אני כותב את השורות האלה היום, יום חמישי, לאחר שהתאספתי אתמול יחד עם רבבות אנ"ש להתאחד ולציין 120 שנה, יום מיוחד ומרומם, וההתרגשות היתה עצומה כשראיתי כל כך הרבה משפחות על הוריהם וטפיהם, מגיעים לירושלים ובמקום כזה ענק ועוצמתי. זה פשוט היה 'חב"ד'. 

הפסקת החשמל שאינני יודע את סיבתה גרמה לכך שכנראה התוכנית המקורית שבודאי עמלו עליה רבים רבים לא הצליחה להתגשם במלואה ובטח לא במידת ההשקעה האדירה שכנראה הייתה. היו רגעים מיוחדים מאד במהלך התקלה הטכנית ובמהלך הנסיונות להתגבר עליהם, רגעים שכנראה לא היינו זוכים להם לולא קרה מה שקרה. אבל אני רוצה כעת להתיייחס לדמותו של אדם אחד מיוחד שאנחנו מכירים כבר עשרות שנים: הזמר החסידי החב"די אברהם פריד.

איזו אישיות. אברהם תפס את המיקרופון, כל מיקרופון שעבד באותו רגע ופשוט נתן את כל כולו, בפה, בידיים וברגליים. 

ראיתי קודם כל בן אדם. מענטש. הוא ראה את הסיטואציה, הבין את הקושי ואת גודל הדרמה וקודם כל נחלץ לעזור. זמר אחר היה חושב על איך הוא יישמע במערכת החליפית של האיצטדיון. אברהם פריד פשוט לא עשה חשבון כזה. קודם כל יצא מגדרו לסייע ולעזור. 

וראיתי חסיד. חסיד שנחלץ להחיות ולהמשיך את אותם עוצמות אדירות שהמקום והקהל הביא איתו באירוע הענק והיסטורי שנועד לכבודו של הרבי שלו, ושלנו. הסלאלום שלו במרחבי טדי במחשכים ייזכר לדורות.

אודה, קודם האירוע יותר ריגש אותי שמרדכי בן דוד יופיע, מבחינה מוזיקלית. אבל מהיום כשאשמע את אברהם פריד זה ייגע בי בצורה אחרת. כי אני אשמע זמר גדול, איש גדול וחסיד גדול. תנועת חב"ד חייבת לו על כל שנות הנתינה שלו, ובמיוחד ומעל כולם בערב הזה. 

תודה לך הזמר החסידי החב"די ר' אברהם פריד
 

בוידאו >> ר' אברהם פריד ברגעי ההחשכה בטדי