יותר".

7.

נסיים בסיפור שסיפר הרב סאקס באותו מעמד של האלפים: "נקודה נוספת - אם אתה רוצה לקרב יהודים, עשה זאת בדרך שהרבי עשה כאשר הוא לקח סטודנט בן עשרים שבא מרחוק והפך אותו למנהיג.

"שמעתי פעם סיפור נפלא משליח שהגיע לעיר קטנה באלסקה וחיפש יהודים. הוא חקר ודרש וכולם אמרו לו שאין במקום אפילו יהודי אחד. כדי לא לעזוב ללא כל פעילות, הוא ביקש לבקר בבית הספר המקומי והמנהל אישר לו להיכנס. הוא נכנס לכיתה באותה עיר קטנה בלב אלסקה ואמר: 'ילדים, האם מישהו מכם פגש פעם יהודי?'. ילדה אחת קטנה הרימה את ידה ואמרה: 'כן'. השליח שאל: 'את מי?' והילדה אמרה: 'אימא שלי יהודייה'. עכשיו השליח חשב לעצמו: מה אני יכול לומר לילדה הקטנה הזו, הילדה היהודייה היחידה בעיר? מה אני יכול לומר לה עכשיו שיסייע לה להישאר ביהדותה?  

"אחרי הרהור קצר, הוא אמר לה: 'אינני יודע אם את יודעת על כך, אבל אלסקה היא המקום הכי מערבי בעולם שיש בו יהודים, המקום האחרון בעולם שבו השבת נכנסת. לאחר שבכל העולם כבר יש אור ושלום, כל העולם מחכה לנר שלך – נר השבת האחרון שנדלק ומשלים את המשימה להאיר את כל העולם כולו'.

"אתם יודעים מה זה עשה לאותה ילדה קטנה? הוא הסביר לה איזו משימה נפלאה עליה לבצע!

"זו הדרך לשנות חיים. זו הדרך שבה הרבי חולל שינויים בחייהם של אנשים והראה להם את הגדולה שהם לא ידעו שקיימת בהם והראה לאנשים מה הם מסוגלים להיות.

"הרבי קורא לנו ללא הרף: תחיו ותנשמו אהבת ישראל, הדליקו מנר לנר והאירו את העולם".

8.

נביא מבט נוסף על המהפך ביהדות העולם שחולל הרבי. שבועיים לאחר ג' תמוז הראשון, היום המר והנמהר, יוסף בן אליעזר פרסם בעיתוננו 'כפר חב"ד' את סיפורו האישי. גם כאן נביא מספר קטעים נבחרים מקוצר היריעה.

"לראשונה פגשתי את הרבי כחודש ימים לפני בר המצווה שלי. סבי ע"ה, דור שני באמריקה, היה מהיחידים ששימר את מורשת אבותיו החסידית גם בשנים שבהן כינו את אמריקה 'ארץ אוכלת יושביה', במובן של התרחקות המהגרים היהודים מהמורשת החרדית-חסידית של אירופה.

"אני ואימי כבר לא היינו כל כך אדוקים בדת, אולם שלחו אותי מדי שבת ללכת עם הסבא ז"ל לבית הכנסת בשכונת 'איסט-סייד' במנהטן. אצל הסבא גם למדתי לימודי יהדות שלוש פעמים בשבוע, לאחר שעות הלימודים ב'פאבליק סקול', ואפשר לומר כי הלימודים, ההליכה לבית הכנסת ועצם השהייה במחיצת הסבא – הם ששימרוני ביהדותי בכל הגלגולים שעברתי בשנות בחרותי.

"לפני בר המצווה, בשנת 1954 (תשי"ד), לקחני הסבא להתברך אצל שני אדמו"רים: הרבי מבויאן והרבי מליובאוויטש. זכורני כי ההפתעה הגדולה בהיכנסי לרבי מליובאוויטש הייתה מראהו הצעיר. משום מה, אינני יודע מדוע, דמיינתי במוחי הילדותי 'רבי' כיהודי עם זקן לבן ארוך, והמראה הצעיר של הרבי הפתיע אותי מאוד.

"סבי הושיט לרבי פתק, והרבי, לאחר שקרא בפתק, שוחח עם הסבא באידיש שהבנתי בה רק פירורי מילים. כעבור דקות ספורות פנה אליי הרבי באנגלית ושאל אותי איזה משחק ספורט הכי אהוב עליי. למרות הפתעתי המוחלטת משאלה שכלל לא ציפיתי לשמוע מפיו של רבי – עניתי מייד, ללא שהיות: 'בייסבול'.

"'איך אתה אוהב את המשחק הזה', שאל הרבי, 'כששני הצדדים משחקים או כשרק צד אחד משחק!'. כאן הגיע תורי ללמד את הרבי אל"ף בי"ת אלמנטרי במשחק הבייסבול: 'ראביי', אי אפשר לשחק בייסבול רק עם צד אחד'.
'למה?', התעניין הרבי ברצינות.

"הרגשתי שסבלנותי כמעט פוקעת. איך אסביר לרבי מה שכל ילד יודע! בכל זאת ניסיתי: 'ראביי, כל הקונץ זה מי מנצח את מי. מוכרחים שני צדדים'. ראיתי שהרבי מבין ונאנחתי אנחת רווחה.
'ומי באמת מנצח בדרך כלל?', המשיך הרבי לשאול.
'מי שמשחק יותר טוב', עניתי, שמח על ההברקה הספונטנית שלי.

"אינני יודע מה חשב הסבא באותם רגעים של דו השיח המשונה, אבל הרבי כאילו לא שם לב אליו, והמשיך להתעניין אצלי על משחק הבייסבול.
'תגיד לי', שאל הרבי, 'אתה גם משחק לפעמים בייסבול עם החברים שלך?'
'בטח', עניתי, וקיוויתי שאוכל לספר לרבי כמה אני מצטיין בזה.
'אתה הולך לפעמים לראות משחקי בייסבול של קבוצות גדולות?', המשיך הרבי בהתעניינותו המוזרה.
'בטח', עניתי בגאווה.
'למה אתה לא מסתפק במשחקים שלך ושל החברים שלך בבית הספר?', שאל הרבי.
'ראביי', עניתי שוב בשיא הנימוס, 'אנחנו סתם משחקים משחק של ילדים, אבל שם, אצל הקבוצות, זה אמיתי'.

"אם חשבתי עד לאותו רגע שהרבי הצעיר באמת מגלה התעניינות במשחקי ה'בייסבול', מכאן ואילך נכונה לי אכזבה.
'יוסף', פנה אליי הרבי ועל פניו חיוך רחב, 'יש לך בתוך הלב מגרש רחב. עד היום שיחקו בו שני שחקנים: היצר הטוב והיצר הרע. אבל זה היה משחק של ילדים. מהיום והלאה – מבר המצווה – זה כבר מאבק אמיתי, ומשום שזה מאבק אמיתי אתה מקבל מהקב"ה את המתנה הכי יקרה: יצר טוב אמיתי עם כוחות מיוחדים מה'. אתה צריך לדאוג לנצח תמיד את היצר הרע, ותזכור – בדיוק כמו בבייסבול: מי שמשחק הכי טוב – הוא המנצח. אם רק תרצה – תוכל תמיד לנצח'.

'אני מברך אותך', המשיך הרבי, 'שלסבא ולהורים יהיו ממך תמיד הרבה נחת'. סבא, שפניו קרנו מאושר, ענה: 'אמן' חזק מאוד, ורמז גם לי לעשות כך.

9.

"צריך כנראה להיות פסיכולוג כדי לנתח באיזו מידה דברים ששומע נער צעיר, בגיל 13, נחרתים בנפשו וקובעים משכן בתודעתו. כך או כך – אין אני מתיימר לקבוע כי לדבריו של הרבי על הבייסבול ו'מאבק היצרים' ייחסתי באותו זמן חשיבות רבה. הסבא ז"ל אומנם חזר על הדברים בחגיגת בר המצווה שלי, וגם אני זכרתי בחיבה את המפגש עם הרבי הצעיר, אולם לא הרבה מעבר לכך.

"בתת-הכרה, לעומת זאת, נחרתו דברי הרבי, כך הסתבר לי, הרבה מעבר למה שיכולתי לשער. בהמשך שנות הנערות שלי, בתיכון ובאוניברסיטה, עלו וצצו בתודעתי בשני מקרים, דברי הרבי. במקרה אחד היה זה לפני הכרעה מאוד קריטית. עד כדי כך, שבמבט לאחור, אני חוזר ושאול את עצמי: מי יודע, שמא מלכתחילה נתכוון הרבי ב'שיחת הבייסבול' שלו לאותו מקרה בודד שבו עצם המשך יהדותי ניצב על כף המאזניים.

"שני המקרים הללו שמורים בזיכרוני וחרותים בתודעתי, ובשניהם הזיכרון הפתאומי של דברי הרבי גרם לכך שהכרעתי כמו שהכרעתי, ומה שיותר מעניין – ואותי קצת משעשע – שלשני המקרים היה קשר ישיר עם... משחק בייסבול.

"המקרה הראשון אירע בשנתי השנייה ב'היי-סקול' נער בן 15. הכיתה שלנו זכתה בתחרות השנתית ככיתה המצטיינת בתיכון, ובמסגרת הפרס אמורה כל הכיתה לבלות סופשבוע במחנה נוער יוקרתי מאוד בניו אורלינס. הבילוי היה משהו חלומי ששום תלמיד לא מוכן להחמיצו.

"כשבאתי הביתה ובישרתי בהתרגשות על הזכייה ועל ה'כיף' שמצפה לנו – אומרת לי אימא: 'ג'ו, יש בעיה. סוף השבוע הזה הוא יום הכיפורים ואתה יודע שעל היום הקדוש הזה, אחת בשנה, שומרים אצלנו בבית מכל משמר. צמים והולכים לבית כנסת. לא חיללנו מעולם את היום הזה ואני מצפה ממך שלא תשבור את המסורת המקודשת הזאת'.

"הייתי בהלם. 'אינני יכול. אימא, בבקשה, תביני אותי. כל השנה אנחנו חולמים לזכות בזה, אני לא אסלח לעצמי כל החיים אם אוותר על החוויה החד-פעמית הזאת'.

"מאותו רגע, במשך כל השבוע החלו בבית ויכוחים בלתי פוסקים. הוריי הבינו אותי היטב. ידעו והזדהו עד כמה חשובה לי החוויה המיוחדת הזאת. אולם, כך טענו, עם כל ההבנה, יש דברים מקודשים שעליהם לא יכולים לוותר. ואילו אני טענתי כי אינני מזלזל חלילה ביום הקדוש. שמרתי עליו תמיד ואשמור עליו בשנים הבאות, אבל מותר לגלות קצת גמישות כשמדובר בחוויה שעוברים פעם אחת בחיים.

"הוריי, אנשים מאוד נאורים וליברלים, השאירו בסופו של דבר, לאחר כל הנדנודים, את ההחלטה בידיי. כלומר, השלימו בעצם עם העובדה שאינני יכול לוותר על המסע המיוחד.

"בערב האחרון, יום חמישי בערב לפני היציאה לניו אורלינס, ישבתי בביתו של חבר ויחדיו צפינו בטלוויזיה במשחק בייסבול. בסיום המשחק המותח, כשניצחה הקבוצה הלא-צפויה, אני שומע את הפרשן אומר: 'אחרי הכול – יש צדק במשחק. מי שמשחק יותר טוב הוא מנצח'. אינני יודע איך, אינני יודע כיצד, אבל באותו הבזק שנייה, לפתע פתאום, מצטייר במוחי המחזה שבו אני עומד מול הרבי ושומע ממנו: 'תזכור – מי שמשחק טוב יותר, הוא מנצח. אם רק תרצה – תוכל תמיד לנצח'.

"שלוש שנים מאז בר המצווה לא יצא לי להיזכר אפילו פעם אחת במפגש עם הרבי ובדברים שלו. ולפתע פתאום, מול המסך, ניצבו הדברים מול עיניי, חדים כתער. ומה שהכי מעניין – באותה שנייה גמלה בי ההחלטה: אינני מחלל את יום הכיפורים...

"המקרה השני, המשמעותי הרבה יותר בעיניי, היה חמש שנים מאוחר יותר. תחילת שנות השישים. סטודנט צעיר באוניברסיטה. הנפש סוערת, מחפשים 'משמעות לחיים'.

"קבוצה נוצרית נטועה במורמונים, הצליחה לצוד הרבה נפשות בקרב הסטודנטים באוניברסיטה, בעיקר בקרב הסטודנטים היהודים. שניים מחבריי הטובים ביותר הלכו קסם אחרי ה'מדריך' שלהם ותוך זמן לא רב הצליחו לגרור גם אותי ולהטעימני מ'מי העדן' שלהם.

"משבוע לשבוע נמשכתי ונסחפתי יותר. לראשונה הרגשתי תוכן בחיי. הגיע השלב שבו הייתי צריך לעבור את טקס ההתנצרות, מעין 'הטבלה'.

"הדבר היחיד שהעיק עליי היה איך לספר זאת להוריי. ידעתי שהם יקבלו זאת קשה מאוד, למרות היותם ליברלים ופתוחים. לא רציתי לצערם והחלטתי לשמור את הדבר בסוד כל עוד אוכל. ואולי, מי יודע, בהרבה תחכום אצליח בהמשך למשוך גם אותם ל'אמת' הגדולה שנחשפתי אליה.

"ואז, ביום האחרון לפני הטקס – שאמור היה להפוך אותי לנוצרי טוב – שיחקנו משחק בייסבול שגרתי. בסוף המשחק, כשהקבוצה היריבה ניצחה, מצאתי עצמי טופח בידידות על גבו של ה'קפטן' היריב ואומר לו: 'אין חוכמות. זה היה צודק. מי שמשחק טוב יותר, מנצח'.

"בקושי השלמתי את המשפט. החבר לא הבין כנראה מדוע פתאום הלבנתי או הסמקתי – אינני יודע בעצמי.

"ה'מדריך' וכמובן חבריי הטובים, לא הבינו מה אירע לי כשלפתע פתאום ניתקתי עימם כל מגע. רק לאחר נדנודים והפצרות סיפרתי להם את הסיפור.

"גם שני החברים שעזבו בעקבותיי, חבים אם כן את הישארותם ביהדות לרבי מליובאוויטש ולהתעניינותו המפתיעה בבייסבול".

10.

הם לא הצליחו. גם הרב אורי זוהר הבין בסופו של דבר שחייבים להתייחס אל הנוער בצורה אחרת, בצורה שלימדה אותנו תורה החסידות ולאור דרכו של הרבי.

לאחר מספר זעזועים חינוכיים בציבור הליטאי, שהובילו אותם לערוך ערבי חינוך מיוחדים, שמעתי שיחה שקיים הרב זוהר עם רבני ישיבות על המשבר שפוקד את אותו הנוער. בין השאר, לפתע, אמר להם הרב זוהר: הנוער צריך ללמוד חסידות, צריך להתייחס לכל אחד ואחת הרוצים לעזוב את עולם התורה כבן יחיד, לאהוב אותו וכך לקרב אותו חזרה.

לא פעם הרהרתי על כך שחבל שבגלל אותם חוגים, הרב אורי זוהר לא נחשף לעומק תורתו ולהשקפתו החינוכית והמאירה של הרבי, תורה שהדליקה את הנרות גם לנשמות האבודות ביותר. ועדיין, עוד לא מאוחר, צריכים להודות שלדור שלנו אין פתרון אחר מלבד לימוד תורת החסידות.
ויהיו דברים אלה לזכרו של נשמתו הטהורה של הרב אורי זוהר ע"ה.