היה זה עוד יום שישי שגרתי של שנת הקבוצה שלנו - תשמ"ג. קבוצת בחורים קבועה יצאה לדרכה ל'מבצעים' לברונקס להניח תפילין לידידים קבועים שהמתינו להם מידי שבוע לקשר השבועי היהודי שלהם. הם היו נוסעים ברכב שהיה מפזר אותם ברובע ובסיום המשימה היה אוסף אותם בחזרה ל-770.

חברי הקבוצה היו התמימים דוב גרוזמן, אשר אייזנבך, יוסף קובעטשעק ויצחק רבינוביץ שי'. הם לא יכלו לשער את מה שיעבור עליהם בשעות הקרובות. היה זה בערב שבת פרשת משפטים, תקופת חורף קרירה, השמש זרחה. השמים היו בהירים והתמימים יצאו בלבוש חורפי מינימלי ללא מעילים כי לפי תכניתם הם יוצאים מהמכונית למשרדים וחזור למכונית שתחזירם לביתם. כמו כולם הם שמעו את התחזית של החזאים שהודיע בוודאות כי סופת שלגים עוצמתית עומדת להגיע בשעות הצהריים בניו יורק והזהירו את התושבים להתכונן היטב לכך.

התמימים החליטו שהם יזדרזו ויחזרו במהירות ל-770 כדי לא להתקע בשלג ביום השבת. הם רק לא חשבו על כך שכל תושבי ניו יורק הבינו שעליהם לחזור מהר הביתה ואי לכך הפקקים היו ארוכים והתנועה בקושי זזה. המחוגים לא התחשבו בשלג שהחל לרדת ונערם מהר מאוד על הרצפה ושעה רודפת שעה והתמימים במכוניתם זוחלים מטר מטר.

השמש החלה לשקוע וכאשר היא נעלמה מפאתי הרקיע לא נותרה להם הברירה והם החנו את הרכב בצד הדרך כשם מותירים בו את כל דברי המוקצה שלהם ונעלו את המכונית. הם נתקעו עוד לפני הגשר הארוך 'ברוקלין ברידג''  ועכשיו הם יצאו לדרכם בשלג כבד ובקור מקפיא ללא מעילים שיגנו עליהם מהצינה האימתנית.

את השלג הזה זוכרים כל חברי קבוצת תשמ"ג שכן הוא היה נדיר בעוצמתו ובבוקר יום השבת הוא נערם לגובה של קרוב למטר. גובה שלג כזה משבית את העיר ונוצר את התושבים בביתם ליום יומיים עד יעבור זעם.

הצעדה שלהם שארכה קרוב לעשר שעות ארוכות תחרת בקרבם לנצח שכן היא דמתה יותר ל'מסע אלונקה' מאשר לצעידה מאומצת. כל כמה דקות הם נאלצו להכנס לתוך בניני מגורים של אפרו אמריקאים כדי להתחמם מעט על מנת לאגור כוח וחום להמשך הדרך. כל תחנות הרכבת התחתית בדרכם זכו לביקור שלהם כדי לחמם את הגוף והיה חשש ממשי לבריאותם.

באחד הרחובות בעת צעדתם הם ראו חנות פרחים שהיתה עדיין פעילה. למרות אי הנעימות הם נכנסו בעל כורחם אל החנות להתחמם, אלא שכאן נכונה להם הפתעה לא פשוטה. בעל החנות הינו יהודי שרחמיו נכמרו על בני עמו השומרים שבת למרות שהוא עדיין לא נכלל בין שומרי השבת.

הוא ביקש לבוא לעזרתם לרוץ לקנות להם נעליים מתאימות או ביגוד חם אך הם מיד עצרו אותו והסבירו לו כי השבת היא מעל הכל והם ישמרו עליה ללא פשרות במסירות נפש.

לבסוף הם התפשרו והציעו לו שיאמר לעובד הגוי שלו שיעטוף את רגליהם בניילונים כדי לבודד את הקור מהשלג שעל הקרקע בהליכם ברגלם. בעל הבית נענה לבקשתם והוא דאג לעטוף אותם ואת רגליהם כפי מבוקשם, דבר שהקל עליהם מעט את ההליכה בדרך הקשה והמייסרת. הם יצאו מחנותו עם טעם מר בפה על כך שהם נאלצו להסתייע ממי שחנותו פתוחה בשבת.

רק בשעה 2 בלילה הם הגיעו ל-770 כשכל התמימים חבריהם דאגו להם. חלקם כבר שיערו כי קרתה תאונה והם פונו מבלי שיוכלו להודיע על כך בגלל יום השבת. השמחה היתה גדולה כששמעו את הסיפור שלהם ועל כך שהם הגיעו בריאים ושלמים.

•

בימים שלאחר מכן נסע הנהג הת' דוב גרוזמן לחלץ את הרכב ממקום שחנה בו ושבת בשבת קודש ובו התפילין וכל חפצי התמימים שהיה אסור להם לטלטלם בשבת. בדרכו לשם הוא נטל עמו תמונה מפוארת של הרבי, אותה קנו יחדיו כל התמימים שנטלו חלק במסע המפותל והארוך בליל שבת קודש והחליטו להעניק אותה לאותו בעל חנות הפרחים כאות הוקרה על עזרתו להם בליל שבת.

בעל חנות הפרחים מאוד התרגש מהמתנה ושוחח עמם על השבת שאינו שומר. הוא סיפר להם כי יש לו שני בנים הלומדים בישיבת אור שמח בירושלים עיר הקודש וכי הם מפצירים בו ללא הרף שישמור שבת אך הוא אינו מסוגל לכך מסיבות כאלו ואחרות. התמימים נפרדו ממנו בתודה ובאיחול כי יזכה לשמור שבת.

•

חלפו כמה חודשים והנה באחד מהקונוונשן - הועידות של צעירי אגודת חב"ד שהתקיימה ב-770 נאם שם הרב קסטל ממשרד צעירי אגודת חב"ד בניו יורק. בין היתר הוא סיפר כי ישנו יהודי בניו יורק שהוא בעל חנות פרחים ולאחרונה הוא התקרב בתשובה שלימה והוא סיפר להרב קסטל כי השינוי אצלו בחיים קרה לאור אירוע מאוד מכונן ומטלטל שהוא היה לו עד.

חבורת בחורים צעירים חב"דיים שחלפו על פתח חנותו בעת השלג הגדול נכנסו אליו ושוחחו עמו על שמירת שבת. כשהוא הבין את הסיטואציה אליה הוא נקלע הוא התרגש מאוד. הוא ראה לפניו יהודים שמוכנים לעשות הכל כדי לא לחלל את השבת, למרות שהם היו במצב של פיקוח נפש והוא חשש שיארע משהו לשלומם ולבריאותם.

המפגש הזה הוליד אצלו הרהורי תשובה שחיברו אותו לערש מולדתו ולחוויות השבת שהוא זכר כילד אצל הוריו. הוא החליט לשמור שבת בהקפדה וממנה הוא הגיע לשמירת שאר המצוות קלה כחמורה.

התמימים ששמעו את הסיפור הזה מפורש יוצא מפיו של הרב קסטל, קלטו מיד במי המדובר והם השלימו להרב קסטל פרטים נוספים להשלמת הפאזל של התקרבותו של אותו אדם.

רק לאחר שהתמימים שמעו את הסיפור האמור הם הבינו כי לא לחינם הם נעצרו בשלג ומה' מצעדי גבר כוננו כדי להציל עוד נשמה יהודי מרדת שחת ולהעמידה בקרן אורה.