









מה למדנו מהפרשה? רעיון חסידי מרתק מתוך פרשת אמור

הפרשה החסידית
פָּרָשַׁת אֱמֹר
". . אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן . . לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". (ויקרא כא,א)
לְיוֹסִי, בְּנִי הַיָּקָר!
לְרֶגֶל יְצִיאָתְךָ לְטִיּוּל, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּירְךָ כִּי – כֹּהֵן אַתָּה! אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה זוֹכֵר זֹאת תָּמִיד בְּעַצְמְךָ, וּבְכָל זֹאת, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, הִנְנִי מְעוֹרֵר אוֹתְךָ לְהִשָּׁמֵר הַיּוֹם לְאֹרֶךְ הַמַּסְלוּל, שֶׁלֹּא לַעֲבֹר בִּמְקוֹמוֹת הַמְּטַמְּאִים וְכוּ'.
הֲנָאָה רַבָּה, אַבָּא
בְּפָרָשָׁתֵנוּ מְבַקֵּשׁ ה' מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ לְהַעֲבִיר מֶסֶר מְיֻחָד, צִוּוּי לַכֹּהֲנִים – שֶׁיִּזְהֲרוּ לִשְׁמֹר עַל קְדֻשַּׁת כְּהֻנָּתָם, שֶׁיִּשָּׁמְרוּ לֹא לְהִטָּמֵא, וּבְמִקְרֶה הַצֹּרֶךְ שֶׁיְּמַהֲרוּ לְהִטַּהֵר כָּרָאוּי.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָכֵן מַעֲבִיר אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶל הַכֹּהֲנִים, אַךְ בְּסוֹף הָעִנְיָן, פּוֹנֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ "אֶל כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל", וּמְבַקֵּשׁ שֶׁבֵּית-הַדִּין יִקַּח חֵלֶק גַּם-כֵּן בַּשְּׁמִירָה עַל הַכֹּהֲנִים וּבְזֵרוּזָם, שֶׁלֹּא יִטָּמְאוּ חָלִילָה.
קוֹרְאִים יְקָרִים,
אִם אָכֵן יֵשׁ צֹרֶךְ שֶׁבֵּית-הַדִּין יְעוֹרֵר אֶת הַכֹּהֲנִים לִשְׁמֹר עַל קְדֻשָּׁתָם, מַדּוּעַ ה' לֹא צִוָּה כָּךְ מֵרֹאשׁ? מַדּוּעַ ה' לֹא בִּקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁבְּנוֹסָף לַצִּוּוּי אֶל הַכֹּהֲנִים, שֶׁיְּצַוֶּה גַּם אֶת בֵּית-הַדִּין? לָמָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת מִדַּעְתּוֹ?
הַתְּשׁוּבָה הִיא פְּשׁוּטָה: ה' סָמַךְ עַל טִבְעָם שֶׁל הַכֹּהֲנִים שֶׁ"זְּרִיזִים הֵם". בְּתוֹךְ כָּל כֹּהֵן נָטוּעַ עָמֹק, הָרָצוֹן הָאֲמִתִּי לְהִשָּׁמֵר וּלְהִשָּׁאֵר טָהוֹר כָּל הַזְּמַן. אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ דָּאַג, שֶׁמָּא הַכֹּהֲנִים הֵם זְרִיזִים וּזְהִירִים רַק כָּל זְמַן שֶׁהֵם עֲסוּקִים בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. אוּלַי, כַּאֲשֶׁר הֵם עֲסוּקִים בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, הֵם עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ... לָכֵן עָשָׂה 'סְיָג' וּבִקֵּשׁ שֶׁגַּם בֵּית-הַדִּין יִשְׁתַּתֵּף בַּשְּׁמִירָה עַל הַכֹּהֲנִים.
אֵיךְ כָּל הַדִּיּוּן הַזֶּה קָשׁוּר לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ?
כִּי כָּל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים". גַּם בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, קַיֶּמֶת נְקֻדָּה אֱלֹקִית קְטַנָּה, שֶׁהִיא תָּמִיד-תָּמִיד בְּמַצָּב שֶׁל "זְרִיזִים הֵם". כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בְּמָקוֹם עָמֹק בְּנִשְׁמָתוֹ, רוֹצֶה כָּל הַזְּמַן לְהִשָּׁאֵר טָהוֹר וּמְחֻבָּר לַה'.
לָכֵן, יֵשׁ לְכֻלָּנוּ סִכּוּי, לָצֵאת לִגְאֻלָּה פְּרָטִית מִכָּל הָעִנְיָנִים הַלֹּא-רְצוּיִים הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ. כִּי בְּתוֹך-ְתּוֹכֵנוּ יֶשְׁנָהּ נְקֻדָּה פְּנִימִית אַחַת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצְאָה לְגָלוּת, שֶׁהִיא תָּמִיד בְּמַצָּב שֶׁל "כֹּהֲנִים, זְרִיזִים הֵם".
(ע"פ לקוטי שיחות, חלק ז, אמור)
מתוך "תורתך שעשועי"
