הפרשה החסידית

פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים

". . לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'". (ויקרא יט,טו)

חֲוָיָה מַדְהִימָה, שׁוֹנָה מִכָּל מָה שֶׁהִכַּרְתָּ...

סְעוּדַת שַׁבָּת "בְּרֹאשׁ יְהוּדִי"

זְמִירוֹת, טְעִימוֹת, רַעְיוֹנוֹת.

פְּרָטִים בַּמָּקוֹם – מְחַכִּים לְךָ!

עוֹמֵד לוֹ יְהוּדִי עַל שְׂפַת הַנָּהָר וּפִתְאוֹם רוֹאֶה יְהוּדִי אַחֵר כִּמְעַט טוֹבֵעַ לוֹ בַּמַּיִם...

מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת?

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ כָּתוּב: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י – "לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ".

כְּלוֹמַר, אָסוּר לַעֲמֹד וְלִצְפּוֹת בִּיהוּדִי הַנִּמְצָא בְּסַכָּנָה, מִבְּלִי לְהוֹשִׁיט עֶזְרָה. בְּמִקְרֶה שֶׁל פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ, שֶׁבּוֹ יֵשׁ סִכּוּי סָבִיר שֶׁאָכֵן נִתָּן לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מִן הַסַּכָּנָה, צָרִיךְ מִיָּד לְנַסּוֹת וּלְסַיֵּעַ, אֲפִלּוּ תּוֹךְ כְּדֵי סִכּוּן עַצְמִי.

הַדְּבָרִים הַלָּלוּ נְכוֹנִים גַּם לְגַבֵּי 'פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ' רוּחָנִי. כַּאֲשֶׁר רוֹאִים יְהוּדִי הָעוֹמֵד 'לִטְבֹּעַ' חָלִילָה בְּנִתּוּק מִן הַקְּדֻשָּׁה, צָרִיךְ לָרוּץ וּלְנַסּוֹת לְהַצִּילוֹ.

קוֹרְאִים יְקָרִים,

לְפִי פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, הַחוֹבָה לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַצִּיל, הִיא רַק אִם – "אַתָּה יָכוֹל  לְהַצִּילוֹ", רַק אִם יֶשְׁנוֹ סִכּוּי שֶׁתַּצְלִיחַ.

כַּאֲשֶׁר אַתָּה נִגָּשׁ לְנַסּוֹת לְקָרֵב יְהוּדִים שֶׁעֲדַיִן אֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אֵיךְ תֵּדַע אִם יֵשׁ לְךָ סִכּוּי סָבִיר לְהַצְלִיחַ? אֵיךְ תֵּדַע שֶׁאַתָּה אָכֵן רָאוּי לַמְּשִׂימָה וְאַתָּה הָאָדָם שֶׁ"יָּכוֹל לְהַצִּילוֹ"?

הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב לִמֵּד אוֹתָנוּ כְּלָל חָשׁוּב: כָּל דָּבָר שֶׁיְּהוּדִי רוֹאֶה, הוּא בְּהַשְׁגָּחָה-פְּרָטִית. כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי רוֹאֶה אֵרוּעַ מְסֻיָּם, סִימָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ קֶשֶׁר אֵלָיו וְהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן.

אִם כָּךְ בְּרוּרָה לָנוּ הַתְּשׁוּבָה – "לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ".

אִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שָׂם אוֹתְךָ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמְּצוּקָה הָרוּחָנִית שֶׁל יְהוּדִי אַחֵר, סִימָן בָּרוּר הוּא שֶׁאַתָּה אָכֵן זֶה, שֶׁ"יָּכוֹל לְהַצִּילוֹ" וְזוֹהִי חוֹבָתְךָ.

מתוך "תורתך שעשועי"