היום המיוחס

על השאלה מדוע נקרא ב' בסיון בשם "היום המיוחס", נדמה שלא נוכל לתת לכם תשובה. גם מפני שלשאלה יש הרבה יותר מתשובה אחת, וגם מפני שבסופו של דבר מקור השם שניתן ליום זה אינו ברור לחלוטין.

יום זה נחשב ליום מיוחד, ותעיד על כך העובדה שאיננו אומרים בו תחנון. דין זה, של אי אמירת תחנון בב' סיון, מופיע בשולחן ערוך, לצד ה'ייחוס' הראשון של יום זה. "מיד אחר ר"ח (סיון) התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה, שבשני בשבת הי' ר"ח, ובשלישי בשבת (ב' סיון) אמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו'".

כלומר, ביום ב' בסיוון הועיד אותנו הקב"ה להיות לו "ממלכת כהנים וגוי קדוש"; העיסוק בקבלת התורה החל כבר ארבעה ימים קודם לכן והודות לכך היא השמחה היום.

אילוסטרציה

לא מוזכר בתורת חב"ד

הרבי ציין כי לא מצאנו אצל רבותינו נשיאנו שהתייחסו ליום זה כל כך, אך למרות זאת ביאר הרבי מספר פעמים את עניינו של היום. באחת ההזדמנויות אמר הרבי: "בספרי חסידות חב"ד לא מצאתי לעת עתה (גם לאחר העיון והיגיעה כו') שידגישו את מעלת היום, אבל אף על פי כן, מכיון שנתפרש הדבר בספרי גדולי ישראל בדורות שלפנינו, גדולי ישראל אמיתיים שהעמידו מאות ואלפים תלמידים כו' שלאורם הולכים בני ישראל עד סוף כל הדורות, יש מקום לגלות ולפרסם את הדבר (בהתאם להשתדלות להוסיף ולגלות ענינים חדשים כו'), בתוספת ביאור כו', ו"תן לחכם ויחכם עוד"".

בהמשך לכך הורה הרבי מספר פעמים לנצל יום זה להתחזקות ולקבלת החלטות טובות בקשר עם היום המיוחס וחג השבועות המתקרב.

יומם של המיוחסים

סיפור חסידי נאה אודות 'היום המיוחס' מספר על בעל ה"דברי חיים", רבי חיים מצַאנְז, שהיה נוהג לכבד ולקרב אליו את נכדיהם של צדיקים מן הדורות שעברו. פעם אחת לקראת חג השבועות בא לצאנז נכד צדיקים מיוחס. למרות ייחוסו היה זה אדם גס ופשוט, ולא התנהג בדרך ארץ, באופן הראוי לאדם כמותו.

שאל אותו ר' חיים: היודע עתה מדוע קוראים ליום ב' סיוון, שלפני חג השבועות, "יום המיוחס?"

לא ידע האיש להשיב על השאלה. אמר לו ר' חיים: "אומר לך אני את הסיבה. דבר זה בא ללמדנו שלפני שניתנה התורה בחג השבועות היו המיוחסים חשובים. לכן נקבע יום זה לפני החג. אבל לאחר מתן התורה בחג השבועות אין חשיבות לייחוס אבות. מעתה, מי שהוא תלמיד חכם ומתנהג כהלכה הוא ה'מיוחס', ואם לאו – אין לו שום ייחוס שראוי לכבדו בו."