נצחונות ומשתה

ינאי המלך היה בעל ייחוס מופלג - נצר לממשפחת כוהני בית חשמונאי, נכד למתתיהו הכהן הגדול [ינאי היה בנו של יוחנן, בנו של שמעון, בנו של מתתיהו], וכל אשר היה עושה ה' הצליח בידו. הוא זכה בשני כתרים: גם "כתר מלכות" וגם "כתר כהונה", שימש כהן גדול.

לימים יצא בראש צבאו למלחמה קשה במדינת "כוחלית", וזכה בניצחון מזהיר וכבש ששים ערים גדולות ובצורות ולקח שלל רב! כששב לירושלים, הזמין את חכמי ישראל למשתה שערך בארמונו, להודות לה' על ניצחונותיו המזהירים.

הסעודה הוגשה בכבוד מלכים על שולחנות זהב, אבל הכיבוד היה "מזון עניים", כי כה אמר המלך: כששבו אבותינו מגולת בבל לירושלים ובנו את בית מקדשינו, הם היו עניים מרודים ולמזונם הסתפקו בירקות מלוחים בלבד, ואף אנו למרות שזכינו בעושר והצלחה אדירה, אסור לנו להתגאות שלא ירום לבבנו, לכן נאכל בסעודת הנצחון מאכלי עניים "זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ברוך-הוא שהצליחנו והעשירנו".

גדלות הנפש של המלך

היה זה מעשה מופלא של גדלות נפש ומידות תרומיות, שבשעת הצלחותיו הגדולות אינו מתגאה, אדרבה הוא זוכר מורשת אבותיו ושנצחונו בזכות אבינו שבשמים.

ויאכלו וישתו ויודו לה' על הניסים, באמצע הסעודה ניגש למלך אלעזר בן פועירה (אותיות "פיו רעה") שהיה "לץ" (המחליש את ההתלהבות מנסי ה' לישראל), בעל "לב רע" ו"איש בליעל" (מנוול, החורש מזימות נגד מלכות ישראל וחכמיה).

הוא פנה במתק-לשונו למלך באומרו: מלכינו-הרם אל תאמן לחכמי ישראל השמחים בשמחתך, לבם אינו עמך, אינם אוהבים אותך ותומכים בך, הם כועסים שנטלת לעצמך גם כתר מלוכה וגם כתר כהונה. הנח על מצחך את "ציץ הזהב" של הכהן הגדול ותווכח במו עיניך ביחסם המזלזל!

מיד כשהניח המלך את הציץ על מצחו קם אחד מזקני החכמים, יהודה בן גדידיה (אותיות גד י-ה) ואמר למלך: "די לך בכתר מלכות, הורד ממך את כתר הכהונה, יש בידינו עדויות שאמך נשבתה ונטמאה בידי חיל היוונים בעיר מודיעין, והנך פסול לכהונה"!

[בימים ההם מערכת היחסים בין ישראל היתה מורכבת: "מלכות ישראל" השייכת לשבט יהודה, היתה בידי הכהנים החשמונאים, וינאי המלך חשש שבן גדידיה בעצם מערער על שלטונו ומלכותו].

"ועדת חקירה" לבדיקת יחוס המלך

למרות כוח שלטונו העצום של ינאי המלך, הוא שתק וקיבל את דברי הזקן בהכנעה, וציווה להקים ועדת חקירה שתחקור ותדרוש הכנים דבריו.

הבדיקה העלתה שהעדות על טומאת אמו בשקר יסודם ודברי יהודה בן גדידיה אינם נכונים, ינאי הינו כהן כשר המיוחס לסבו הגדול מתתיהו הכהן הגדול, הכשר לשאת בעטרת הכהונה הגדולה!

עתה כעסו על חכמי ישראל גבר שבעתיים והוא ציווה להרחיקם מעליו, "ויבדלו חכמי ישראל בזעם"! אך בן פועירה שב ופנה אליו ואמר: נקום את בזיון כבודך המחולל והרוג את חכמי ישראל, שהכל יידעו שאסור לבזות את המלך, והמבזה מלך דינו מוות!

ויאמר המלך אם אהרוג את החכמים "תורה מה תהא עליה"? ויאמר בן פועירה הרשע הרי ספר התורה מונח בקרן זוית ו"כל הרוצה ללמוד - יבוא וילמוד". מיד ניתנה הפקודה להמית את כל חכמי ישראל. כשנודע הדבר לשלומציון המלכה, מיהרה להחביא ולהציל את אחיה - ראש חכמי ישראל, שמעון בן שטח, ובזכותו חזרה התורה ליושנה [גם רבי יהושע בן פרחיה ניצל, הוא ברח לאלכסנדריא שבמצרים].

חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול

כמה דמויות בסיפורנו: 1) ינאי המלך. 2) אלעזר בן פועירה. 3) יהודה בן גדידיה. 4) שמעון בן שטח 5) שלומציון המלכה.

במידת מה ניתן להליץ על ארבעתם את דברי ההגדה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה - חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול":

"חכם" - שמעון בן שטח שהציל את התורה שלא תשכח מישראל. "רשע" - ינאי המלך שהרג את חכמי ישראל וכמעט שהשכיח את התורה. בן פועירה שפיתה את המלך להמית את חכמי ישראל. "תם" - יהודה בן גדידיה שבתמימותו ויושר לבו מחה על הנהגת המלך ובסופו של דבר בגללו המלך כעס והמית את חכמי ישראל. "שאינו יודע לשאול" - שלומציון המלכה שלא ניסתה לשאול ולשכנע את בעלה המלך לשוב ממעשיו הרעים. אך ביחד עם זאת היא שהצילה את תורת ישראל!

טרגדית הגירוש מגוש-קטיף

טרגדיית הגירוש ועקירת היהודים והישובים בשבועות האחרונים גרמה לצער רב כמעט לכל יושבי הארץ, להלן עשר הנקודות המחרידות ומזעזעות ביותר:

א) גרימת סכנת נפשות לכל יושבי הארץ, על ידי כניעה לטרוריסטים ארכי-רוצחים, ומתן רוח גבית ועידוד לטרור, ה' ישמור ויציל. ב) הקמת מדינת טרור ק"מ בודדים מערים גדולות בישראל ומאה ק"מ מלב המדינה - גוש דן. ג) עקירת והריסת יישובים וכפרים. ד) גירוש יהודים מבתיהם. ה) מסירת שטחי אבותינו לגרועים שבאוייבינו. ו) חריטת צלקות נפשיות, צער ועגמת-נפש בלתי משוערים, שלא יימחו לנצח - למגוּרשים תושבי הגוש ולחיילי הצבא המגרשים. ז) התמוטטות כלכלית עד כדי חרפת רעב למגורשים רבים, שנותרו ללא פרנסה. ח) החלשת הזהות היהודית לאנשים רבים החיים בארץ [באומרם הנה תמורת נזיד עדשים מוכרים את הארץ]. ט) עקירת קברי נפטרים. י) הריסת והחרבת בתי כנסת ובתי מדרש.

ארבע קבוצות סביב הטרגדיה

ארבע קבוצות קשורות לטרגדית הגירוש. הנה החלוקה הקבוצתית, כשאני משאיר לקוראים את אפיון ושיוּך הקבוצות: מי היא קבוצת ה"חכם", מי קבוצת ה"רשע", מי קבוצת ה"תם", ומי קבוצת ה"שאינו יודע לשאול" - להלן הקבוצות:

1) הממשלה, יועציה וחברי הכנסת, שגזרו במו ידיהם את גזירת הגירוש. גם ראשי מערכות הצבא והמשטרה היודעים את סכנות הגירוש והחורבן, ולמרות זאת ביצעו אותו ולא פרשו מתפקידם.

2) חיילי הצבא והמשטרה הפשוטים, שלמרות שבלבם בוערת אהבת הארץ והעם והינם נגד הגירוש, ביצעו אותו בכאב לב ולא שאלו את מפקדיהם "מדוע ולמה"?

3) מתנחלי יש"ע שהאמינו בלב שלם בתמימות וביושר בארץ הקדושה, ודבקו בה עד הרגע האחרון [בשעה שתושבי כפר דרום סולקו וגורשו בכוח בידי צבא הגירוש, ילדיהם הרכים שיחקו ביישוב הדעת בגן הילדים בכפר דרום, כאילו העולם מתנהל כרגיל].

4) אויי.... מצאתי רק שלוש קבוצות, ואני עדיין מחפש את הקבוצה הרביעית, שתגן ותציל את המצב, את השלומציון שלנו.

לקבוצה הרביעית אני קורא "קבוצת החכם", כי לטעמי דרוש חכם שיציל ולו במעט את המצב. דרושה "שלומציון המלכה" שתציל את בתי הכנסת, שלא תעקר התורה לחלוטין וישמר כבוד שמים? דרוש "רבי שמעון בן שטח" שיחזיר את עטרת התורה ליושנה?

שערי הכניסה לקבוצה זו פתוחים. כל מנהיג ציבור ובעל השפעה ומעמד, יכול לעשות ככל יכולתו להציל את המצב, וכבר הבטיחו חז"ל "יגעת ולא מצאת - אל תאמין. יגעת ומצאת - תאמין".

תגובות והערות למייל: [email protected]