בספר הזוהר מופיע תיאור נורא הוד על רגעי הסתלקותו של רשב"י. וזה תוכן הדברים: רבי שמעון התעטף ופתח בדברי תורה. במעמד זה הגיעו מהעולם העליון נשמות צדיקים גדולים, ורבי שמעון גילה לתלמידיו על הגעת נשמות אלו: הנה רב המנונא סבא, וסביבו שבעים צדיקים, חקוקים ומעוטרים בעטרות, ומאירים כל אחד ואחד מזוהר אורו של עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. והנה רבי פנחס בן יאיר כאן, הכינו לו את מקומו. נחרדו ונזדעזעו החברים שהיו שם. רבי שמעון החל לומר סודות תורה, רזין דרזין, וכאשר הגיע לפסוק: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם", לא הספיק לסיים ולומר תיבת "חיים" ונשמתו יצאה בטהרה.

תיאור זה של רגעי הסתלקותו של רשב"י מבטא את המהות הפנימית של כל פעולתו ועבודתו עלי אדמות - לגלות את פנימיות התורה! כל תמצית חייו הייתה לגלות את סודות התורה, ולכן ברגעים האחרונים בעלמא הדין, שאז נשלמת מטרת ירידת נשמתו לעולם, גילה את הסודות הנעלים ביותר.

זו הסיבה שיום ההסתלקות של צדיק נקרא "יום ההילולא" - ביום זה נשלמת ומתעלה כל עבודתו שעבד בעולם הזה לדרגה עליונה יותר, "והארת אורות עליונים אלו מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו" (תניא, אגרת הקודש, ביאור לסימן כ"ז).

וכך גם בנוגע לל"ג בעומר: רשב"י חולל חידוש עצום במשך ימי חייו - הוא זה שגילה את פנימיות התורה בעולם הזה; וביום הסתלקותו, ל"ג בעומר, התגלות זו באה על־ידו לידי שלמות. לכן הוא עצמו ציווה לשמוח ביום מיוחד זה (פרי עץ חיים שער ספה"ע פ"ז. וראה גם ספר המאמרים מלוקט ח"ג עמ' רצא).

לא בכדי אדמו"ר הרש"ב כותב באחד ממאמריו ש"בשבועות היה מתן תורה דתורה הנגלית ול"ג בעומר הוא מתן תורה דתורת הנסתר"! (המשך תרס"ו עמ' רפט).

זו הסיבה שדווקא יום ההילולא של רשב"י נקבע ומצוין באופן מיוחד.

ולכאורה יש לומר, שהעובדה שאנו רואים בפועל, שהמוני בית ישראל, מכל הסוגים ומכל המגזרים, מציינים יום זה ושמחים בו, היא ביטוי להתגלות האלוקית העצומה שביום זה, שבכל שנה חוזרת וניעורה מחדש, באמצעות גילוי פנימיות התורה. וכיוון שפנימיות התורה מגלה את מהותם של ישראל ואת ההתקשרות העצמית שלהם עם הקב"ה, לכן יום מיוחד זה "נוגע" בלבבות רבבות בני־ישראל, גם פשוטי העם, וגם אם לא כולם מרגישים ומבינים את מעלתו המיוחדת של היום, מכל מקום ההתגלות הנעלית שלו פועלת ומעוררת את לב ישראל באופן 'מקיף' על־כל־פנים, מפני ש"מזלייהו חזי".

אלא שכאן צריך וחשוב לזכור: בוודאי שציון יום זה בשמחה הוא דבר טוב במאוד, והוא נובע ממקום קדוש וטהור; אבל יחד עם זאת, אל לנו להסתפק בהשתתפות בשמחתו הגדולה של רשב"י באופן 'מקיף'. עלינו לקחת משהו מיום עצום זה איתנו לחיים, להפנים זאת אל תוכנו. אין זה מספיק רק לבוא לציון הרשב"י ולבקש ברכות עבור המצטרך לנו; אנו צריכים גם לחשוב מה יום זה דורש מאיתנו.

הנקודה העיקרית שעמה אנו צריכים לצאת מל"ג בעומר, היא התחזקות בעניין לימוד פנימיות התורה, שהיא "מעשיו תורתו ועבודתו" של רשב"י, שכל חייו פעל למען התגלות סודות התורה בעולם. על־ידי כך האור הגדול של רשב"י ושל היום הקדוש הזה, המצליח לעורר את לבב עם ישראל באופן מיוחד כל כך, יחדור לנו אל תוך החיים.
---
הרה"ח מנדל וכטר הינו משפיע וחבר הנהלת מכון הבינני - המכון הגבוה ללימודי הוראה ורבנות