מעשה ביאכטה, ו'דיל' מפתיע

היום חל יום היארצייט של מי שהיה יו"ר הקרן לפיתוח מחנה ישראל, ידיד ותיק למוסדות חב"ד ואיש שהרבי רחש לו חיבה גלויה – מר דוד צ'ייס ע"ה.

מר דוד צ'ייס היה אחד האישים שזכו ליחס אוהב מופגן מצידו של הרבי, ויעידו על כך שלל התמונות הייחודיות שבהם הוא נראה משוחח עם הרבי לאורך השנים. מצידו היה דוד צ'ייס גם הוא מסור למוסדותיו של הרבי, אליו היה קשור בקשר אמיץ שרק הלך והתחזק ככל שנקפו השנים.

מתוך שלל ההתייחסויות המיוחדות להם זכה מר צ'ייס, הבאנו כאן שניים יוצאי דופן, שיש בהם כדי לספר מעט על האיש וייחודיותו.

האם ה'גביר' לומד ניווט?

במהלך התוועדות י"א ניסן תשמ"ג סיפר הרבי לנוכחים סיפור על דוד צ'ייס, בלי שהוא מציין את שמו. בין הנוכחים היה גם דוד צ'ייס בעצמו שהופתע לשמעו מפי הרבי. וכך סיפר הרבי:

דוד צ'ייס מספר על אותו התוועדות, יחד עם חלק מדברי הרבי. צפו:

מעשה ביהודי שהקב"ה זיכהו בנכסים רבים, וביניהם - ספינה, "יאכטה" — בלשון המדינה. מזמן לזמן היה נוהג להפליג בספינה, כדי לבלות את ימי החופש על גבי הספינה. וכשהגיע זמן התפילה, הנה בידעו שבעת תפילת שמונה עשרה (תפילת העמידה) יש לכוון פניו לצד ירושלים, לצד מזרח — הוצרך לשאול ולברר אצל "רב החובל": היכן הוא צד מזרח (בביתו יודע הוא היכן הוא צד מזרח, מה־שאין־כן בנסעו על ספינה בים).

יהודי זה — פעלו עליו מכבר שאין לו להתבייש ביהדותו גם בחיי היום־יום, ולא רק ביחס ליהודים כמותו, אלא גם ביחס לאינם יהודים, ולכן, לא התבייש, ושאל אצל "רב החובל" (גוי) שיאמר לו היכן הוא צד מזרח.

בפעם הראשונה חשב "רב החובל" שהתענינותו של היהודי לדעת איפה הוא צד המזרח — אינה אלא "מקרה". אבל לאחרי שכפל שאלתו זו כו"כ פעמים, שאלו "רב החובל": הרי אינך "רב החובל", ואפילו לא "מלח" שעוסק בהנהגת ה"יאכטה", וא"כ, מדוע הנך מתעניין כל כך היכן הוא צד מזרח?!

כאמור — יהודי זה התחיל להתנהג באופן ד"אל יבוש מפני המלעיגים" (ואדרבה: בהנהגתו כיהודי מתבטא כבודו וכבוד עמו – "גאון יעקב"), ולכן, הסביר לו את טעם הדבר:

מכיון שרצונו להתפלל להקב"ה באופן ד"לפני מי אתה עומד", הנה היות שהתפילות עוברות דרך מקום המקדש שבירושלים - עליו לכוון פניו לצד ירושלים, ולכן מתעניין לדעת היכן הוא צד המזרח, ששם נמצאת ירושלים.

"רב החובל" התרשם מאד ממענה זה, ואמר:

אם אדם כמותו — איש מצליח בעסקים, עד שאנשים אחרים (ובתוכם "רב החובל") משמשים אותו — מוצא לנכון להתקשר להקב"ה ג' פעמים בכל יום, ולא רק על־ידי מחשבה גרידא, אלא על־ידי עריכת סדר תפילה, ובאופן שמפסיק מכל עניניו ומכוון את פניו לצד ירושלים, כדי להתפלל באופן הראוי, אם כן — סיים דבריו — אתחיל גם אני לחשוב אודות הקב"ה!

היות ששמעתי את הסיפור מ"כלי שני", אינני יודע אם סיים שיערוך גם תפילה להקב"ה, אבל גם בלאו הכי - הרי עצם מחשבתו אודות הקב"ה כמוה כתפילה [אפילו בנוגע לבני ישראל, שאצלם התפלה היא מצוה שבדיבור, הרי עיקר ענין ומטרת התפלה היא - הכוונה בלב דוקא, כמארז"ל: "ועבדתם את ה' אלקיכם — איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זוהי תפלה"]. ומה גם שהמחשבה אודות בורא העולם קשורה עם הציווי דשלילת ענין של עבודה זרה, א' משבע המצוות דבני נח.

זאת ועוד:

מכיוון שמטבע מצוה להיות "גוררת מצוה", ברור הדבר שמאורע הנ"ל שהשפיע על "רב החובל" לחשוב אודות בורא העולם - פעל עליו גם בימים שלאחרי־זה, היינו, שאם עלתה אצלו מחשבה לבצע מעשה שאינו מתאים לדרכי הצדק והיושר, הרי בזכרו אודות מציאותו של בורא העולם, "עין רואה כו'" (כתוצאה ממאורע הנ"ל) — נמנע ממעשה זה! וכשיחקרו אצל "רב החובל" אודות מאורעות חייו במשך הימים והשבועות שלאחרי מאורע הנ"ל — יווכחו שכן היה בפועל.

הרבי המשיך ולמד ממעשהו של מר דוד צ'ייס שביכולתו של כל אחד, גם היהודי הפשוט ביותר להשפיע על גוי לקיים שבע מצוות בני נח. כך גם, הסביר הרבי, ניתן ללמוד על חשיבותו ופעולתה של קיום מצווה אחת שלא ניתן לשער מה תחולל.

'דיל' והסכמה מפתיעה

היה זה ביום ראשון י"ז באלול תשמ"ח. כפי שהיה נהוג באותה התקופה, שהה הרבי באותה התקופה בביתו שברחוב פרזידנט. לאחר תפילת מנחה שנערכה בבית, התקיים מעמד חלוקת דולרים לצדקה עבור קבוצה קטנה של אנשים.

לאחר סיום החלוקה, ניגש אל הרבי מר דוד צ'ייס – ידיד גדול לתנועת חב"ד ויו"ר הקרן לפיתוח מחנה ישראל. בפיו של מר צ'ייס הייתה בקשה מפתיעה; הוא הגיע להודיע לרבי על טקס הנחת אבן הפינה להרחבת 770, ולהזמין את הרבי להשתתף בטקס שיתקיים באותו היום בשעה חמש.

להפתעתו ולהפתעת כולם נענה הרבי ואמר: 'יהודי תמיד עושה עסקים (Deal).. אם בשעה חמש תישא בפני כולם כמה מילים בשפת האם שלך - שפת האידיש, אופיע שם'.

השיחה בין הרבי ומר דוד צ'ייס. צפו:

"רבי, איך האב דיר ליב זייער זייער"

בזמן הקצר שנותר להם השתדלו המארגנים להכין את המקום לבואו של הרבי. בימה מאולתרת הוקמה, ונעשו סידוריים טכניים שיאפשרו את הסדר במהלך האירוע. השמועה על בואו של הרבי נפוצה כאש בשדה קוצים, והמונים הגיעו להשתתף במאורע הנדיר.

מכוניתו של הרבי גלשה לרחוב איסטערן פארקווי, בדיוק בשעה הייעודה. הרבי ניגש לסטנדר שהוכן מראש, והחל נושא שיחה שארכה כעשר דקות.

כעת, הגיע תורו של הנדיב מר דוד צ'ייס לקיים את הבטחתו. אלא שהוא נשא בשפה האנגלית ובסיומה אמר: "רבי, אמנם התחייבתי לך לדבר באידיש, אך מה אעשה ושכחתי שפה זו כמעט לגמרי והדבר קשה עלי, אך זאת אומר: רבי איך האב דיר ליב זייער זייער (רבי אני אוהב אותך הרבה מאוד)", וסיים בברכו את הרבי בבריאות ובכוח. למשמע תירוצו של מר צ'ייס חייך הרבי לעברו חיוך רחב במיוחד.

הרבי מגיע להשתתף בהנחת אבן הפינה: