כביש מהיר בכפר?
"יסלל רק על גופותינו"

"אנשי חב"ד סבלו די והותר בארץ מוצאם, כל שבעת מדורי התופת הקומוניסטי עברו עליהם. בהגיעם למורשת אבות זכות להם לשכון בתוכה בשלווה". במילים חריפות אלו, חותם יושב ראש ועד כפר חב"ד המיתולוגי, ר' שלוימק'ה מיידנצ'יק מכתב לראש הממשלה לוי אשכול.

על מה יצא קצפו של ר' שלוימק'ה? מה איים להפר את אורח חייהם של תושבי הכפר?

משאיות חול בפאתי הכפר

היה זה באמצע שנות הכ"ף. המדינה הצעירה הלכה והתפתחה, ערים ועיירות נוסדו והתרחבו וגם כבישים נסללו ויצרו דרכי גישה חדשות. הפריחה הביאה גם להרחבת הכבישים הקיימים ולשיפוצם, כדי שיאפשרו נסיעה קלה יותר ובטוחה לנוסעיהם. גם נוסעי כביש 1 מירושלים לתל-אביב זכו להנות מפיתוח הכביש שלהם. הוא שופץ והורחב, ונוספו לו שלוחות חדשות שחיברו אזורים מרוחקים.

בין הכבישים שאמורים היו להיסלל, היה גם כביש חדש המוביל לשדה התעופה בלוד. התוכניות שורטטו וקיבלו את האישורים הנדרשים. חוזים נחתמו בין הממשלה ובין חברות הבניה. הכול היה מוכן, וגם מעבר לזה – המשאיות כבר יצאו לדרכם והכבישים החלו להיסלל.

"על גופותינו יסללו את הכביש". ר' איצ'ה מענדל ליס, במרכז

על הבוקר שבו החל העסק לחרוק, סיפר לאחר מכן מי שהיה מזכיר ועד הכפר, ר' איצ'ה מענדל ליס ע"ה:

"באחד הימים, הבחנתי כי בסמוך ממש לפסי הרכבת של כפר חב"ד החלו משאיות לפרוק כמויות גדולות של חול. הבנתי כי עומדים לסלול כביש במקום. אך לא הודיעו על כך לאיש מתושבי הכפר.

"הלכתי מיד לרב של כפר-חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק, בטענה: איך מרשים דבר שכזה, הלוא מביאים חלול שבת ר"ל לתוך-תוכו של כפר-חב"ד!

"יצאתי עם הרב גרליק למקום, והוא נוכח שאכן כך הם פני הדברים. מיד כינס הרב אסיפה של חברי הוועד הגשמי והרוחני של כפר-חב"ד. משתתפי האסיפה הטילו עלי ועל ר' שלמה מיידנצ'יק לטפל בהזזת תוואי הכביש ולהרחיקו מבתי הכפר. וגם להשתדל שיעשו הר גבוה שיסתיר את התנועה בשבתות מתושבי הכפר".

"שבת דוחה כביש"

המשימה שנטלו על כתפיהם העסקנים החב"דיים לא הייתה קלה כלל ועיקר. מאות אלפי לירות הושקעו כבר בכביש שהחל נבנה ושינוי תוואי מסלולו היה עלול להסתכם בנזק של מליונים בסופו של דבר!

נוסף על כך – ברור כי שינוי תוכנית גדולה שכזו, בשלב מתקדם, אינה דבר מובן מאליו. הרבה דם ויזע נשפכו בחודשים הבאים כדי להבהיר שהכביש החדש לא יוכל לעבור בשולי הכפר.

"שבת דוחה כביש". הכתבה בעיתון מעריב

המערכה על שמירת השבת בכפר עוררה הדים, וגם כתבי העיתונים נדרשו לה. העיתון 'מעריב' לדוגמה, פרסם באחד הימים כתבה מרכזית תחת הכותרת "שבת דוחה כביש", כאשר הכתב פורס בפני המוני הקוראים את עלילות מלחמת השבת של חסידי חב"ד:

"לאנשי כפר חב"ד יש קשרים", אומר מר חנוך לב-כוכב, מנכ"ל משרד העבודה. "הם פנו לכל מי שאפשר לפנות, ועד נשיא המדינה הגיעו, ב­דרישה להסיט את הכביש מן התואי שנקבע לו על פי התכנון, ולבסוף אמנם הוחלט כי הכביש לא יעבור בתוואי המתוכנן".

בעורפו של כפר חב"ד — סמוך מאד לשורת הבתים הקיצונית שלו — עוברת מסילת הברזל ללוד ולירושלים. אנשי הכפר יראי־השמיים וטובי המזג, התרגלו לשאון הרכבות המשקשקות יומם וללילה. אולם הם התקוממו כשנודע להם כי הכביש המהיר ללוד עתיד להיסלל בצמידות למסילה. הרכבת שובתת בשבת, וביום זה ניתנת מנוחה גם לאוזן. אולם כביש אינו נסגר בשבת וחזקה על התנועה שתשטוף בו ללא הרף. לזאת לא יסכימו.

לרוע המזל, באה מחאת אנשי הכפר מאוחר — אחרי שכל התכניות כבר היו מוכנות ואושרו בוועדות בניין ערים ובמועצה הארצית לתכנון, אחרי שהחלה מלאכת הכשרתו של אחד המסלולים, ואחרי שהובאה כמות ניכרת של קרקע־מילוי וניבנו שני גשרים.

שתדלנות נמרצת

הכתב בעיתון מעריב מספר על שינוי תוואי הכביש כעובדה מוגמרת, אך מאחורי העובדה הזו עמדה מסכת של שתדלנות ומאמצים גדולים שנשאו בסופו של דבר פרי.

הבה נראה לדוגמה את מכתבו של ר' שלוימקה מיידנצ'יק שעמו פתחנו את הכתבה. המכתב פונה למספר משרדי ממשלה, ובהם לראש הממשלה ולשר התחבורה. בשורות ארוכות וכאובות מגולל ר' שלוימקה את סיפורו של הכפר החסידי ומתחנן: "להפסיק תיכף ומיד את סלילת הכביש ולשנות את התוכנית בצורה שלא תפגע בנו"!

מכתבו הכאוב של ר' שלוימקה

וכך כותב ר' שלוימקה:

"נזדעזנו להיוודע כי המועצה הארצית לתכנון עומדת לאשר סלילת אוטוסטרדה תל אביב – שדה התעופה לוד, ואשר לפי התכנית תעבור בתוך כפרנו.

כביש מהיר זה כי יסלל, יחצה את מושב כפר חב"ד, יגרום לקשיים מרובים מנשוא ובשטחי האדמות השייכים לנו.

אין גם כל ספק בדבר שאלפי כלי רכב יעברו מדי שבת בשבתו בלב כפר חב"ד.

[..] כידוע לבטח למעלת כבודו הוקם כפר חב"ד זמן קצר לאחר קום המדינה, מתיישביו הם יהודים שהצליחו בחסדי ה' להימלט מעמק-הבכא שבברית המועצות, וביקשו לתקוע יתד באדמת ארץ ישראל.

רבים מאיתנו נאסרו וישבו שנים רבות בבתי הסוהר הסובייטים ומסרו את נפשם על שמירת השבת.

גם בבואנו ארצה בחרנו את מקום מושבנו כפר למען נוכל לחיות חיינו לא לראות חלול שבת.

[..] אנשי חב"ד סבלו די והותר בארץ מוצאם, כל שבעת מדורי התופת הקומוניסטי עברו עליהם. בהגיעם למורשת אבות זכות להם לשכון בתוכה בשלווה".

סקיצה שהוכנה לקראת סלילת התוואי החדש והקמת סוללות העפר

דידן נצח!

אף משרד ממשלתי לא יכול היה לעמוד בסופו של דבר מול יו"ר הועד והעסקנים החב"דיים. כל המחסומים הוסרו, תוואי הכביש שונה והתקבלה החלטה על הקמת סוללות עפר גדולות בין הכביש והכפר שיסתירו מהתושבים את הנעשה בכביש, ובכך לא ייראו בכפר החסידי מראות של חילול שבת.

"לא קלה היתה השתדלנות הזאת" סיפר ר' איצ'ה מענדל ליס. "ביקשנו, התחננו, שידלנו ואף איימנו שרק 'על גופותינו' יסללו את הכביש במקום זה, סמוך לבתים. בסופו של דבר ההשתדלות אכן הועילה, והאחראים החלו לשרטט מחדש את תוואי הכביש בקטע זה, כך שהכביש מתפתל באותו קטע".

בספר זכרונותיו, מסכם ר' איצ'ה מענדל את תוצאות המאבק: "העולים לירושלים דרך כביש תל-אביב־ירושלים יבחינו כי קטע הכביש הסמוך לכפר חב"ד סוטה ימינה ועושה סיבוב עד שהוא חוזר למסלולו. שינוי עצום זה היה בעקבות אותה השתדלות נמרצת"..