מה באמת שואל הבן החכם בהגדה? | הרב זלמן וישצקי
בי"א ניסן תש״מ בהתוועדות הגדולה, אמר הרבי מאמר ׳והיה כי ישאלך בנך׳ ובו התייחס לשאלת הבן החכם. בעצם ביאור השאלה העמיד הרבי את ההגדה כולה ואם תרצו את כל הפסח במקום אחר.
(זהו מאמר יחסית קל וברור להבנה, בכתובים הוא בדיוק כפי שנאמר, ומי שמבין אידיש, שווה לו להקשיב להקלטה של הרבי אומר את המאמר. מצורפת הקלטה)
מדובר באדם שההגדה מגדירה אותו כחכם, אזי ברור שאינו שואל סתם באויר ׳מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלוקינו אתכם׳. אחרת לא ממש נמצא הבדל מהותי בין שאלת הבן החכם ובין שאלת הבן ההיפך מהחכם (בהקלטה הרבי לא אומר את צמד המילים הבן הרשע, או הרשע בכלל, אלא רק ׳היפך החכם׳). זה משתמש במילים כלליות ׳מה העבודה הזאת לכם׳ וזה מפרט מעט, אבל במהות השאלה הם דומים לא?
יתירה מזו, מתוך שאלתו המפורטת משמע…
המענה:
המענה לבן החכם לא בא לומר שאנו כמו האבות, אלא, שבזמן יציאת מצרים השתנה משהו מהותי בגדרי העולם שמאפשר לנו, לכל אחד להביא את העליון אל התחתון, את אור אין סוף לעולם הזה התחתון, ובזאת לקיים את ׳אשר צוה (צוותא וחיבור) ה׳ אלוקינו׳.
׳ואמרת אליו, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ אלוקינו משם.. נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם׳. כי ביציאת מצרים, עם הגילוי של מלך מלכי המלכים הקב״ה בכבודו ובעצמו במצרים שהיא ערות הארץ, נתבטלה מעשית הגזירה שהפרידה בין עליונים ותחתונים ובזכות זה זכינו למתן תורה, שזה בעצם נתינה של חכמת ה׳ ורצון ה׳ מהעולם העליון בעולם הזה הגשמי והחומרי.
זהו מה שנאמר ״בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה״. כלומר, התכלית של יציאת מצרים, ובעצם הפועל יוצא של יציאת מצרים היא ׳תעבדון את האלוקים על ההר הזה׳.
מאז ועד היום יש בידי כל אחד ואחת את הכוח והיכולת להביא את הקב״ה למטה, להמשיך אור אין סוף בעולם הזה, הגשמי והחומרי. לא כי אנחנו מיוחדים כל כך, לא כי אנחנו גדולים כמו האבות, אנחנו לא. יש לנו הכוח לקיים את ׳אשר צוה ה׳ אלוקינו אתכם׳ כי הקב״ה נתן לנו את הכוח הזה עם ביטול הגזירה שהפרידה בין עליון ותחתון.
יש אבל תנאי אחד נוסף, ישנה עבודה אישית כדי להיות מסוגל להביא גילוי של אור אין סוף למטה.
התנאי הזה הוא הביטול.
הקב״ה שוכן היכן שיש ענווה וצניעות אישית, ובלשון החסידות ׳ביטול׳.
הקדמה קצרה: בכל סוגי הקשרים והיחסים שאנו מנהלים בחיינו, המפתח הראשי והחשוב ביותר הוא ׳הענווה׳. כשאנו באים בענווה ובצניעות אנו זוכים באמת להקשיב למה שיש לעולם להציע לנו. כשאנו בתנועה של אני יודע כבר, או מי אתה או את שתלמדי אותי ודאי שלא נלמד דבר.
גם כשאנו לא גאים, אלא רק לא מספיק מרכינים ראש ולב כדי להקשיב באמת, אנו מפספסים את האדם שמולנו. הענווה האמיתית היא שתאפשר לנו לראות את הגילוי האמיתי של מי שאנו מתנהלים מולו.
מה שמענין ולרוב די כואב זה, שהאנשים הכי חשובים בחיינו, בני הזוג, ההורים, הילדים וכו׳ הם אלו שאנו מפספסים לזכות ולחוות את הגילוי שלהם כי אנחנו מלאים מעצמנו ולא באמת אמיצים מספיק כדי להקשיב ולתת מקום באמת ובתמים למה שיש לו או לה לומר.
(יתירה מזו, אנחנו לא אוהבים להיות בחברת אנשים גאים שיודעים הכל ומבינים הכל, אין לנו שמחה בחברים שלא מעוניינים לשמוע ולהקשיב. ובכן, מסתבר שגם הקב״ה לא ממש נהנה בחברתם.)
על אחת כמה וכמה ביחסינו עם הבורא. בלי ענווה וביטול אין סיכוי לזכות בגילוי שלו עלינו. לפעמים כדי שאכן נקבל את האור ונהיה ראויים לראות את הגילוי של הבורא בחיינו, הוא מעביר אותנו תקופות ומצבים שמכריחים אותנו להיות בענווה ובביטול האגו, לפעמים הוא עושה הכל כדי שסוף נבין שאנו לא בדיוק יודעים הכל ומבינים הכל, ובעצם די מוגבלים. ואז, אז יש פתאום רגע של גילוי, אז כשאנו ככה מוכנים לזה, אנחנו זוכים לראות את יד ה׳, את ההשגחה העליונה, את האבא המוליך והמוביל יד ביד, את ה׳אז ימלא שחוק פינו׳.
הרבי אומר במאמר שההכנה לגילוי האור האלוקי היא אכילת המצה. מצה היא ביטול וענווה בהגדרה. היא אינה תופחת, כלומר, אינה מלאה באויר, אין לה את ההתנשאות שיש לחמץ. ובלשונו של הרבי: בישעיהו נאמר ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח גו׳, ומבואר בתורה אור בתחלתו, דהכלי לבחינת מרום וקדוש הוא ענין הביטול, דכא ושפל רוח״. הוי אומר, מרום וקדוש שוכן אצל דכא ושפל רוח.
אומרים אם כן לבן החכם, אנו אכן יכולים להמשיך גילוי אור אין סוף למטה, אבל יש תנאי קטן, צריך לאכול מצה קודם. מצה זו על שום מה? על שום שלא החמיץ וכתוצאה מזה נגלה עליהם מלך מלכי המלכים׳.
זו הסיבה שבזוהר נקראית המצה ׳מיכלא דמהימנותא׳ מאכל של אמונה. כי אמונה היא ביטול חד וחלק. כשאדם מוכן לסגור את העסק בשבת נגד כל הגיון מסחרי, הוא מבטל את עצמו לגמרי. כשאנשים מקימים משפחה ברוכת ילדים נגד הגיון כלכלי, הרי זה כי האמונה שלהם בבורא העולם גדולה מהאמונה שלהם בשכל הישר של העולם המערבי. וכשאנשים מצליחים להימנע מדאגה מטרידה, מציקה ומורידה בזכות האמונה ב׳הטוב ומטיב לרעים ולטובים׳ הרי שהם שמים פס ארוך ורחב על עצמם שזה בעצם ביטול וענווה. כי אמונה היא ביטול, ומצה שהיא הביטול בהגדרה היא גם האמונה בהגדרה.
אם כן, הסיפור של ליל הסדר הוא המשכת אור אין סוף לעולם הזה. אנו אוכלים מצה עד שנגלה עלינו מלך מלכי המלכים ויגאלנו בקרוב ממש.
ללימוד מתוך המאמר המודפס של 'ועד הנחות בלה"ק' - לחצו כאן>>>
מאפשרים לכם לקבל
