









להחזיק מזוזה נוספת לשמירה? זוהי "סגולה" חב"דית בדוקה

מזוזה נוספת - "סגולה" בדוקה
אף שבאופן כללי, ניתן למצוא הסתייגות במכתבי ודברי הרבי מ"קמיעות" ו"סגולות" שמקורם אינו ברור וידוע - ובכלל, לא-רבים הם ה"סגולות" שהיו נהוגות בקרב חסידי ליובאוויטש מאז ומקדם – למרות זאת, כמה סגולות כן התקבלו גם בבית הרב וניתן למוצאם במכתבי והוראות הרבי נשיא-דורנו.
אחת מאותם הוראות-סגוליות, הייתה ההוראה לשאת מזוזה נוספת כסגולה לעניינים שונים. לעיתים, הורה הרבי לאדם אליו הופנת ההוראה לשאת את המזוזה עטופה לכל מקום אליו יילך. ולעיתים, הורה הרבי להניחה בסמוך אליו בשעת השינה או באופנים אחרים דומים.
מנהג עתיק
על מנהג זה, של נשיאת המזוזה כסגולה, אנו מוצאים כבר בתקופת המשנה, וכפי שהיא מפרטת במסכת כלים "מקל שיש בו בית קיבול מזוזה". מלשון המשנה אנו למדים כי כבר אז היו מי שעשו להם סגולה לשמירה, להניח במקלם מזוזה.
מנהג זה אנו מוצאים גם אצל אדמו"ר הריי"צ, וכפי שמספר הרבי נשיא-דורנו בעצמו במכתב לאחד שמצבו הבריאותי לא היה כשורה: "אזכיר מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אשר אצל כמה מהנשיאים (כמדומה קרוב לודאי, שפרט בשם כ"ק אדמו"ר מהר"ש) היתה מונחת על שולחנו פתקא ועלי' כתוב: שויתי הוי' לנגדי תמיד. ובטח שם כת"ר שי' לבו לזה שעל שלחן הכתיבה והלימוד של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה מונחת מזוזה". בהתאם לכך הורה גם לו הרבי: "ומהנכון אשר תהי' בסמוך למטתו מזוזה כשרה (לאו דוקא על מזוזת הפתח) כמובן אם נצרך – כלי בתוך כלי וכיו"ב".
צילום: shutterstock
הוראה מוכרת
עצה זו לא נאמרה רק ליחידים, כהוראה פרטית במכתב, אלא אף קיבלה ביטוי פומבי בשיחה שהתפרסמה לאחר מכן ב"לקוטי שיחות" (כרך י"ט ע' 125). באותה שיחה מזכיר הרבי את דברי המשנה שהוזכרה קודם, וכן את העובדה שעל שולחן אדמו"ר הריי"צ הייתה מונחת מזוזה. בהמשך מזכיר הרבי את המובא בתלמוד ירושלמי אודות רבינו הקדוש ששלח מזוזה לגוי בשם ארטבון, בהסבירו שהיא תעניק לו שמירה.
אנחנו מוצאים כי פעמים רבות, נאמרה הוראה זו לאנשים שביקשו ברכה ועצה לבעיות רפואיות. כך במקרה של אשה שסבלה מכאב ראש טורדני (מיגרנה). וכך במקרים אחרים של יהודים שהתאשפזו בבית הרפואה מסיבות שונות. לעיתים, הייתה ההוראה להניח את המזוזה בחדר לצד מיטת החולה, ולעיתים, "כדאי הי' שתשיג מזוזה קטנה שבדקו אותה וכשרה היא ותכרוך אותה לבד על גבי לבד איזה פעמים ותשא את המזוזה עמה (מובן בעת שמותר לשאת, משא"כ בשבת ברשות הרבים)".
