האזינו לתכנית:

דבריו של ר' מנחם כהן, על השבת באלעד כפי שהקריא בתכנית 'התעוררות' ידידיה מאיר:

ניידות משטרה בכל פינה, מסוק באוויר כבר שתי יממות ברצף ויש גם מל"טים מעופפים מעל שמי העיר. אלעד לא תשכח את השבת האחרונה. מצב מתוח, אבל מהול באווירת ביטחון שהמשטרה דאגה שתהיה כאן. מצרך קריטי בעיר שלא יודעת אם המחבלים עדיין נמצאים בתחומה. השם ישמור.

יומיים חלפו מאז הטבח הנוראי של שני מחבלים והתחושה הכללית בעיר של חוסר אונים. לא רק מהמצב הבטחוני המופקר של התקופה האחרונה, אלא בעיקר מהעובדה שהמחבלים עדיין לא נלכדו למרות שמופעלים כל הכוחות האנושיים והטכנולוגיים לאיתורם.

ביום שישי בצהריים אמר בכיר במשטרה שהוא לא יכול לשלול שהמחבלים אינם בעיר. מלחיץ האמת. אבל החיים שלנו חזקים מהכל. בדרכי לשמחת הולדת בנו של ידידי הרב מנדי חממי, בליל שבת, חשבתי שאפגוש ברחובות מנומנמים ובתריסים מוגפים. אבל ההיפך קרה. רחוב בן זכאי, ציר מרכזי בעיר, היה תוסס. צעירים וזוגות התהלכו כאן, משל אין חשש למחבלים שיכולים לצוץ פתאום. המסוק שחג מעל וניידות המשטרה שהופיעו בכל מקום הוסיפו מאוד לאווירת הביטחון. ועדיין, מסתבר שהחומר ממנו קרוצים בני עמנו, חזק ואיתן.

היו כמה בתי כנסת בשבת שהיו דלילים, כך מספרים, אבל אצלנו, בבית כנסת חב"ד, היה מפוצץ. בתפילות וגם בהתוועדות בשבת בצהריים. בדרשה, ביקש הרב שי אלג'ני, להתייחס לנקודה שלא ממש שמנו לב אליה בתוך כל אווירת הפחד והאבל בעקבות הירצחם של שלושה יהודים יקרים, השם ייקום דמם.

"המחבלים עמדו ממש סמוך לאמפי פארק שהיה מפוצץ באמהות וילדים ביום חמישי", אמר, "אפשר בכלל לדמיין בכלל איך זה היה נגמר אם המחבלים היו נכנסים לפארק? אנחנו קולטים בכלל את הנס שקרה לנו?!". השאלה הרטורית הזו, הייתה מנה משובחת של חיזוק באמונה באווירת הכאב שאוחזת בכולם.

ההתוועדות כולה הייתה בסימן של התחזקות ועידוד פנימי. שבת היום ואסור להתאבל הרי. איך אפשר באמת להתחזק אחרי רצח כואב שכזה? אחד החסידים הזכיר את הטבח שהתרחש בכפר חב"ד בבית הספר למלאכה לפני למעלה משישים שנה. חמישה תלמידים נרצחו. הבהלה האנושית אחזה בכולם. כאז, גם היום. מה שהחזיק את כלל התושבים היו הוראותיו של הרבי: אף אחד לא זז מהכפר. "לא לנוס מהמערכה", "להרחיב הכפר ומוסדותיו", היו חלק מהוראות הרבי שהפכו את כל התמונה השחורה על פיה. הרבי הסביר: "במקום שנתגלתה מידת הדין תתגלה עתה מידת הרחמים".

השורות האלה נכתבות במוצאי שבת, על רקע ההפגנה של בני נוער בכניסה לעיר. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", הם שרים ורוקדים. מחזה כל כך בלתי נתפס שרק מחזק את דברי הרבי: "במקום שנתגלתה מידת הדין תתגלה עתה מידת הרחמים".

מכאן, מאלעד, אנחנו ממשיכים להתפלל לרפואת הפצועים ולהצלחת כוחות הביטחון במאמצים הגדולים ללכידת המחבלים הארורים. הלוואי ומסרי החיזוק ששמענו בהתוועדות ימשיכו ללוות אותנו גם בימים הבאים.