"אב הרחמים"
על שום מה?

אחת התפילות המיוחדות והמרגשות היא תפילת "אב הרחמים" הנאמרת בכל שבת לאחר קריאת התורה, קודם תפילת מוסף. מילותיה כמו מספרות את סיפורה: "קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לא נִפְרָדוּ", ובהמשך, הזעקה המתחננת "וְיִנְקֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ". כפי שניתן להבין לבד, מדובר בתפילה שתוקנה לזכרם של "קהילות הקודש" שמסרו נפשם על קדושת השם.

על איזה קהילות מדובר?

נשוב אחורה לשנת תתנ"ו. באותה התקופה עובר העולם טלטלה. הסלג'וקים, ששלטו אז בארץ הקודש, פגעו בנוצרים שהגיעו לארץ ועוררו עליהם את חמת האפיפיור. הוא יצא בראש קהל גדול לכיוון צרפת כשהוא מצהיר על כוונתו להגיע בראש צבא לארץ ולכבוש אותה מידי הסלג'וקים. המונים התקבצו סביב האפיפיור, בדרכו הוא אסף המון רב שהיה אחוז חמת זעם.

מי שסבלו, כתמיד, היו היהודים. הקהילות הגדולות בארצות אשכנז התגוררו באותו הזמן באזור שכונה "עמק הריינוס", בין צרפת וגרמניה. מסעו של האפיפיור, שקיבל את הכינוי "מסע הצלב הראשון", עבר בדיוק באזור הזה. המוני יהודים נהרגו על קידוש השם במיתות אכזריות לאחר שסירבו להמיר את דתם ר"ל. המונים אחרים בחרו לאבד את חייהם בעצמם, רגע לפני שחרבם של הצוררים תשיג אותם. עמק הריינוס נשטף בדם יהודים קדושים, והקהילות המפוארות היו למאכולת אש.

בית הכנסת העתיק בוורמייזא. צילום: shutterstock

עם שוך הפרעות, החלו מתקבצים הניצולים, זעיר פה זעיר שם. בורמייזא, מקום משכנה של אחת הקהילות היהודיות הגדולות, התקבצו יחד קבוצה גדולה של תלמידי חכמים ויהודים שבורים. יחד עם שיקום החרבות והקמת הקהילות מחדש, החליטו נשיאי העדה להנציח את האסון הנורא באמירת תפילה מיוחדת מידי שבת. אז תוקנה תפילת "אב הרחמים". יש שסיפרו כי התפילה נמצאה אז על בימת בית הכנסת בוורמיזא.

בכל אופן, תקנת אמירת "אב הרחמים" התקבלה בכל הקהילות האשכנזיות, אלא שיש מהם האומרים אותה בכל שבת, למעט בשבתות החלות ביום שאין אומרים בו תחנון, ויש שאומרים אותה רק פעמיים בשנה, בשבת שלפני חג השבועות ובשבת שלפני תשעה באב. גם עבורנו, חסידי חב"ד הנוהגים לומר "אב הרחמים" מידי שבת למעט ביום שאין אומרים בו תחנון ובשבת מברכים, יש יוצא מן הכלל: שבת מברכים חודש סיון, שבה - על אף היותה שבת מברכים - אנו אומרים את תפילת "אב הרחמים". הסיבה לכך היא כי הפרעות שבעקבותיהם חוברה התפילה אירעו בימים אלו של חודש סיוון.

בעוד אנו מציינים את הימים שבהם אירעו אותם פרעות נוראות, בפינו נישאת בתחינה מילות הפסוק שבתפילה: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. במהרה בימינו.