הפתרון לקנאה בחיינו

מבוא

"קשה כשאול קנאה...{1}" האם יצא לך לקנא אי פעם?

אם כן, וודאי חשת מערבולת הרסנית של רגשות שליליים כגון חידלון, עצבות, וחוסר ערך עצמי. 

כיצד נפטרים מזה?

בעזרת השם, על כך ועל עוד, בפרק הבא.

א'

תיאור הבעיה והשלכותיה

משחר ימי ההיסטוריה הקפידו בני-אדם על כבודם האישי, ואף נלחמו על כך. דוגמא מובהקת לכך ניתן לראות מהסיפור הידוע על קין והבל, שני בניו של אדם הראשון.

התורה מספרת{2}, שבאחד הימים החליטו קין והבל להקריב קורבנות לקדוש ברוך הוא. קין, שהיה עובד אדמה, הביא ירקות משדותיו - לא מהמשובחים שבהם.

לעומת זאת הבל, שהיה רועה צאן. הביא קורבן מן המובחרות שבבהמותיו.

ממשיכה התורה ומספרת:    

"וישע השם אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה{3}"

קין, שלא היה מסוגל להכיל את שאירע, החל לפתח בליבו שנאה עזה כלפי הבל. שנאה שחלפה רק  לאחר רציחתו של הבל בידי קין - אחיו.                                                                                      

הסיפור הטראגי הזה, סיפור הרצח הראשון בהיסטוריה, התרחש בעקבות רגש של קנאה. קין, לא היה מסוגל להכיל את העובדה שאחיו קיבל יותר כבוד ממנו, ולכן עשה את מה שעשה.                         

למעשה, הסיפור הזה אקטואלי לגמרי גם בזמננו. שכן, לפעמים גם אנחנו, בדומה לקין, מקנאים באנשים אחרים ומפתחים כלפיהם שנאה עזה.

חייו של הקנאי קשים מאד משום שהקנאה מזיקה לחייו בשני מישורים. המישור הראשון הוא שנאה עזה שנולדת בלב המקנא, שנאת חינם, שעלולה להוביל לנזקים ממשיים.

המישור השני הוא חוסר שקט נפשי. חוסר שנגרם כתוצאה מניסיון להידמות לאחרים. "לחיות חיים שאולים". כתוצאה מכך האדם מאבד את זהותו העצמית, ושואף לחיות חיים הדומים, ככל הניתן, לחיי אלו בהם הוא מקנא{4}.

ב'

שיטת הטיפול של תורת החסידות

תורת החסידות מעניקה לנו הבנה ייחודית ושורשית. על ידי חדירה אל עומק הבנת העניין נפתרת הבעיה בשורשה. תורת החסידות מדגישה שלכל אדם יש תפקיד ייחודי בשבילו הוא נברא.

וכדברי האדמו"ר האמצעי:

"ואיש את רעת רעהו לא יחשבו וגם לא יקנאו במעלתו וטובו כי לכל אחד יש... מקום מיוחד{5}..."

כל אדם נברא עם מטרה חשובה אותה מוטל דווקא עליו למלא.

כדי להבין היטב את העניין, נצטרך להקדים תחלה ולהבין, מדוע ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הרי הוא עצמו מושלם ולא חסר לו שום דבר, ואם כן לאיזו מטרה הוא ברא אותנו - מה אנחנו יכולים להוסיף לו?

תורת החסידות דנה בעניין בהרחבה{6}, ומסיקה שאכן אין כל הסבר הגיוני לכך. ואמנם, זהו רצון אלוקי בלתי מושג ואינו מוסבר{7}.

ובלשון ספר התניא{8}:

"תכלית בריאת עולם הזה היא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים".

דהיינו שתכלית ומטרת בריאת העולם, היא התגלותו של הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו, פה למטה דווקא בעולמנו השפל{9}.

לצורך כך נבראנו, כדי שנזכך את העולם ונכשיר אותו להיות 'כלי' ראוי למטרה זו.

זוהי מטרת בריאתנו וכן המטרה של בריאת העולם כולו - בירור העולם וזיכוך העולם.

ג'

הדרך לבירור ולזיכוך העולם

הדרך לבירור ולזיכוך העולם ברורה. היא נקבעה מראש על ידי הקדוש ברוך הוא. מבט קל בשולחן ערוך חושף בפנינו מאות 'סימנים' המכילים אלפי 'סעיפים', בהם מופיעה הדרכה ברורה ומפורטת כיצד עלינו לנהוג בכל צעד ושעל בחיים. כיצד עלינו לברר ולזכך - את עצמנו ואת העולם.

אולם, לא לחינם ברא הקדוש ברוך הוא את בני האדם דומים אך שונים. ה'מדרש רבה' מגדיר את זה כך:

"כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהן שוות"{10}.

ומשום כך, מכל אחד נדרש להשתמש בכוחותיו המיוחדים, ולבטא אותם - במסגרת דיני השולחן ערוך - בתיקון ובזיכוך חלקו הפרטי בעולם, חלק שאך ורק ביכולתו הוא לתקן. 

בהקשר הזה של מימוש כוחותנו המיוחדים, ראוי לציין את הסיפור הבא:

היה זה בראש השנה. בבית מדרשו של 'רבי ישראל בעל שם טוב' (להלן - הבעש"ט) שררה תחושת אימה וחרדה. תלמידיו הקדושים, לא היו רגילים לראות את רבם במצב כה נרעש ונפחד ומרבה בתפילה ובתחנונים. היה ברור שמשהו קורה. גזירה קשה אותה מנסה הבעש"ט הקדוש לבטל.

כך נמשך המצב בראש השנה וביום הכיפורים. התפילות היו רוויות בתחנונים לקדוש ברוך הוא שיחוס על עם ישראל ויצילם מצרה.

והנה הגיעה עת תפילת נעילה, סיום וחותם יום הכיפורים.

ועדיין קשה ונורא היה המעמד...

כאשר הרגישו תלמידי הבעש"ט את חומרת המצב, הצטרפו גם הם והתאמצו בתפילה ובתחנון מתוך בכיות נוראות מעומק הלב, שיבוטל הקטרוג וכל עם ישראל ייחתם לשנה טובה ומתוקה.

כאשר ראו שאר מתפללי בית הכנסת, בעזרת ישראל ובעזרת הנשים, את מעמד התפילה, וכאשר הם שמעו את זעקותיו של הבעש"ט ושל תלמידיו בקול מר ונשבר, בבכי ובתחנונים. נשבר ליבם בקרבם והחלו אף הם לבכות מעומק הלב...

כך חלף הזמן וכבר הגיע זמן סיום התפילה ותם הצום. אך הבעש"ט ותלמידיו, עדיין לא פסקו מתפילתם.

הבינו כולם כי המצב נורא והגבירו עוד יותר את קול בכייתם ואת צעקתם, ובבית הכנסת המולת בכי ורעש גדול.

באותו זמן, שהה בבית הכנסת נער צעיר, כפרי רועה צאן ובקר.

אותו נער היה 'בור' וחסר השכלה, ולא ידע כלל קרוא וכתוב. משום כך הוא היה עומד בשעת התפילה ומביט בפני החזן בדומיה שקטה.

ככפרי רועה צאן, הוא היה בקי היטב בקול הבהמות: העזים, הכבשים, הציפורים והעופות. ובמיוחד היה חביב עליו קולו של התרנגול - קוקוריקו.

בראות הנער את הרעש ואת ההמולה, רגשותיו גאו בקרבו. להתפלל הרי הוא לא יכול, ובשמעו את קול הבכיות, מתוך סערת רגשות אדירה פרצה מפיו זעקה:

"קוקוריקו...קוקי¬-רעקא-האן... אבינו שבשמים רחם"...

דקות מספר לאחר מכן מיהרו הבעש"ט ותלמידיו לסיים את התפילה ופניו הקדושות של הבעש"ט נהרו מגיל ומשמחה.

את המשך התפילה ואת סיומה התפלל הבעש"ט במנגינה שמחה ומיוחדת, ואף לאחר התפילה, ניגן הבעש"ט ושר ניגוני שמחה.

בסעודת מוצאי יום הכיפורים, מוצאי הצום, הואיל הבעש"ט הקדוש לספר לתלמידיו ולבאר להם את שאירע.

סיפר הבעש"ט, שהיו קטרוגים גדולים בשמים, והמצב היה קשה מאד, ומשום כך תפילתו של הבעש"ט הייתה כפי שהייתה.

אולם, לפתע נשמע קול צעקתו של הנער הפשוט, התמים. צעקה תמימה כזו, גרמה נחת רוח למעלה עד רום המעלות, ובזכות זעקתו של הנער בוטלה הגזירה.{11}

המסר של הסיפור הזה מובן מאליו - לכל אדם יש תפקיד ומטרה ייחודיים בשבילם הוא נברא. משום כך, גם נער צעיר חסר יכולות בסיסיות כגון קריאה וכתיבה, יכול להביא תועלת עצומה ולבטל גזירה קשה, כיוון שדווקא בו קיימים כוחות מיוחדים שרק הוא יכול לממשם.

סיכום

כל אדם נברא עם תפקיד ועם מטרה ייחודיים אותם עליו לבצע.

ולצורך השלמת מטרה זו. נתן הקדוש ברוך הוא לאדם, מכלול של כוחות ושל יכולות המותאמים במיוחד למילוי שליחותו הפרטית.

ד'

שליחות פרטית 

כפי שהוזכר, מעבר לכך שכולנו מחויבים לבצע את כל הוראות תורתנו הקדושה, 'תורת חיים'. נדרש מכל אדם, למצוא את הכוחות ואת הכישרונות הייחודיים שנמצאים דווקא בו, ולהאיר דרכם את העולם.

לחפש, ובעזרת השם למצוא. ולשאול את עצמנו, כיצד אנחנו יכולים להפוך את העולם למקום טוב יותר ומזוכך יותר. מקום הראוי לגילוי אלוקות - "דירה לו יתברך".

בתלמוד הבבלי, השליחות הייחודית הזו נקראת: "זהיר טפי [זהיר ביותר]{12}".

הגמרא מתארת דו-שיח שהתנהל בין האמורא{13} 'רב יוסף', לבין אמורא שני: 'רב יוסף' בנו של האמורא 'רבה'.

ובלשון הגמרא:

"אמר ליה רב יוסף, לרב יוסף בריה דרבה. 'אבוך במאי הוי זהיר טפי?'" [פנה רב יוסף, לרב יוסף בנו של האמורא 'רבה' ושאל: "באיזו מצווה היה אביך זהיר ביותר?"]

ענה לו רב יוסף בנו של רבה:

"בציצית [במצוות ציצית]"

ורב יוסף - בנו של רבה, ממשיך ומתאר סיפור שאירע עם אביו בעקבות הקפדתו המיוחדת על מצוות ציצית.

שאלתו של רב יוסף ("אבוך במאי הוי זהיר טפי") מוזכרת בתורת החסידות בספר התניא. ואכן תורת החסידות מסיקה מכך שלכל אדם יש מצווה מיוחדת, שליחות פרטית. השייכת לשורש נשמתו, ועליו להדר דווקא בה בצורה מיוחדת.    

ובלשון התניא{14}:

"...כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה "אבוך במאי הוי זהיר טפי? אמר ליה בציצית"

אומנם, בעל התניא מדגיש, שעל כל יהודי מוטלת החובה ואיתה גם הזכות לקיים את כל תרי"ג{15}  המצוות:

"...ואף שכל נפש מישראל צריכה... לקיים כל תרי׳׳ג מצות. מכל מקום לא נצרכה אלא להעדפה, וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצות".

זאת אומרת, שלכל אדם ישנה מצווה מסוימת, שליחות פרטית - עניין מיוחד, שדווקא בו על האדם להדר בצורה מיוחדת. 

כעת, אחרי שהבנו שלכל אחד קיימות תכלית ומטרה מיוחדות בחיים. נוכל נחזור לענייננו - כיצד ניתן להתגבר על רגש הקנאה.

נתבונן בדברי האדמו"ר האמצעי:

"ואיש את רעת רעהו לא יחשבו וגם לא יקנאו במעלתו וטובו כי לכל אחד יש... מקום מיוחד{16}"

לכל אדם יש את שליחותו הפרטית בחיים. ולכן לא משנה מהם כוחותיו, מהן יכולותיו או מה מעמדו החברתי. כל אדם במסגרת החיים שלו צריך למלא את שליחותו הפרטית ולממש בכך את מטרת בריאתו.

ההבנה הזו שומטת את בסיסו של רגש הקנאה. כיוון שהקנאה מושתתת על הרצון להשיג דבר הנמצא ברשותו של האחר. להידמות אליו ולהיות כמוהו במידת האפשר.

אולם ברגע שהאדם מבין, שלא לחינם הקדוש ברוך הוא ברא אותו, דווקא עם כוחותיו ועם יכולותיו שלו. עם הניסיונות, עם הקשיים, וכן עם ההצלחות המיוחדות דווקא לו. הוא נוכח לדעת שיש לו שליחות אישית שרק הוא יכול לבצעה.

כשהראיה היא כזו, אין מקום לקנאה. כיוון שהאדם מפנים את חשיבותו האישית, לא רק כחלק ממכלול הבריאה, אלא גם כתוצאה מתפקידו האישי, שבשבילו הוא נברא.

ה'

מדוע דווקא אני?

למעשה, בשלב הזה עלולה לצוץ השאלה הבאה:

"למה זה קרה אצלי? למה עלי דווקא - הוטלה משימת חיים מורכבת וקשה כל כך?"

האמת היא, שבדרך כלל השאלה הזו אינה נכונה. פעמים רבות נדמה לנו פשוט, שהחיים שלנו מורכבים יותר מחייהם של אחרים, למרות שבמציאות התמונה שונה לגמרי. הלא מוכר לכולנו המסר המעוות לפיו הדשא של השכנים ירוק, פורח ומלבלב יותר.

ואכן באמת, לעיתים קורה שהאדם חווה קשיים אמיתיים מסוגים שונים, בדרך למימוש מטרת חייו. ובמקרים כאלה, עלול האדם לתהות: מדוע אצל אחרים הכל 'חלק'. ואילו אצלי, ימי חיי במילוי תפקידי בעולם מלאים בכל כך הרבה קשיים?

בראייה שטחית נראה שהשאלה הזו נכונה. מדוע אדם נראה סובל עד כדי כך? למה אדם מסוים נולד עם כישרונות, עם כוחות, ועם יכולות טובים יותר מכוחותיו ומיכולותיו של אדם אחר?

מדוע ישנו אדם שנולד עם נכות גופנית או נפשית, ואילו אדם אחר חי חיי שגרה תקינים? השאלה המתבקשת כתוצאה מכך היא האמנם אין זה לגיטימי שהאדם הנכה יקנא באלו שנולדו בריאים?

תורת החסידות דנה בסוגיה.

ב'מכתב כללי'{17} מיוחד, אותו כתב הרבי מליובאוויטש עבור: "בני ובנות ישראל הנמצאים (לעת עתה) בכלא", כתב הרבי כך{18}:

" רואים כי יש כאלה שמצד התנאים החיצוניים צריכים היו להיות במצב של שביעות רצון, ואף על פי כן אינם מאושרים.

ולאידך - יש כאלה שהתנאים החיצוניים שלהם הם בהיפך, ובכל זאת מרגישים שלמים עם עצמם מתוך... מנוחת הנפש, וחזקים בבטחונם שגם התנאים החיצוניים ישתנו בקרוב ממש ויראו טוב, בטוב הנראה והנגלה".

הרבי כותב, שהכל תלוי בנקודת המבט דרכה מתבוננים. יכול להיות אדם שתנאי החיים שלו קשים ומרים, ובכל זאת הוא מצליח להתגבר עליהם, להיות שלם עם עצמו, וכל זה מתוך אמונה, מתוך תקווה וביטחון שעוד יגיעו ימים טובים יותר.

לצורך הבהרת הענין והפנמתו, נוכל להסתייע בסיפור הבא{19}.

סיפר פעם הרב שבתאי סלבטיצקי{20}:

"בבחרותי למדתי בישיבת 'קול תורה' בירושלים. אחד מחבריי בישיבה היה נכדו של אחד מ'גדולי הדור'.

הוא היה בחור ירא שמיים, שלמד בהתמדה ובשקידה נפלאה. אולם בגלל היותו בעל כישרונות חלשים, היה עליו להתאמץ ולהשקיע שעות רבות כדי להבין היטב ולזכור את החומר הנלמד.

פעם אחת ראיתי שפניו עצובות. פניתי אליו, ושאלתיו מה מעיק על ליבו.

לאחר שיחת נפש ארוכה, הוא הסביר לי שהוא מצר מאד על כך שעליו לעמול ולהשקיע זמן כה רב כדי להבין את הגמרא, וגם אז - לא תמיד הוא מצליח במשימה. ואילו בחורים אחרים, מוכשרים ממנו, מבינים היטב את החומר הנלמד תוך זמן קצר. 

הוא אף הוסיף דוגמה להמחשה: "ראית איך י.ר. (המשמש כיום ראש 'כולל'{21} נכבד בירושלים), שאינו משקיע רבות בלימודיו, התפלפל היום בשיעורו של הרב שלמה זלמן אוירבך?

אינני מבין מהו הצדק בכך, שבשביל שאני אוכל להבין את הגמרא, עלי להתייגע רבות. ועם כל זאת, בחורים אחרים - שהתברכו בכישרונות מצוינים, עולים עלי בהישגיהם?

מדוע חבריי ממלאים את תפקידם בקלות כה רבה. ואילו אצלי, מילוי שליחותי בעולם כרוך ביגיעה ובקשיים כה מרובים?!"

"היו שהסבירו לי", הוא אמר, "שעל ידי התמדה וביגיעה מרובה ניתן להצליח ולהשיג אף יותר מאשר באמצעות כישרונות מזהירים. אך עדיין, מדוע עלי לטרוח ולהתייגע רבות, ואילו בחורים אחרים אינם זקוקים לכך?"

היה ניכר עליו שהשאלה טורדת את מנוחתו. היא גרמה לו עצב רב ומרירות. הוא לא מצא מרגוע ומנוחה לנפשו.

כאשר ראיתי את צערו הרב, חפצתי לעזור לו. לכן, יעצתי לו לשלוח מכתב לרבי מליובאוויטש ולשטוח בפניו את שאלתו.

הוא נהג כעצתי, וברוך השם זכה לקבל תשובה נפלאה.

הרבי פתח את מכתבו במילים הבאות:

"איני מבין את שאלתו, הרי משנה מפורשת היא: 'אני נבראתי לשמש את קוני'".

בהמשך המכתב תוכן תשובתו של הרבי היה שתפקידנו בעולם אינו בהכרח להיות גאון גדול או למדן. תפקידנו להיות עבדים ('שמשים') של הקב"ה. כל אדם צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא באמצעות כוחותיו וכישרונותיו האישיים. זוהי מטרת בריאת האדם, לשמש את הקדוש ברוך הוא, כל אחד כפי יכולתו.

אדם שאינו מוכשר כל-כך, אבל הוא מצטיין במאמציו, ומשתדל ללמוד תורה בהתמדה ובשקידה מרובות, אדם שמקיים מצוות בהידור ומתפלל כראוי בהתאם לכוחותיו - נעלה יותר מחברו בעל הכישרונות הטבעיים, שאינו מנצלם עד תומם.

יתכן אמנם שבעל הכישורים הוא 'למדן' גדול יותר, אבל בתפקיד העיקרי - "לשמש את קוני", חברו המתמיד נעלה יותר. בעולמו של הקדוש ברוך הוא אמות המידה אינן  'סנטימטרים' או 'ק"ג', אלא שם מודדים במידות אחרות.

אצל הקב"ה לא מודדים למי יש יותר אלא מי מלא יותר. מי מנצל את כוחותיו כראוי ומשקיע מאמצים מרובים יותר במילוי תפקידו בעולם.

יתרה מזו, לכל אחד יש גם כוחות המיוחדים דווקא לו, שבהם הוא צריך להיות 'זהיר טפי', ובעניינים הללו הוא יחידי בעולם.

כל אדם צריך לדעת, שלעולם לא ייברא עוד אחד שיהיה דומה לו בדיוק עם אותן תכונות, עם אותן מידות, ועם אותם ניסיונות.

כל אדם הוא עולם קטן{22} שאין דומה לו ולא יהיה דומה לו. ולכן בעולמו הפרטי, רק הוא יכול לגלות את הקדוש ברוך הוא באמצעות התכונות שלו, באמצעות הכישרונות שלו, ובאמצעות הניסיונות שהוא עובר.

ברוך השם, תשובתו של הרבי האירה את עיניו. הוא קיבל מבט אחר על עצמו, על תפקידו ועל שליחותו בעולם. הוא הבין שייעודו והמטרה לשמה הוא נברא, אינם כדי להצליח ולהגדיל את ה'אני' שלו, אלא כדי להשלים את רצון קונו, ובזכות כך הוא החל ללמוד ולממש את מטרת בריאתו בעולם - מתוך שמחה.   

מבין שורות הסיפור, עולה וניבטת תובנה נפלאה. כל אדם נברא על מנת שישמש את הקדוש ברוך הוא. ואצל הקדוש ברוך הוא הדברים נמדדים לא לפי התוצאה, אלא לפי המאמץ ובהתאם לכוחות הנפש שהושקעו בעבודה. 

משום כך לכל נברא, יהיה זה אסיר אומלל, נכה, חולה או אפילו אדם פשוט מן השורה. לכולנו קיימת אותה מטרה - תפקיד אישי של בירור וזיכוך העולם. חלק פרטי שלנו בעולם, שאך ורק ביכולתנו לתקנו.

מידת ההצלחה במימוש תפקידנו בחיים נמדדת לפי כוחות הנפש שהשקענו בהתאם לכוחות וליכולות שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא.

כל ניסיון להידמות לאדם אחר אינו נכון. אלא בדיוק להיפך, תפקידנו הוא למצות את הכוחות שניתנו במיוחד לנו מהקדוש ברוך הוא. אין שום טעם לנסות לתפקד כאדם אחר.

יתירה מזו:

הקנאה והרצון ליצוק בחיים האישיים תוכן ונראות כשל חיי אדם אחר מהווים השפלה עצמית מאין כמותה לאדם המקנא.

ובלשונו של הרבי מליובאוויטש{23}:

"מה יכול להיות משפיל יותר ממצב שבו אומרים לאדם שאסור לו לחיות ולפעול בהתאם לאישיותו ולתכונותיו המיוחדות, אלא ששלימותו תתבטא רק בכך, שיעשה את כל המאמצים, וייאבק וילחם, כדי לחקות מישהו אחר ולהידמות אליו?!" 

ואם כן מובן, שאין כל מקום לקנאה ולהכרה השגויה, ששלימות האדם תלויה בכך שהוא יחקה את הנהגותיו של מישהו אחר. 

ולסיום:

ידועה אמרתו של 'רבי משולם זושא מאניפואלי{24}' סמוך לפטירתו: "אם ישאלו אותי בשמיים מדוע לא היית אלימלך (רבי אלימלך מליז'נסק - אחיו{25}) אינני מתיירא, אענה שלא ניתנו לי כוחות מספיקים לכך. אולם אם ישאלו אותי מדוע לא היית זושא - מכך הנני מתיירא.

סיכום

כשם שמדת יעילותו של הצבא תלויה בכך שקיימים בו כל סוגי החיילים, כך השלמת תפקידנו, כיבוש  העולם, זיכוכו והפיכתו למקום הראוי ל'דירה' לקדוש ברוך הוא{26}. תתבצע כאשר כל אחד מאיתנו ינצל את כוחותיו ואת יכולותיו האישיים למילוי תפקידו ולמימוש מטרת בריאתו. ואם כן, הרעיון שעומד מאחורי רגש הקנאה - ששלימות האדם תושג על ידי חיקוי אדם אחר, נשלל.    

ו'

מקבץ עצות מעשיות

1.) לחזור ולשנן היטב את עקרונות השיטה החסידית על מנת שהדברים יהיו חדורים היטב בתודעתנו הפנימית. הדבר נדרש במיוחד כאשר מדובר על 'שלילת הקנאה'. כיוון שהקנאה היא רגש שלילי המתפרץ במהירות ובעוצמה רבה, ומשכך הדרך למניעת רגש זה חייבת להיות בהירה וברורה על מנת שהאדם יוכל למנוע בעזרתה את התפרצותו.

2.) להתבונן מהם הדברים המיוחדים שיש דווקא בי, שדרכם ניתן להפיץ אור בעולם ולהשלים את כוונת הבריאה. באמצעות התבוננות זו, יכול כל אדם להתחבר לשליחות הפרטית שלו, ובעזרת השם, להתחיל להאיר את העולם באמצעותה.

3.) בהמשך לעצה הקודמת, ישנו דבר נוסף שעשוי להועיל והוא, לחפש ובעזרת השם למצוא, את הפרטים הקטנים הפזורים במרחבי החיים. פרטים, שבאמצעותם ניתן להאיר את העולם - כל אדם כפי יכולותיו. חשיבות הדבר עצומה, וכדברי הרמב"ם{27}{28} שהובאו רבות בתורת החסידות{29}:

"עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו להם תשועה והצלה...".

בעזרת השם, בהצלחה! 

דף מקורות והארות

{1} שיר השירים, פרק ח', פסוק ו'. וראה בפירוש "מצודת דוד" על הפסוק: "הקנאה הוא דבר קשה כהירידה אל השאול".

{2} חומש בראשית, פרק ד', פסוקים ג' - ט'

{3} חומש בראשית, פרק ד', פסוקים ד' - ה'

{4} דבר העלול להוביל, במצבים קיצוניים, למחלות נפשיות מורכבות כגון הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות), אובדן זהות עצמית, ועוד, ח"ו.

{5} 'קונטרס ההתפעלות', (נכתב על ידי 'אדמו"ר האמצעי' - הרבי השני בשושלת חב"ד) בסופו. הקונטרס מופיע 'בספר המאמרים קונטרסים' (הוצאת ה'תשס"ו), עמוד קפ"ד. מקור המילים "ואיש את רעת רעהו לא יחשבו", הינו במילותיו הקדושות של 'אדמו"ר הזקן' - ספר התניא, אגרת הקודש, סימן כ"ב. לכללות העניין ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ז עמוד א' במשנה. ועיין בגמרא על כך - דף ל"ח, עמוד א'.

{6} לדוגמא ראה: המשך תרס"ו, דיבור המתחיל "יום טוב של ראש השנה" תרס"ו. בנוגע לטעמי הבריאה הנידונים במאמר ראה: ליקוטי שיחות, חלק כ"ה, עמוד 463, בפנים השיחה ובהערה 25. ובמקומות רבים נוספים בתורת החסידות.

{7} כלשון אדמו"ר הרש"ב: "...נשתוקק הקב״ה לבראותו, ואין אנו יודעים טעם שכלי מפני מה נשתוקק..." - המשך יו"ט של ר"ה תרס"ו, עמוד י' (בהוצאות הקודמות - סוף עמוד ז').

{8} תחילת פרק ל"ו.

{9} להרחבה והעמקה בעניין ראה ספר המאמרים מלוקט, חלק ב' עמוד רס"ו ואילך (בהוצאות הקודמות - חלק א', עמוד ו' ואילך). ובעוד מקומות רבים בתורת החסידות.

חשוב להדגיש שכמובן אין לקדוש ברוך הוא "לא גוף ולא דמות הגוף" (פיוט ’יגדל אלוקים חי’. וראה בספר ’דרך מצוותיך’, מצוות פריה ורביה, פרק ב'). אולם מכל מקום ההתגלות האלוקית בעולם מתוארת באמצעות משל גשמי - "להיות לו דירה", על מנת שנוכל להשיג, ולו במקצת, במציאות העניין.

{10} על פי מדרש 'במדבר רבה', כ"א, ב' (בשינוי הלשון). מדרש תנחומא, פרשת פנחס, י' (בשינוי הלשון).

{11} "ספר התולדות רבי ישראל בעל שם טוב", עמודים 76 - 78. "תורת החסידות (קונטרס מ"ז), עמודים 5 - 6. הסיפור עבר שינויי עריכה קלים.

{12} מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'

{13} 'אמורא' (בלשון רבים: אמוראים), הוא כינויים של חכמי התלמוד. האמוראים עסקו בליבון ובחקר דברי המשנה אותה כתב 'רבי יהודה הנשיא'. מתוך דבריהם נערכו התלמוד הירושלמי - על ידי 'רבי יוחנן', והתלמוד הבבלי - על ידי 'רב אשי' (עיין בהקדמת הרמב"ם לספרו הי"ד החזקה - משנה תורה).

{14} איגרת הקודש, סימן ז'

{15} תרי"ג בגימטרייה: 613 - מניין המצוות הכתובות בתורה.

{16} ראה לעיל הערה 5.

{17} 'מכתב כללי', איגרת שכתב הרבי מליובאוויטש עבור קבוצת יהודים. רוב המכתבים יועדו עבור: "בני ובנות ישראל בכל מקום שהם". אולם חלק מהמכתבים יועדו עבור קבוצות ספציפיות. 

{18} ליקוטי שיחות, חלק כ"ה, עמוד 514

{19} 'מספרים תניא' (הוצאת 'לדורות'), עמוד 258

{20} שליח חב"ד באנטוורפן, בלגיה.

{21} ה'כולל', הינו מוסד לימוד תורני. בכולל לומדים אברכים לאחר חתונתם. הכולל מהווה מוסד המשך ל'ישיבה', בה לומדים בחורים צעירים - החל מגיל ארבע עשרה בערך, ועד לתחילת גילאי העשרים. 

{22} ראה 'אבות דרבי נתן', פרק ל"א: "יצר באדם כל מה שברא בעולמו...".

{23} 'תורת מנחם', תשמ"ה, חלק ראשון, עמודים 129-128

{24} מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש. כיהן כאדמו"ר בעיירה אניפולי שבאוקראינה.

{25} מתלמידי הרב המגיד ממעזריטש. כיהן כאדמו"ר בעיירה ליז'נסק שבדרום מזרח פולין.

{26} ראה לעיל הערה 9.

{27} הרמב"ם - רבינו משה בן מיימון (ד'תתצ"ח-ד'תתקס"ה / 1138- 1204). מגדולי האומה היהודית. ספרו המונומנטלי - 'משנה תורה', הכולל ארבעה עשר חלקים, התפרסם בכל תפוצות ישראל, ונודע כאחד מספרי ההלכה החשובים והבסיסיים ביותר. דבריו נלמדים עד היום בעולם כולו, ומשפיעים על חייו של כל יהודי. 

{28} משנה תורה, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ד'

{29} תורת מנחם, חלק ה', עמוד 61. חלק י"ד, עמוד 33. חלק ט"ו, עמוד 285. חלק י"ח, עמוד 39. חלק כ"ב, עמוד 254. ובמקומות רבים נוספים בתורת החסידות.

פרק מתוך הספר החדש 'תורת החיים ממקור החיים' – המציע פתרון חסידי למספר שאלות פסיכולוגיות בוערות, השייכות במיוחד לאדם בן זמננו. הספר דן בסוגיות הבאות: ביטחון בה', ביטחון עצמי, דיכאון, אובססיביות, ועוד. מתאים לשלוחים ולמקורבים, מאת הת' מענדי ישעיהו.

"הספר נולד, בעקבות תחרות כתיבה בינלאומית בה השתתפתי", כותב הת' מענדי ישעיהו בהקדמה לספרו החדש.

"מטרת התחרות הייתה, כתיבת חיבור תורני קצר, שידגים כיצד רעיונותיה העמוקים של תורת החסידות, יכולים להשפיע על חיי היום-יום בצורה מעשית. ברוך השם זכיתי באחד המקומות הראשונים בתחרות. כך החל המסע להולדת הספר."