בחג השבועות ובשבת שלפניו חרגתי ממנהגי ויצאתי מאילת לרגל היארצייט של אבי מורי הרב יצחק צבי אייזנבך ע"ה ושהיתי במרכז הארץ למרות שאני משתדל שלא לצאת מעירי בשבתות ובמועדים.

במקום שליחותי באילת מתפלל אנכי בבית הכנסת השכונתי שלי עם קהל עדת ישראל לגווניהם ולחוגיהם. בבית הכנסת אצלי ניתן לספור על אצבעות כף יד האחת את הסרטוקים עם הגארטיל החגור סביבם.

לא כן כאשר מתפללים בקהילת קודש שכולה חב"דית התחושה והאוירה שונה והיא מרעננת ומחזירה אותי אחור לימים עברו. אך דא עקא, חשתי בצריבה בלב. היה זה בעת קריאת התורה כאשר הבטתי בקהל הרב באמצע הקריאה. בעודם מאזינים לבעל קורא בדריכות, ראשם של רוב המתפללים היה מגולה מהטלית. הטלית שכנה כבוד על הכתפיים בלבד והראש עם הכיפה שעליו היה חשוף.

אינני יודע מדוע הדבר כל כך מפריע לי, אבל הוא מפריע לי מאוד. אינני יכול להסתגל להנהגה הזו ולהכיל אותה. לא יודע למה.

לא חסרות סיבות מדוע צריך להגביה את הטלית מעל הראש בעת התפילה ובקריאת התורה. ניתן למצוא לכך סימוכין הלכתיים לרוב, וכן סימוכין חסידיים לחשיבות ב' מקיפים. אך לא משום הכי נחתינן לכך. אני מעיר ומעורר על כך בגלל חשיבות היצוגיות החב"דית.

לא כל קהל עדת חסידי חב"ד עשוי מקשה אחת. יש בהם בני מעלה ועליה ויש בהם גם את אלו שאינם מתאמצים ללמוד חסידות לפני התפילה וטבילה במקוה וכו', אך ישנו את המכנה המשותף השווה אצל כולם.

כל אשר בשם חסיד חב"ד יקרא לא יהין לבוא לתפילה בשבת וחג ללא סרטוק וגארטיל. המדים הללו הם יצוגיים ואך אחד לא יוותר עליהם. כך ניתן למנות עוד כמה וכמה דברים שהם חלק מהדי אן איי החב"די שהוא בבחינת חוק ולא יעבור. כל אחד יברך על 'קאלבריה' ויזהר ביותר מאכילת 'שרויה'. לכל אחד מאיתנו יש חת"ת במכונית ואין מי שלא יסע לרבי אחת לזמן מה או שלא יניח תפילין דרבינו תם. אין חתן שידלג על לבישת סרטוק של הרבי בחופתו. ישנן דוגמאות למכביר שעשייתן או אי עשייתן קשורים לכך שאני חסיד חב"ד!

אל תוך כל אלה אני כולל וכורך גם את התפילה תחת הטלית וכן את שמיעת קריאת התורה וההפטרה וברכותיה בעטיפה מלאה של הראש. זה לא רק תוספת יראת שמים ותוספת דחסידותא, זה מעשה חב"די!

אינני יודע מדוע זה טבוע אצלי כל כך עמוק. יתכן שכך ראינו שנהג רבינו הקדוש שמעולם לא נתן לטליתו לרדת מעל ראשו. גם בפעם היחידה בשנה במוצאי יום הכיפורים כשהיו מביאים לרבי את כובעו מחדרו לתפילת ערבית והיה מוריד את הטלית כדי לחבוש הכובע, עשה זאת במהירות הבזק.

יתכן שראיתי זאת אצל אבי ע"ה שהקפיד על כך וגם שמעתי מפי אחד מידידיו שאמר לי פעם ש"אביך היה מסתובב בעבודתו כמנהל בית ספר תמיד עם מגבעת על הראש, גם בימי הקיץ הלוהטים". ואכן בכל התמונות שלו מימים עברו גם אם לא תמיד לבש את מעילו העליון אך הכובע היה חבוש לראשו תמיד.

סיפרתי בעבר בטור זה על החסיד המשפיע רבי זושא פוזנר ע"ה שהיה נוהג לפסוע בבית הכנסת לצידם של אברכים ומעלה להם את הטלית מהכתף על הראש.

בבואנו מחג השבועות שיש לקבל הידור מצוה בקבלה המחודשת של התורה הקדושה הבה נקפיד על עטרת ראשינו ונחזק את הייצוגיות החב"דית, כי ראש עטוף ואורח חיים חב"די חד הם!

•

קשה לי שלא לשתף אתכם בחויה נהדרת שחויתי בערב חג השבועות. כוונתי להרצאה מכוננת של גאון הדיבור וההרצאה, הרב שניאור אשכנזי שליט"א אותו שמעתי יחד עם כמאה איש בישוב "באר אורה" השוכן בטיבורו של כביש הערבה ומסביבו קיבוצי הערבה הנודעים.

חתני ובתי שי' הרמ"מ ורחל אשכנזי שליחי הרבי לערבה הדרומית ארגנו ערב לקראת חג השבועות והצליחו לקבץ סביבם אוכלוסיה מגוונת מאוד שחלקה לא השתתפה מעולם באירוע תורני ויהדותי. היו שם מכל הסוגים ומכל הגוונים ובעיקר תושבי הקיבוצים שאילולא היו מוזמנים למועדון הישוב אלא לבית הכנסת ספק רב אם היו מגיעים לאירוע.

והוא, הרב שניאור אשכנזי עשה את הבלתי יאומן. מההגה הראשון שהוציא מפיו הוא התחבר אל הקהל והם התמגנטו אליו מבלי לאבד אות ותנועת יד במשך שעה ארוכה. הוא הצליח בכשרונו היחודי לגרור את כולם למחוזות אליהם כיוון. הוא הרצה על הדיבר האחרון של עשרת הדברות "לא תחמוד" ובסיומה של ההרצאה כבר לא היה איש בקהל שתאוות החמדה שלו נותרה כשהיתה. הוא עמד על היחודיות של כל אדם בעולם שדי לו להתמקד בה כדי למלאות את ייעודו מבלי שיהיה לו צורך כלל לפזול אל השכן. 

את המקורות ומאמרי חז"ל הוא תיבל בחוש ההומור השמור רק לו ואת הסיפורים הנדירים שלו הוא סיפר על רקע התהוותם כאשר הוא מפגין ידע כללי בהוויות העולם הזה ובהיטוריית העם היהודי לדורותיו.

המשתתפים היו כה מוקסמים מההרצאה עד שגם לאחר שסיימו להנות מהכיבוד הקולינרי העשיר הם לא עזבו את המקום ורק רצו לשהות בקרבתו עוד ועוד. אנשים שאלו שאלות והוא ענה להם כיד ה' הטובה עליו ומרעיף עליהם ממאגריו הבלתי נגמרים.

הופתעתי לראות כי ככל שחולפים השנים ישנם שלוחים צעירים שלוקחים את הפעילות המבצעית של הרבי בכל התחומים ומצעידים אותה כמה צעדים קדימה. הרב אשכנזי עשה זאת בתחום ההרצאה והתורה שבעל פה והצליח להביא למליוני צפיות במדיות השונות. ההצלחה שלו היא לבטח פרי השקעה והתאמצות רבה שכדאיותן הוכיחו את עצמן.

הרב אשכנזי הוא שליח וחסיד אמיתי של הרבי שלמרות שלשיעוריו ישנן עשרות אלפי צפיות בכל שבוע, הוא יכתת את רגליו גם לסוף העולם בערבה ויבוא להרצות גם למאה איש. יאריך ימים על ממלכתו.